כל שנה, כשקוראים את פרשת משפטים, אני מדגיש את הפצצה שהקב"ה מטיל בפרשה הזו – עבודת ה' היא לא רק בין אדם למקום, אלא גם הרבה מאוד עניינים שבין אדם לחברו. בעבר ציינו, שזה אחד השינויים הנובעים מהמעבר מעבודת אלילים, לאמונה בא-ל אחד. אמונה באלילים אומרת, שלכל אחד מהם יש כח מסוים. האדם מנהל מערכת יחסים מול האליל, כדי שהאליל יפעל עבור האדם. לעומת זאת, אמונה בא-ל אחד היא אמונה בא-ל אחד שיוצר ומנהל את כל המציאות. ממילא, כל הפעולה של האדם, בכל מרחבי המציאות, קשורה אל הבורא.
הפעם, נתמקד באיסור אחד, ובעיקר, במשמעות שלו. התורה מצווה אותנו מדבר שקר תרחק. האיסור הזה, עיקרו בבית דין, אבל הוא נוהג גם בסתם בני אדם. זה קשור לחשיבותה של מידת האמת בעיני הקב"ה. "חותמו של הקב"ה אמת" (שבת נה.). וכיוון שחותמו של הקב"ה אמת, אומרת הגמרא (סוטה מב.) ש"אמר רבי ירמיה בר אבא, ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע".
איכשהו, למרות זאת, אנחנו נוטים לשקר די הרבה. ההלכה מתירה לנו לשקר כשמדובר בשקר שאינו מזיק לאחרים, וכשהוא נעשה למטרה טובה – כדי לא להעליב אדם, בשם מידת הענווה (להסתיר הידורים שאדם עושה), ועוד כמה מטרות. וכיוון שההלכה מתירה, הרי שאנחנו בקלות רבה מאוד יודעים מתי שקר אינו מזיק, ומתי המטרות ראויות וחשובות.
ואכן, אני נתקל בהמון אמירת שקר. מעתיקים בבחינות, כי זה לא בחינות חשובות, אז אין נזק, והתעודה בסוף חשובה. ומשקרים בבחינות הכניסה לישיבות ואולפנות, כי אנחנו יודעים כמה אנחנו נפלאים ומתאימים להתקבל למוסד החינוכי, וזה רק המוסד ששואל שאלות שלא חשובות בכלל, ומשקרים בתביעות ביטוח וכו', כי ממילא כולם משקרים, והרשימה ארוכה.
ובאיזה שהוא מקום, אולי אחד המקומות שאנחנו משקרים בהם הכי הרבה, זה בתוך המסגרת החינוכית. הרי במסגרת החינוכית, אני מחפש את טובתו של הילד. אני יודע מה טוב בשבילו. ולכן, לתת כמה שקרים כדי שהוא יעשה את הדבר הנכון, זו ממש מצווה. אני אגיד לו שדברים מסויימים אסורים למרות שהם מותרים, כדי שהוא לא יעשה דברים אחרים. ואני לא אגיד לו את הסיבות האמיתיות שבגללן אני לא מרשה לו לעשות משהו. ואת הסיבות האמיתיות שבגללן אני מבקש ממנו לעשות משהו.
ובאמת, יתכן שבנסיבות מסויימות, כולל חלק מאלו שנמנו כאן, מותר לאדם לשקר. אבל בסך הכל, צריך לזכור, והפוסקים מזכירים את זה, מי שמתרגל לשקר, משקר בכל מצב. ומי שחי בתרבות של שקר, פשוט לומד כיצד להתנהל בדרך של שקרים. חשיפת האמת מפרנסת היטב את העיתונאים, אבל בעצם, היא בזבוז ענקי של משאבים של כולנו, שחיים בתודעה שהעולם מסביב משקר, ומתגוננים מפני השקרים האינסופיים האלו.
ואנחנו צריכים לקדש יותר את האמת. אנחנו צריכים להאמין, ש'שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר' (משלי יב, יט). לדעת ולהאמין, שגם אם בטווח הקצר נראה שהשקר מניב יותר פירות, הרי שבטווח הארוך, אמירת הדברים כהווייתם מועילה יותר.