על פי פשוטי המקראות, קין היה הראשון בעולם ש'המציא' את מושג הקרבן. ביחס להבל התורה אומרת שהבל הביא 'גם הוא' ומשתמע, שקין היה הראשון.
לאור זאת, ההפתעה של קין מכך שהקב"ה לא שעה אל מנחתו גדולה יותר.
אבל, לפי מרבית המפרשים, הבעיה אכן היתה אצל קין. או בקרבן שלו, או שקין עצמו היה לא בסדר.
מה אנחנו יודעים על הבל? כמעט כלום. אפילו שם של ממש לא היה לו. לא קראו לו הבל משום סיבה טובה. סתם 'הבל'. נשמע כמעט מיותר.
רש"י מציין גם, שבניגוד לקין שהמשיך לעבוד את האדמה לאחר שנתקללה, הבל החליט שאם האדמה התקללה, זה סימן שלא צריכים לעבוד אותה. והוא פונה לרעיית צאן.
אולי בגלל זה הקב"ה שעה אל מנחתו, ולא אל מנחתו של קין?
קצת קשה לומר כך. בסופו של דבר, ישנו דיון נרחב בשאלה למה הקב"ה לא שעה אל מנחתו של קין. למה הוא שעה למנחתו של הבל? לא ממש צריך סיבה. מספיק שהוא יהיה 'פרווה'.
בסוף הפרשה, אנו נתקלים בעוד דמות משמעותית. נח. נח נקרא כך משום ש'זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'". באיזושהי דרך, נח היה פתרון לבעיית הקללה של האדמה.
רש"י מביא את דברי חז"ל, שנח המציא את המחרישה, ואז האדמה הפסיקה להצמיח קוץ ודרדר.
נח פונה דווקא לכיוון של קין. אלא שבניגוד לקין, הוא מצליח להוציא מהאדמה משהו אחר. לא בגלל שהוא היה צדיק יותר, אלא כי הוא המציא את המחרישה.
נח מקבל נקודות על כך שהוא עושה משהו נגד הקללה של הקב"ה. הבל נשאר בסופו של דבר הבל. הוא מאוד פסיבי. הקב"ה שועה אל מנחתו, אבל זה לא אומר שום דבר מיוחד עליו. דווקא מי שממשיך את גולת הכותרת של המין האנושי, הוא מי שלא מוכן לתת לקללה של הקב"ה להיות כפי שהיא, אלא מבקש לשנות את המצב.
התורה לא משאירה אותנו פסיביים בעולם, אלא רוצה שנפעל בו. הפסיביות ה'לזרום' היא הכשלון.