בליל הסדר יש לנו מצוות רבות. אנו מצווים לאכול פסח מצה ומרור, ולשתות ארבע כוסות. אבל ה'לב' של ליל הסדר זו מצוות 'והגדת לבנך'.
ר' חיים מבריסק שואל, מה היחס בין מצוות 'והגדת לבנך' שקיימת רק בליל הסדר, ובין מצוות סיפור יציאת מצרים, שאנו מקיימים לפחות פעמים בכל יום. הוא עונה שישנם שלושה הבדלים:
א. לקיים מצות זכירה אין צריך להזכיר אלא לעצמו. אבל בספור יציאת מצרים המצוה הוא לספר לאחר דרך שאלה ותשובה, כדכתיב "והיה כי ישאלך בנך…" וגם אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר עבדים היינו בדרך ספור לאחר.
ב. בספור צריך המספר להתחיל בגנות ולסיים בשבח, ולקיים מצות זכירה סגי בזכירת יציאת מצרים לחוד.
ג. מצוה לספר טעמי המצוות של אותו הלילה, כמו שאמרנו "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו.
ההבדל הראשון הוא, שבליל הסדר צריך לספר למישהו אחר, בדרך של שאלה ותשובה. ההבדל השני, שצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח, כפי שאומרת הגמרא בפסחים (קטז.):
מתחיל בגנות ומסיים בשבח מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו. ושמואל אמר: עבדים היינו.
וההבדל השלישי, לדעתו של ר' חיים מבריסק הוא החובה לספר את טעמי מצוות האכילה של ליל הסדר. כפי שאומר רבן גמליאל במשנה:
רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור.
הרב אשר וייס (הגדה של פסח 'מנחת אשר', סימן ד) מעיר, שאמנם שלושת ההבדלים האלו קיימים, אבל לדעתו, לא נכון לומר שהם מהווים הבדל מבחינת החיוב דאורייתא. שכן, הרמב"ם (ספר המצוות עשה קנז) אומר שמצוות סיפור יציאת מצרים היא "כפי צחות לשון המספר", ועל כן, פרטי הסיפור, בדרך של שאלה ותשובה, להתחיל בגנות ולסיים בשבח וטעמי המצוות, הם רק מדרבנן.
במקום שלושת ההבדלים האלו, מציע הרב אשר וייס שלוש הגדרות אחרות למצוות סיפור יציאת מצרים.
הראשונה – מצוות סיפור יציאת מצרים היא סיפור. בסיפור יש פרטים, ולא רק הזכרה של עצם העובדה שיצאנו ממצרים.
השניה – הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה א) כותב שהמצווה היא "לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים". כלומר, לספר על הניסים שאירעו. אם לא מציינים שיציאת מצרים היתה בדרך נס, משמיטים חלק מהותי מהסיפור, וזה חלק מעצם ותוכן הסיפור מהתורה.
והשלישי – מצוות סיפור יציאת מצרים היא לספר שמדובר בלילה הזה.
פן נוסף במצוות סיפור יציאת מצרים, הוא שמצווה זו אמורה להוביל להודאה. כך כותב הרמב"ם בספר המצוות (שם):
היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן… וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם… ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו.
וכך כותב ספר החינוך (מצווה כא):
לספר בענין יציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם.
ולמעשה, הדברים מפורשים כבר בהגדה. כפי שאומרת המשנה:
רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור… בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח…
מבלי להיכנס לשאלה מה דאורייתא ומה דרבנן, נוכל לציין את המרכיבים המהותיים של מצוות סיפור יציאת מצרים:
שאלה (שאנו מקיימים ב'מה נשתנה'), התחלה בגנות וסיום בשבח, דרשת הפסוקים של ארמי אובד אבי (הפוסקים בזמננו נחלקו אם אמירת פסוקים אלו בדווקא מעכבת בהגדה) תוך סיפור ניסי יציאת מצרים, הסברת טעמי המצוות המעשיות, פסח מצה ומרור, והודאה.
מטבע הדברים, נוסח ההגדה, כפי שהוא מגיע לפנינו, מבטא את כל הדרישות, מדרבנן ומדאורייתא, של מצוות סיפור יציאת מצרים. אבל, גם בתוך הנוסח הזה, חשוב לקבוע עיקר ותפל, גם עבור מי שאינו יכול להיות בכל ליל הסדר, כמו חיילים או אנשים שיש להם משמרת בלילה הזה, וגם כשיש ילדים קטנים, שאינם מבינים את כל דרשות חז"ל כפי שהן מופיעות בהגדה. וכבר כתב הרמ"א (תעג, ו): "ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי כל ההגדה בלשון לע"ז, כדי שיבינו הנשים והקטנים". הרי, שיש להסביר את ההגדה בשפה ברורה, כדי שהשומעים יבינו. העיקר הוא התוכן, ולא הטקסט המסויים.
לכן, במידה ויש לחץ זמן, או כשיש ילדים קטנים, ניתן לוותר על הקטעים של 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה', והסיפור על הזקנים שהיו מסובים בבני ברק. בנוסף, במקום להקריא את דרשות חכמים על הפסוקים של 'ארמי אובד אבי', ניתן להסביר, בשפה פשוטה, את משמעות הפסוקים לילדים, ולהוסיף הסברים ומדרשים כפי יכולתם של ההורים ושל הילדים.
באופן כללי, כאשר בליל הסדר יושבים עם משפחה גדולה, פעמים רבות הילדים הקטנים "הולכים לאיבוד", ובמקרה הטוב עסוקים בחיפוש האפיקומן, ולא מקשיבים לסיפור יציאת מצרים. אפשר שמרבית המבוגרים יאמרו את נוסח ההגדה, ומי שיושב עם הילדים הקטנים, יסביר להם באותו הזמן את הדברים בשפה פשוטה, והוא יוצא בכך ידי חובתו, כל עוד יקפיד על עיקרי הדברים, כפי שהסברנו לעיל, גם אם לא אמר את כל נוסח ההגדה הכתוב לפנינו.
למעוניינים בנוסח הגדה מקוצרת, שמתאימה לחיילים וכדומה, ניתן לעיין כאן.