ה'לב' של ליל הסדר מכוון אל הילדים. ואכן, אנו עושים דברים רבים בליל הסדר, שמטרתם שילוב הילדים במתרחש. כפי שכותב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ג):
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה. וכיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו וחוטפין מצה זה מיד זה וכיוצא בדברים האלו.
מסיבה זו מספרת הגמרא בפסחים (קט.):
אמרו עליו על רבי עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים בערב פסח בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם.
ואכן, כך נפסק גם בשולחן ערוך (תעב, א):
ימהר ללכת לביתו אבל לא יעשה קידוש עד שתחשך. ואף אם הוא בבית המדרש, יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו.
לכאורה, היה אפשר להקדים עוד יותר, ולהתחיל את ליל הסדר כבר מזמן פלג המנחה, כמו שניתן לקבל שבת ולהתפלל ערבית מבעוד יום. אלא שבליל הסדר המצב שונה במקצת, כיוון שאת מצוות האכילה של ליל הסדר צריך לעשות דווקא בלילה עצמו. התוספות (פסחים צט: ד"ה עד שתחשך) כותבים:
ואומר הר"י מקורבי"ל, דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך… וטעמא, משום דכתיב "ואכלו את הבשר בלילה הזה", ומצה ומרור איתקשו לפסח. אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום…
תרומת הדשן (סימן קלז) כותב, שגם את ההגדה יש להתחיל רק בלילה, משום שזמן החיוב בהגדה הוא 'בשעה שפסח מצה ומרור מונחים לפניך'. ובגלל ההגדה, גם את ארבעת הכוסות ניתן לשתות רק בלילה, כי למרות שהכוס הראשונה היא הכוס של הקידוש, ואת הקידוש ניתן לעשות מבעוד יום, כפי שעושה מי שמקבל שבת מוקדם, אבל כוס ראשונה היא גם חלק ממצוות סיפור יציאת מצרים, ולכן גם היא צריכה להיעשות רק בלילה.
ההלל שאומרים במסגרת ליל הסדר, קשור גם הוא למצוות קרבן הפסח. הר"ן (מגילה ז. מדפי הרי"ף ד"ה זה הכלל) כותב, שגם את ההלל של ליל הסדר צריך לסיים לפני חצות, וכן כתב הרמ"א (תעז, א).
אבל מה ביחס להלל שאנו אומרים בתפילה, בליל הסדר? לא לגמרי ברור מה מקורו של ההלל הזה. בתוספתא (פסחים י, ח) נאמר:
בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין את כולו ואם אי איפשר להן גומרין את כולו.
מלשון התוספתא נראה שמדובר רק במי שאינו יודע לומר את הלל בליל הסדר. מנהג זה שונה מהמנהג שלנו, שכן, הירושלמי (פסחים י, א) לומד מכאן, שניתן לשתות את ארבעת הכוסות במנותק מההגדה, שהרי היו אומרים את ההלל בבית הכנסת, ואחרי כן, הולכים לבית, ואם כן, יוצא שכוס רביעית לא היתה נאמרת יחד עם ההלל.
למעשה, לא ברור לגמרי מדוע אומרים גם הלל בבית הכנסת. אולי המנהג נשאר, גם כשטעמו לא נשאר, ואולי מטעמים נוספים על דרך הקבלה (כפי שכותב גם הברכי יוסף בסימן תפז). על כל פנים, הרמ"א (שם סעיף ד) כותב שמנהג אשכנז שלא לומר הלל בליל הסדר. גם לדעת המחבר שכתב שכן אומרים הלל זה, וכפי שאנו נוהגים כאן בארץ ישראל גם בקרב מרבית האשכנזים, ברור שזה הלל נוסף, והוא לא עיקר ההלל, ולכן אין מניעה מלומר אותו גם לפני הלילה.
נמצא, שמי שרוצה להתפלל מוקדם, כדי לסיים את ערבית לפני הלילה, להגיע ולהתארגן, כך שיוכל לומר קידוש מיד עם צאת הכוכבים, רשאי לעשות זאת, ואף יש בכך מעלה (ויש לזכור להקפיד לומר גם קריאת שמע בצאת הכוכבים).
גם מי שלא עושה כך, יש להקפיד שערבית תתחיל מיד בזמן ולא תתארך, ושבבית השולחן יהיה מוכן מבעוד יום, כדי שמיד עם הכניסה לבית, יהיה אפשר להתחיל בסדר.
מעבר לכך, יש לזכור שהלילה הזה מיועד עבור הילדים, וצריך להתכונן ולהתארגן כך שהם יוכלו להרגיש חלק מהסדר. שהתכנים ואופי השיח יתאימו להם.