פרשת מצורע עוסקת כולה בענייני טומאה וטהרה. הרמב"ם במורה נבוכים (ג, מז) כותב, שהיסוד של ענייני טומאה וטהרה קשור בהרחקה מהמקדש. לא טוב שאדם יגיע למקדש לעיתים תכופות מדי, כי אז היכולת שלו להתרגש מהמגע עם הקודש תפחת. הטומאות מצויות. הן חלק מהחיים הרגילים שלנו, והן גורמות לכך שנידרש למאמץ מתמיד כדי להיות ראויים להיכנס למקדש, וממילא, לא נגיע למקדש בכל עת.
היום אנו חיים במציאות שבה הקודש, במהדורה החיוורת שלו, בהעדר המקדש, זמין בכל עת. אדם אינו נדרש למאמץ גדול במיוחד כדי להיכנס למקדש מעט. אדרבה, אנו משתדלים, שבתי כנסת יהיו זמינים בכל מקום. ולדאבון לב, היחס שלנו לבית הכנסת, בהתאם.
מה ניתן לעשות כדי לחוות את ההתפעלות מן הקודש?
פתרון אחד, הוא לשנות. כשאדם עושה שינויים (המותרים על פי ההלכה) באופן שבו הוא מתפלל, בדרכים שבהן הוא מקיים את המצוות וכן הלאה, זו דרך להתרעננות, למבט מחודש, ולהתרגשות של התחדשות.
הפתרון השני, שחג הפסח הממשמש ובא רומז לו, הוא לחוות את עבודת ה' מחדש, דרך הילדים. כשאנו מקשיבים לשאלות שלהם, ומחפשים תשובות, אנו עשויים למצוא את עצמנו מביטים מחדש גם על עבודת ה', וזוכים דרכים ל'ילדות שניה', כדבריו של אהוד מנור.
יהי רצון שנזכה בפסח הזה, ובשנה כולה, להתחדש ולהתרגש בעבודת ה' שלנו.