המשנה בתחילת מסכת פסחים (ב.) אומרת:
כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אין צריך בדיקה. ובמה אמרו שתי שורות במרתף – מקום שמכניסין בו חמץ.
ובגמרא (ח.):
כל מקום שאין מכניסין כו'. כל מקום לאתויי מאי? – לאתויי הא דתנו רבנן: חורי בית העליונים והתחתונים, וגג היציע, וגג המגדל, ורפת בקר, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן – אין צריכין בדיקה…
ואוצרות יין אין צריך בדיקה? והתניא: אוצרות יין – צריך בדיקה, אוצרות שמן – אין צריך בדיקה!
הכא במאי עסקינן – במסתפק. – אי הכי שמן נמי! – שמן – יש קבע לאכילה, יין – אין קבע לשתיה…
ופירש רש"י:
במסתפק – אוצר שמסתפק הימנו יין לשולחנו – צריך בדיקה, פעמים שהשמש נכנס להביא יין כשהוא כלה על השולחן, ופתו בידו.
המבואר מסוגיית הגמרא הוא, שלא רק מקומות שברור שיש בהם חמץ חייבים בבדיקה, אלא גם מקומות שהשמש מגיע אליהם במהלך הסעודה, כשפתו בידו.
מה יהיה הדין כאשר השמש מגיע למקומות אלו, אבל ברור לו שהוא לא מגיע כשפתו בידו? האם נאמר שחז"ל גזרו, שכל מקום שהשמש מגיע אליו במהלך הארוחה, צריך בדיקה?
דומני, שיש לפשוט ספק זה ממה שכותב הרמב"ם הרמב"ם (חמץ ומצה ב, ו):
חורי הבית התחתונים והעליונים וגג היציע ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן שאינו מסתפק מהן ובית דגים גדולים אינן צריכין בדיקה אלא אם כן הכניס להן חמץ, אבל אוצרות שכר ואוצרות יין שמסתפק ממנו ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המוריס וחורי הבית האמצעיים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין להן חמץ, ואם ידע בודאי שלא הכניס שם חמץ אינו צריך בדיקה.
כלומר, המקומות שלפעמים השמש מגיע אליהם במהלך הארוחה, חזקתם שהוא מגיע כשפתו בידו, ולכן בסתמא הם צריכים בדיקה. לעומת זאת, אם בעל הבית או השמש יודעים שאינם מגיעים למקומות אלו אף פעם כשפתם בידם, הרי המקומות האלו אינם צריכים בדיקה[1].
ניקוי מקומות שהיה בהם חמץ
עד כאן עסקנו בהגדרת מקומות שלא נכנס אליהם חמץ. מכאן, למקומות שבהם נכנס חמץ. השאלה היא, אם ניתן למצוא דרך לצמצם את הנקיון של מקומות אלו.
אז כמובן, שניקוי החלונות אינו קשור לנקיון לפסח, והוא הדין לניקוי אבק במקומות אחרים בבית. כן נתייחס לכמה עניינים חשובים
ניקוי מתחת למיטות
הגמרא בפסחים (ח.) אומרת:
חור שבין אדם לחבירו – זה בודק עד מקום שידו מגעת, וזה בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בלבו.
וכותב על כך רבנו דוד:
אלא… על ידי שמכאן ומכאן הוא מקום שמכניסין לו חמץ יש לחוש שנתגלגל החמץ לשם ולפיכך הצריכוהו לבטל. וזה שלא הצריכוהו לבדוק על ידי מכבדת שיכבד את הכל מפני שאין עשוי שיכשל באותו חמץ מאחר שאין ידו מגעת לשם…
כלומר, במקום שקשה להגיע אליו בלי מטאטא, אם אין ודאות שיש שם חמץ[2], אפשר להסתפק בביטול שלו.
על כן, אם לאדם יש מיטות או רהיטים כבדים בבית, שקשה להזיז אותם, וקשה להגיע תחתיהם, כמו מיטות עם ארגז מצעים, מעיקר הדין אין צורך להזיז את המיטות לפני פסח כדי לבדוק שאין שם חמץ.
אחר איזה חמץ צריך לבדוק
הגמרא בפסחים (ו:) אומרת שהבודק צריך שיבטל. בהמשך הסוגיה נאמר, שפירורים שהם פחות מכזית, אין צורך לבטלם, כי הם בטלים ממילא. באופן פשוט, מסקנת הגמרא היא שצריך לבדוק רק משום 'שמא ימצא גלוסקא יפהפיה', ועל כן, אין צורך לבדוק כדי למצוא פירורים פחות מכזית.
עניין זה שנוי במחלוקת הפוסקים. נביא את דבריו של המשנ"ב (תמב, סקל"ג):
אכן באמת יש מחלוקת בין הפוסקים בזה דדעת הרבה פוסקים דאפילו פחות מכזית צריך ביעור ודוקא כשראוי לאכילה קצת אבל אם היה מטונף קצת ופחות מכזית אין צריך לבער לכולי עלמא.
בדרך כלל, פירורים שנפלו על הרצפה, בוודאי אם הם כבר הרבה זמן על הרצפה, הם בגדר 'מטונף', ואין צורך לבערם, ובפשטות, גם אין חובת בדיקה אחריהם[3].
מסיבה זו, גם אין צורך לבדוק מן הדין פירורים בתוך הספרים.
מסקנות למעשה
מנהג ישראל קדושים לנקות לפסח בצורה יסודית. ובוודאי, שמי שיכול, כך ראוי שינהג. להזיז את המיטות ולנקות היטב בכל המקומות.
אבל מעיקר הדין, אם מטאטאים את הבית בטאטוא סביר, כך שאין פירורים גדולים על הרצפה, וגם תחת השולחנות וכדומה, ולא מזיזים את הרהיטים הכבדים, זה נקיון מספיק לפסח של מרבית החדרים (לאזור המטבח – נייחד דיון נפרד). ולכן אנשים מבוגרים ובודדים, שאינם יכולים לנקות לפסח בעצמם, יכולים להסתפק בעמידה על עיקר הדין.
***********
[1] ואמנם, עיין בשו"ע (תלג, יא) שכתב:
המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד.
ובמשנ"ב שם (סקמ"ז):
שנותנים בהם לפעמים חמץ – ואפילו הוא אומר ברי לי שלא ניתן בהם חמץ דמילתא דלא רמיא עליה הוא ולאו אדעתיה ולכן צריך בדיקה…
ונראה מדבריו, שאין סומכים על מה שאומר 'ברי לי שלא ניתן בהם חמץ', נראה לי פשוט, שהוא רק במקום שבעקרון מכניסים שם חמץ, אלא שסיימו לנקות אותו לפני פסח. מה שאין כן במקום שכל השנה מקפידים שלא להכניס לשם כל אוכל שהוא, שיש לומר שזה בוודאי רמי אדעתיה שלא להכניס שם אוכל.
עוד יש לציין, למה שכתב הרמ"א (על דברי השו"ע שם):
וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה.
וכתב על כך בשערי תשובה (א*):
ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין לפי שתחילה מכבדין רוחצין ומנקרין הכל היטב.
וכמה פוסקים כותבים שאכן מקומות שניקו אותם היטב לקראת פסח, אינם צריכים בדיקה, וכפי הנראה, אין חוששים למשנ"ב שם. ראה למשל בפסקי תשובות שם אות ח, ובפניני הלכה פסח ד, ח. ועיין עוד בהליכות שלמה הלכות פסח פרק ה סעיף א) שגם כן כותב להקל. ועוד יש לציין, שבנדון המשנ"ב, מדובר בשאלה חמורה יותר מנדון דידן, שכן המשנ"ב דן בשאלה אם לפטור מחובת הבדיקה שנתחייב בה, ואילו לדברינו לא נוצרה חובת בדיקה בחדרים אלו מעולם.
[2] כך מבואר ברבנו דוד שם. ועיין במשנ"ב (סקכ"ט) שכותב שגם בודאי חמץ יש להקל.
[3] וראו עוד בזה בפניני הלכה פסח, ד, ו.