שאלה:

האם כשקונים מחבתות וסירים מצופים בטפלון צריכים להטביל אותם?

תשובה:

יש לטבול בלא ברכה.

נימוקים:

דין ציפוי לגבי טבילת כלים

הגמרא בעבודה זרה (עה:) אומרת:

קוניא – פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: כתחלתו, וחד אמר: כסופו. והלכתא: כסופו.

ופירש רש"י:

קוניא – פלומיר"י תחלתו של חרס וחופין אותן בחופיא של אבר ותשמישו ע"י צונן וניקח מן העובדי כוכבים. כתחלתו – ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא. כסופו – בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה.

הרי מבואר, שכלי חרס המצופה במתכת, חייב טבילה.

אלא שהתוספות במקום (ד"ה והלכתא) כתבו:

והלכתא כסופו – היינו כלים שמחופין באבר מבפנים אבל אם מחופין מבחוץ וכן כלי עץ המחושקין סביב ברזל מבחוץ אפילו למ"ד הכל הולך אחר המעמיד אין צריכין טבילה כיון דאין משתמשין בהן דרך המתכת דכלי סעודה האמורים בפרשה היינו שמשתמשין בהן.

וכן היא דעת הרא"ש (סימן לה). שרק כאשר משתמש בפועל בחלק המתכת, צריך טבילה.

אמנם, המרדכי (שם רמז תתנט) כתב בשם הראבי"ה, שבין אם הציפוי מבפנים ובין אם הוא מבחוץ, יש לטבול, כי לא חילקו בכך חכמים.

כהמשך לשיטת התוספות, כתב הטור, שחבית עץ שיש לה חישוקים של ברזל המעמידים את החבית, אינה צריכה טבילה, שהרי האוכל אינו נוגע במעמיד. אמנם, המהר"ם מרוטנבורג (מובא במרדכי שם) כתב שגם כלי זה צריך טבילה.

באיסור והיתר הארוך (כלל נח אות פב) כתב, שכיוון שזהו ספק ברכות, יש להטביל בלא ברכה. וכתב, שנהגו להטביל בלא ברכה גם כשמצופה מבפנים, אף שלכאורה בדין זה אין מחלוקת.

על פניו, הבית יוסף הכריע שיש לחוש לדעתו של המהר"ם מרוטנבורג:

ויש מחמירין להטבילו בלא ברכה. נראה דאתרווייהו קאי בין הוא של כסף ומעמידיו של עץ בין הוא של עץ ומעמידיו של מתכת דמספקא להו אי נקטינן כר"מ דאמר בתר מעמיד אזלינן אי כדברי התוספות והרא"ש דסברי דלא אזלינן בתר מעמיד ולפיכך מחמירין להטבילו בלא ברכה מספק והכי נקטינן.

אלא שבשולחן ערוך (שם סעיף ו) לגבי החבית המחושקת מבחוץ, סתם שאינו צריך טבילה כלל.

בש"ך (סקי"ב) התקשה בדעת השולחן ערוך בזה, ועוד ציין לדברי הרמ"א (סעיף א) שהחמיר בכל מעמיד, בין אם נוגע בכלי ובין אם אינו נוגע בכלי, להצריכו טבילה, בלא ברכה.

לאור זאת, יש לדון בסיר טפלון. הטפלון אינו עשוי מתכת או זכוכית, ולכן מצד הטפלון, הכלי אינו צריך טבילה. אבל הטפלון אינו יכול לעמוד לבדו, וודאי שהכלי הוא המעמיד של הטפלון. אלא שהמתכת של הכלי אינה אמורה לגעת באוכל. אם כן, יש לומר שיש להטביל את הכלי בלא ברכה.

אלא שיש פוסקים שכתבו, שהטפלון אינו נחשב כלי בפני עצמו, אלא הוא טפל לגמרי למתכת, והרי הוא כמו צבע על כלי, שנועד לנוי בלבד, שהוא טפל לכלי (עיין בטבילת כלים, פרק יא הערה ו בשם הגרש"ז. וכן ראיתי שכתב הרב מלמד כאן). אמנם, למעשה, קשה לתת בדבר מסמרות ברורות, ולדעת מתי הציפוי יוצא מכלל צבע בעלמא והופך להיות דבר בפני עצמו,  ולכן נלע"ד שיש לטובלם בלא ברכה.