שלוש פעמים ביום, אנו מתפללים "השיבה שופטינו כבראשונה". לפעמים אני חושב, שהכוונה היא, שהשופטים שלנו ישפטו על פי דין תורה, ולא על פי מערכת המשפט הישראלית. כלומר, אנו מייחלים למשפט המבוסס על התורה, שהמשפט יבטא את דבר ה' בעולם. אבל בפרשתנו, נדמה שההקשר אחר.
פרשת השבוע שלנו, פותחת במצוות מינוי שופטים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-הֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד… צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-הֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
מה תוכן הציווי "ושפטו את העם משפט צדק"? התורה ממשיכה מיד – לא להטות משפט, לא להכיר פנים ולא לקחת שוחד. להיות רודפי צדק. אין כאן עיסוק בתוכן של המשפט, איך בדיוק מעוצב ה'חושן משפט', אלא בטענה העקרונית, שהמשפט צריך להיות משפט צדק, וזה נעשה, כשמקפידים על הגינות במשפט.
מה גורם להטיית המשפט? אחת הסיבות היא, כשמכירים פנים. כשיודעים מראש מי צודק, כי הוא עשיר, או כי הוא עני, או בגלל שהוא מאנ"ש, או בגלל שהוא מהמפלגה הנכונה, וכבר אין צורך לקבל החלטה, פשוט, צריך לראות איך דואגים שהצד הנכון ינצח.
הרדיפה אחר הצדק דורשת מאיתנו מחיר כבד. היא דורשת להניח בצד את הנטיות הראשוניות שלנו, ולהיות מסוגלים לשמוע באמת ובתמים את שני הצדדים ולהחליט מי צודק. לא בגלל הנטיה הטבעית שלנו אליו, אלא בגלל שכנוע, שכך היא האמת והצדק.
זו אינה משימה פשוטה, ולכן אנו מתפללים שהקב"ה יתן לנו מנהיגים כאלו, שמסוגלים לעשות זאת. לדעת לבחון דברים ביסודיות, בלי דעות קדומות עד כמה שאפשר, לנסות לברר את הדברים היטב, ורק אחרי כן, לקבל החלטות.
ואולי נזכה, שלא רק שופטינו יהיו כאלו, אלא אנו עצמנו, נדע להתנהג באופן דומה.