פרשתנו, יחד עם הקודמת, כוללות שתים מתוך שלוש הפרשיות של שמע. חז"ל אומרים, שפרשה ראשונה של שמע היא "קבלת עול מלכות שמים", ואילו הפרשה השניה, היא "קבלת עול מצוות". פרשה ראשונה של שמע אינה עוסקת כלל בקיום המצוות, אלא במשהו כללי יותר – בחובה לאהוב את הקב"ה, לעסוק בתורתו, ולהיות מחוברים אליו בכל זמן ובכל מקום – בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, בשכבך ובקומך, והיא אינה אומרת שום דבר על "מה אם לא". ולעומתה, פרשה שניה ממוקדת בחוזה עם הקב"ה לקיים את מצוותיו, ומנוסחת במונחים של שכר ועונש.
יש קשר בין שתי הפרשיות. מצד אחד, אין משמעות לאהבת ה', אם היא לא מתורגמת לקיום מצוות. רגשות בלי תרגום מעשי, קצת מאבדים את משמעותם. ולכן, פרשה ראשונה, בלי פרשה שניה, היא קצת וירטואלית.
אבל מצד שני, אין הרבה משמעות לעבודת ה‘, כשהיא לא באה ממקום של רצון לקיים את מצוותיו. מי שמקיים את המצוות רק מיראת העונש, שלא לשמה, עליו נאמר "כל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא". והמקום לעיסוק בדרך זו, הוא רק מתוך תקווה ש"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
ואולי גם יותר מכך. ניתן להיות אדם המדקדק במצוות, ומקפיד על קלה כבחמורה, מתוך רצון לעשות את הדבר הנכון, ועדיין, אין שום רגש, שום יחס של אהבת ה', של הרגשת נוכחותו של הקב"ה בחייו. והתורה מקפידה לצוות אותנו, לא רק על קיום המצוות, אלא גם על העולם הרגשי והחווייתי הנלווה אליהן.