חז"ל אסרו לאכול אוכל שבושל על ידי גוי. טעם האיסור, הוא כדי שלא יגיע לידי חתנות – לא יקשור קשרים חברתיים עם הגוי, שיגרמו להתבוללות. עם זאת, הגמרא בעבודה זרה (לח.) אומרת:

אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
בסורא מתנו הכי. בפומבדיתא מתנו הכי: אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.

להלכה נפסקו שני תנאים אלו לקולא, ולכן אוכל שיכול להיאכל כמות שהוא חי, אין בו משום בישולי נכרים, וגם אוכל שאינו ראוי לעלות על שולחן מלכים, אין בו בישולי נכרים.

ראוי להיאכל כמות שהוא חי

בהמשך סוגיית הגמרא (שם:) נחלקו אמוראים אם יש בביצים דין של בישולי נכרים. התוספות (יבמות מו. ד"ה רבי יוחנן) תוהים, כיצד יתכן להחמיר בשאלה זו, הלא ניתן לאכול ביצים חיות. תשובת התוספות:

והא דאסר רבי יוחנן התם ביצה אף על גב דראוי לגומעה חיה אין זו אכילה חשובה.

תשובת התוספות נוסחה בהרחבה על ידי ערוך השולחן (יורה דעה קיג):

דבר פשוט הוא דלענין דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי הולכין אחר רוב בני אדם דאם הרוב אין אוכלין מאכל זה כמות שהוא חי אף שהיחיד אוכלו, מכל מקום אסור גם לאותו יחיד לאכלו מבושל.
ואם הרוב אוכלין זה כשהוא חי אף שהיחיד אינו יכול לאכלו רק מבושל מ"מ מותר בו דבטלה דעתו אצל כל אדם וכן פסק אחד מגדולי אחרונים [פר"ח סק"ג].
אבל אם מדינה אחת אוכלה כשהיא חיה ומדינה אחרת אין אוכלין אותה רק מבושל אין נבטלין זה לזה.

כלומר, המושג 'נאכל כמות שהוא חי' אינו קשור לכך שבעקרון ניתן לאכול את המאכל כמות שהוא חי אלא לכך שמקובל לאכול אותו כמות שהוא חי, בחברה שבה האדם חי.

עולה על שולחן מלכים

הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה טו) הסביר מדוע אוכל שאינו עולה על שולחן מלכים אינו אסור משום בישולי נכרים:

שעיקר הגזרה משום חתנות שלא יזמנו הגוי אצלו בסעודה ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו.

אולם, מה בדיוק היקף ההיתר. זו לשון הרמב"ם בתחילת אותה הלכה:

במה דברים אמורים, בדבר שהוא עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים וכיוצא בהם, אבל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון תורמוסין ששלקו אותן גויים, אף על פי שאינן נאכלין חיין הרי אלו מותרין וכן כל כיוצא בהן.

כאן אומר הרמב"ם, שרק משהו שאוכלים 'עם הפת', כלומר, במנה העיקרית, נאסר. אולם בהמשך דבריו (הלכה יח) כתב:

פולין ואפונין ועדשים וכיוצא בהן ששולקין אותן הגויים ומוכרין אותן אסורין משום בישולי גויים במקום שעולין על שלחן מלכים משום פרפרת…

את המילה 'פרפרת' ניתן להבין גם בתור קינוח הסעודה. האם מאכלים שאינם מעיקר הסעודה, אלא רק לקינוח נאסרו?

האחרונים נחלקו בשאלה זו. אחת מנקודות המחלוקת היא בשאלה אם ניתן להתיר שתיית קפה שהוכן על ידי גוי משום שקפה אינו מעיקר הסעודה, אלא בדרך כלל, חלק מהקינוח. ולמעשה, נוהגים להחמיר במחלוקת זו (חכמת אדם סו, א).

 

בהקשר של קפה, נוהגים להקל מסיבה אחרת. התוספות (עבודה זרה לא: ד"ה ותרוויהו) דנים בשאלה, מדוע אין איסור בישולי נכרים כשמכינים שיכר משעורים (בירה) – הרי מבשלים את השעורים ומכינים את השיכר ובאחד התירוצים כותבים:

ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לעניין ברכת שהכל נהיה בדברו הכי נמי היא בטלה לענין איסור בישול.

כלומר, השיכר רובו מים, שאין בהם בישולי נכרים, והוא הדין גם לקפה. בעקבות התוספות כותבים פוסקים רבים, שאין בעיה לשתות קפה שהכינו גויים, וכך נוהגים גם למעשה (ראו יחווה דעת ד, מב).

 

מעבר למחלוקות האלו, ישנה שאלה בסיסית יותר, מהי ההגדרה של ’עולה על שולחן מלכים‘. בערוך השולחן (שם סעיף יח) דן בשאלה אם תפוחי אדמה נחשבים 'עולים על שולחן מלכים'. הוא מציין שבימיו זה נחשב מאכל של עניים ממש, וברור לו שהם אינם נחשבים 'עולים על שולחן מלכים'. והוא מציין, שבימי החכמת אדם הם נחשבו כנראה יותר, ולכן החכמת אדם אסר אותם משום בישולי נכרים. נמצא, שכמו לגבי המושג של 'נאכל כמות שהוא חי', גם ביחס לגדר של 'עולים על שולחן מלכים', הוא תלוי במקום ובזמן.

ועדיין, השאלה אם חטיפים, למשל, נחשבים עולים על שולחן מלכים. האם מגישים אותם לאורחים? כן. האם מגישים אותם בבתי מלון ובמקומות מכובדים? כן. אבל האם ראש הממשלה יגיש חטיפים לראש מדינה שבא לבקר אצלו? ספק רב. מה נאמר לגביהם?

באגרות משה (יורה דעה ד, מח אות ה) דן בשאלת בישולי נכרים בחטיפי צ'יפס:

בדבר פאטייטא טשיפס… אם יש בהו איסור בישול עכו"ם … אם האמת שלא השגיח על זה ונתבשלו ע"י עכו"ם, אין בזה היתר ברור. והוא כמו כל דבר הנעשים בבתי חרושת שיש אומרין טעמים להקל וכן נוהגין רוב העם, ובאיסור זה שהוא דרבנן אין למחות באלו שמקילין.

הוא מעלה צד להקל, מחמת שאולי בדבר שהוכן בבית חרושת אין בישולי נכרים (נושא שנדון בו במקום אחר), אבל ברור לו שחטיפי צ'יפס עולים על שולחן מלכים.

לעומת זאת, במנחת אשר (דברים סימן ה אות ח) כתב:

הנה נחלקו גדולי הזמן לגבי חטיפים שנים, כמו צ'יפס מתפוחי אדמה או פיצוחים שונים, אם יש לחוש בהם משום בישולי נכרים.
ולכאורה נראה, דאין בהם בישולי נכרים, דהלא בגמרא שם איתא "כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת"… ומשמע דאין איסור אלא במה שנאכל בסעודה. אלא שהרמב"ם הוסף שיש בישולי נכרים גם בפרפרת, וכן הוא בשו"ע שם, אך נראה ברור, דגם פרפרת, עניינו שבא ע"י סעודה, ולא באלו החטיפים שאינם קשורים לסעודה כלל…
וראיתי מי שכתב, דיש בפיצוחים בישולי נכרים, דגם מלכים ושרים אוכלים פיצוחים. ולענ"ד אין זה תלוי כלל אם דרך המלך לאכול מאכל מסויים, דבאמת פשוט שאין בין אכילת מלכים לאכילת הדיוטות, ומה שזה אוכל, זה אוכל, דאין אכילתן תלויה אלא בתאוותם, אלא שבסעודת מלכים יש שוני בין מלך להדיוטות.
ונראה עוד, דאף שאמרו חז"ל שלחן מלכים, אין הכוונה אלא לסעודה חשובה, ולא למלכים ממש… אלא על כרחך, דכל שמזמינים עליו והוא חשוב להזמין אורחים, חששו בו משום בישולי נכרים…

עם זאת, עדיין קשה לומר מה בדיוק נחשב עולה על שולחן מלכים.

דומני שאפשר לקבוע בבירור, שדברים כמו 'מנה חמה' אינם עולים על שולחן מלכים. ביחס לחטיפים ודומים, מידי ספק לא יצאנו, אלא שמדובר כאן בספק דרבנן, בצירוף הקולא שהזכיר האגרות משה, לגבי דבר שמיוצר בבית חרושת, ואולי זו סיבה להקל בהם.