בשני מקומות במשנה ישנה התייחסות לכך שאסור לאכול לפני שמקיימים מצווה, שיש לה זמן קבוע. המשנה במסכת שבת (ט:) אומרת:

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם התחילו – אין מפסיקין. מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה.

דהיינו שאסור להתחיל לאכול לפני שמתפללים מנחה, ואם כבר התחילו, אין מפסיקים. אבל לקריאת שמע, לא זו בלבד שאסור להתחיל לאכול, אלא אם התחילו, מפסיקים.

ובמשנה במסכת סוכה (לח.):

מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול – לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו.

והגמרא מסבירה, שהכוונה שמי שעוד לא נטל לולב, צריך ליטול לולב קודם שישב לאכול.

בתוספתא (שבת א, ז) נזכרות מצוות נוספות:

כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לקרית מגלה ולקריית ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולכל מצות האמורות בתורה.

הגמרא במסכת סוכה (שם) מסיקה, שהכלל הוא, שבמצוות דאורייתא, אפילו אם כבר התחיל לאכול ונזכר שצריך לקיים את המצווה, צריך להפסיק ולקיים. במצוות דרבנן, אם התחיל באיסור בשוגג, מותר לו להמשיך ולאכול, ויקיים את המצווה אחרי כן.

המנהג ביחס לאכילה לפני מנחה

בגמרא במסכת שבת מובאים שני הסברים, על איזו מנחה מדובר במשנה – האם מדובר על מנחה קטנה, או על מנחה גדולה, ועל איזו סעודה. גם הראשונים נחלקו, ולמעשה, אנו נוהגים להקל להתחיל גם סעודות קטנות סמוך למנחה קטנה, וגם סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה מקילים. אבל סעודה גדולה, רבת משתתפים, אסור להתחיל סמוך למנחה קטנה  (לא נרחיב בעניין זה במיוחד, שאין זה מקומו העיקרי. ראו שו"ע או"ח רלב, ב; ופניני הלכה תפילה כד, ו).

עוד קולא שכותבים הראשונים, שהאיסור הוא דווקא בסעודה, אבל 'טעימה' מותרת. מה נכלל ב'טעימה' המותרת? מותר לאכול פירות, ומותר גם לאכול תבשילים, אפילו מחמשת מיני דגן, אם אינו קובע סעודה עליהם. כלומר, כמות גדולה ממש (פסקי תשובות רלב אות ה, עפ"י המשנ"ב בסעיף ג סקל"ד – סקל"ה). 

אבל מזונות שהם מאפה, וכמובן פת, רק עד כביצה נחשב בגדר 'טעימה'.

אכילה לפני ערבית

כאמור, איסור האכילה לא קשור דווקא למצוות מסויימות, אלא זהו כלל כללי, בכל המצוות שיש להן זמן קבוע ביום שצריך לעשותן. ולכן, גם לפני תפילת ערבית אסור לאכול – הן מצד מצוות קריאת שמע, והן מצד תפילת ערבית. לכן, אסור לאכול חצי שעה לפני זמן קריאת שמע של ערבית (בערך עשר דקות לפני השקיעה) (שו"ע או"ח רלה, ב). ואסור גם ללמוד מתחילת זמן ערבית, אבל רק מצאת הכוכבים, ואין צורך להחמיר בחצי השעה שלפני צאת הכוכבים (משנ"ב שם סקי"ז).

הרמ"א (רלב, ב) כותב, שאחת הסיבות לכך שמקילים לאכול לפני מנחה היא, 'השמש קורא לבית הכנסת'. מכאן נולד המושג של 'שומר', שאם ממנים אותו, ומיד כשהוא קורא מגיעים לבית הכנסת (משנ"ב סקכ"ט) מותר להתחיל לאכול.

האם הדין של שומר שייך גם בתפילת ערבית?

תרומת הדשן (סימן קט) כותב שביחס לתפילת ערבית, לא מועיל דין 'שומר'. שכן, הגמרא במסכת ברכות (ד:) אומרת:

חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך; וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה? איבעית אימא: משום דאיכא אונס שינה.

הרי שהגמרא אומרת, שבערבית יש חשש גדול במיוחד, שמא ירדם. בתרומת הדשן עצמו הוסיף, שבקריאת מגילה יש חומרה יתירה:

ונראה דכל שכן לענין קריאת מגילה דחיישינן שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאתה, שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי, שהרי כל המצות נדחות מפניה.

הנושא שבו עוסק תרומת הדשן, הוא השאלה מה יעשה אדם שהצום קשה עליו – האם יאכל לפני קריאת המגילה או שמא יקרא מגילה מוקדם יותר. לדעתו של תרומת הדשן, יקרא את המגילה מבעוד יום, ולא יאכל לפני קריאת מגילה. וכך נפסק בשו"ע (תרצב, ד):

מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת, וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כל כך, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום, מפלג המנחה ולמעלה. הגה: אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפילו התענית קשה עליו (תה"ד סימן ק"ט).

(עיינו במשנה ברורה שם סקי"ד, שלא רוצה לסמוך על ההיתר לקרוא לפני צאת הכוכבים, ומעדיף שיטעם קודם הקריאה).

לכאורה, המסקנה העולה מדברי תרומת הדשן היא, שגם ביחס לערבית בכל יום, אין לסמוך על שומר. ובכל זאת, המשנה ברורה (רלה סקי"ז) כותב ביחס לתפילת ערבית, שמותר לסמוך לכתחילה על אדם שממנים אותו להזכיר להתפלל. ככל הנראה, המשנ"ב החמיר רק ביחס לקריאת מגילה, משום טעמו השני של תרומת הדשן, ולא ביחס לקריאת שמע וערבית של כל יום.

עוד יש לומר, שכיוון שהרמ"א כתב להדיא להחמיר באכילה לפני קריאת מגילה, וזה רק יום אחד בשנה, וניתן גם לטעום, לא חש המשנה ברורה למצוא פתרונות, מה שאין כן בערבית של כל יום (וזה צד מסויים להחמיר גם באכילה לפני תקיעות בראש השנה).

למעשה, מי שאחרי התענית קשה לו להתפלל ערבית וקריאת מגילה ארוכה בלי לאכול, יכול לטעום לפני קריאת מגילה. זה נכון גם למנין שמיד בצאת הכוכבים (אם הוא יספיק לאכול משהו לפני תחילת התפילה או תחילת הקריאה). ומי שנאלץ לקרוא את המגילה מאוחר יותר (כגון נשים, או מי שאינו יכול להגיע לקריאה ראשונה מסיבות אחרות), יכול לטעום, וזה יכול להיות ארוחה של ממש. וגם מי שרוצה להקל ולאכול פת יותר מכביצה, יכול להעמיד שומר (ילקוט יוסף תרצב יד).

עוד יש לציין, שביום הפורים, רצוי להקפיד גם על משלוח מנות וכו' לפני אכילה. למרות ששם יש סברא אחרת להקל, שאלו מצוות שבין אדם לחברו, ואולי אין איסור לאכול לפני שמקיימים אותן.