שעות פתיחה
ראשון 13:00 - 18:00
שני 13:00 - 18:00
שלישי 13:00 - 18:00
רביעי 13:00 - 18:00
חמישי 13:00 - 18:00
שישי 13:00 - 18:00
שבת סגור
פתחו שערים
  • ראשי
  • פתחי שערים
    • שערי תפילה
    • מילתא בטעמא
    • שער לדין
    • שערי הארץ
    • בפתח המקדש
    • שערי צדקה וחסד
  • שערי הלכה
  • שערי תשובה | שו"ת
  • שערים לפרשה
  • אודות
  • ראשי
  • פתחי שערים
    • שערי תפילה
    • מילתא בטעמא
    • שער לדין
    • שערי הארץ
    • בפתח המקדש
    • שערי צדקה וחסד
  • שערי הלכה
  • שערי תשובה | שו"ת
  • שערים לפרשה
  • אודות
פתחו שערים
  • ראשי
  • פתחי שערים
    • שערי תפילה
    • מילתא בטעמא
    • שער לדין
    • שערי הארץ
    • בפתח המקדש
    • שערי צדקה וחסד
  • שערי הלכה
  • שערי תשובה | שו"ת
  • שערים לפרשה
  • אודות
  • ראשי
  • פתחי שערים
    • שערי תפילה
    • מילתא בטעמא
    • שער לדין
    • שערי הארץ
    • בפתח המקדש
    • שערי צדקה וחסד
  • שערי הלכה
  • שערי תשובה | שו"ת
  • שערים לפרשה
  • אודות
פנחס תשעט – קרבן על הקב"ה
ראשי » שערים לפרשה » ספר במדבר » פנחס תשעט – קרבן על הקב"ה
אין תגובות

לפעמים יש מדרשים שגדלנו עליהם, ואנחנו לא מספיק מכירים אותם מקרוב, ובגלל זה אנחנו לא יודעים עד כמה המדרשים האלו מדהימים.

כולנו מכירים את הסיפור, שהקב"ה ברא את שני המאורות, הוא ברא אותם גדולים. ואז הירח אמר "אי אפשר שני מלכים משמשים בכתר אחד", והקב"ה מיעט את הירח. אני תמיד הבנתי, שזה היה מן עונש לירח. אבל הגמרא במסכת חולין (ס:) אומרת, שאחרי שהלבנה אמרה שאי אפשר ששניהם ישמשו בכתר אחד, ואז הקב"ה אומר לה להתמעט, הלבנה אומרת: "הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?!". כלומר, הלבנה לא רואה במה שהיא אמרה על היחס לשמש, דבר שלילי.

ויתר על כן, הקב"ה מסכים עם הלבנה, ומנסה 'לפצות אותה'. "את תמשלי ביום ובלילה", "עם ישראל ימנו בך את השנים והחודשים" ועוד.

עד כדי כך, שבסופו של תהליך, הקב"ה אומר: "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו " לה'"? – אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".

אם מה שאמרה הלבנה נכון, מדוע באמת היא נענשת? מה בא המדרש לתאר?

ר' צדוק (רסיסי לילה אות כה) ועוד מפרשים, הולכים בכיוון, שהמדרש לא בא לתאר 'פשלה' של הירח או של הקב"ה, ח"ו, אלא יש כאן הערה על המציאות ועל טבעו של החיסרון. החיסרון הופך מקלקול במציאות, להיות סוג של אידאל, לכל הפחות, עבור עם ישראל שנמשל ללבנה. ר' צדוק מסביר, שהקרבן שאנו מביאים בראש חודש, הוא ביטוי להכרה שלנו, שהחסרון הוא לא קלקול, אלא הקב"ה הוא שמיעט את הלבנה – החסרון הוא מאת הקב"ה.

המשמעות של ההכרה שהחסרון הוא חלק מהמציאות, הוא הכרה בצורך להשתלם. ללמוד, להשתפר. והוא מסביר, שהגלויות השונות של עם ישראל, נועדו כדי שעם ישראל יוכל לקלוט כל מיני רעיונות, שהדרך היחידה לקלוט אותם הוא דרך הגלות.

ברוח הדברים של ר' צדוק, אולי אפשר לומר, שלא רק בציבור, אלא גם בהקשר של יחידים, שמה שקורה לנו בחיים, נועד כדי ללמד אותנו משהו. ויש בכך גם נחמה במצבים קשים, שיש תכלית לכך שאנו נמצאים בהם, וגם אתגר. כי זה מה שהופך אירועים להיות משמעותיים, כשאנו מצליחים ללמוד מהם משהו.

שתף

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש) פייסבוק
  • לחיצה לשיתוף ב-X (נפתח בחלון חדש) X

קשור

פרשת פנחס פרשת שבוע
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

חיפוש באתר
הירשם לבלוג באמצעות המייל

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר
  • למנצח בנגינות מזמור שיר
  • אכילה בסוכה בליל שמחת תורה
  • מתי תהיה שנת השמיטה
  • אמירת הלל לפני הזריחה במנין או אחרי הזריחה לבד
  • כיבוס מכנסי שבת לצורך שבת חול המועד
Theme by Pojo.me - WordPress Themes
We WordPress
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס