קריאת התורה בויקהל פקודי עשויה להיות משעממת, בגלל החזרה על פרשיות תרומה ותצווה. לכן, כלי טוב להקשבה מתוך עניין, זה לשחק ב'מצא את ההבדלים', בין האמור בפרשות תרומה תצווה, לבין ויקהל פקודי.
אחד ההבדלים, שחז"ל עומדים עליהם, הוא נושא הסדר. בפרשת תרומה, מתחילים מהארון. ואילו בפרשת ויקהל, מתחילים מבניית המשכן. ורש"י מסביר לנו, שהסברא של בצלאל היתה: "מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו".
עד כאן, אין הרבה חידוש. אבל שמתי לב, לכך שבניגוד לכלים שבתוך הקודש וקדש הקדשים, דהיינו המזבח, השולחן המנורה והארון, שהם נבנים רק לאחר שהמשכן מוקם, הרי שאת מזבח העולה מקימים לפני שהחצר מוקמת.
בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת… וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם: וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר.
יש כלים שצריכים להיות בתוך בית. אי אפשר שהם יסתובבו 'בחוץ'. אבל מזבח העולה בעצם כן נמצא בחוץ, ולמרות שיש מחיצות מסביב, זה לא מפריע שקודם ישימו את המזבח. הדרישה היחידה שיש ביחס למזבח היא שהוא יהיה על פתח אוהל מועד.
זה עורר אותי לחשוב על תפקידן של מחיצות. להבנתי, המחיצות של החצר נועדו לסמן את הגבול של קדושת החצר. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, וכאן הגבול. אבל המחיצות לא נועדו לשרת את החצר. המזבח נמצא בחוץ.
לעומת זאת, לקרשים של המשכן יש תפקיד מהותי. בלי בית, אין מקום להניח את הכלים בפנים.
בתחושה שלי, זה קשור לכך, שיש דברים שלא אמורים להיעשות לעיני כל. הם דורשים הסתרה והבדלה.
אולי זה בשביל סוג מסויים של אינטימיות. ואולי בשביל להתרחק מהרעש של הסביבה.
ואולי אלו שני דברים שאחוזים זה בזה. אינטימיות, כוללת את היכולת לדבר ביותר מערוץ אחד. זה לא רק המילים הנאמרות. זה הטון, אלו המבטים שמלווים אותם, שפת הגוף. צורת שיח, שהיום בעידן התקשורת האלקטרונית, אנחנו לפעמים קצת מאבדים.
והיא נוצרת לא רק על ידי הדובר, אלא גם על ידי השומע. שצריך להתנתק מהסובב, ולהתרכז בשיחה. כדי שהוא יוכל לראות את שפת הגוף והמבטים, ולשמוע את האינטונציה של הדברים.
כאמור, היום אנחנו בעידן של תקשורת אלקטרונית, שמאפשרת לנו המון תקשורת של 'חוץ'. יש לה הרבה יתרונות, אבל היא לא מוצלחת כשמנסים לבנות קשרים עמוקים ושיחה משמעותית. אלו נוצרים במפגש פנים אל פנים, בשיחה ובהקשבה, ודורשים את המחיצות, את הפנים.
אז כל אחד יכול וצריך לעשות לעצמו בדק בית, כמה הוא מנהל תקשורת ישירה עם האנשים שחשוב לו. שמעתי מחקרים שמדברים על כך שיש הרבה בני זוג שהתקשורת העיקרית שלהם היא דרך ווצאפ, ויש לכך מחירים. ואפשר לתהות כמה הווצאפ המשפחתי הוא תחליף לפעילות משותפת פנים אל פנים של המשפחה.