אילו פרקים נבחרו מתוך שלל פרקי תהילים, לומר במסגרת 'פסוקי דזמרא'?
המושג 'פסוקי דזמרא' מקורו בגמרא במסכת שבת (קיח:):
אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר: הקורא הלל בכל יום – הרי זה מחרף ומגדף! – כי קאמרינן – בפסוקי דזמרא.
מבואר בגמרא, שאמירת הלל, בכל יום נתפסת כדבר שלילי. אולם, ישנו הלל אחר, פסוקי דזמרא, שאותו דווקא יש עניין לומר בכל יום. אולם, הגמרא אינה מבארת את סיבת ההבדל.
רבנו יונתן (על הרי"ף, דף מד.) מסביר את ההבדל:
הרי זה מחרף ומגדף, לפי שבנביאים הראשונים תקנוהו לאומרו בפרקים לשבח והודאה כדאמרי' בערבי פסחים, וזה הקוראו תמיד בלא עתו אינו אלא כמזמר לשיר ומתלוצץ. פסוקי דזימרא, מברוך שאמר עד הללו אל בקדשו וכו' כל הנשמה תהלל וכו'.
מדבריו עולה, שההלל שאנו אומרים שמור להזדמנויות מיוחדות, ואמירתו בכל יום היא זלזול בייחודיות של הזמנים שבהם אומרים אותו. אולם, הוא אינו מסביר עדיין במה שונים פסוקי דזמרא מההלל.
המהרש"א נותן כבר הסבר:
דהלל נתקן בימים מיוחדים על הנס לפרסם כי הקדוש ברוך הוא הוא בעל היכולת לשנות טבע הבריאה ששינה בימים אלו. ונמצא מי שאומרו בכל יום לא יתפרסם אומרו על הנס, גם בימים הראוים לפרסם נסי הם יתברך, והרי זה כמחרף ומגדף, שאין בידו חלילה לשנות טבע הבריאה. ומשני (-מתרצים) בפסוקי דזמרה, ב' מזמורים של הלולים, דאינן באים לפרסם נסיו אלא שהם דברי הלול ושבח, דבעי בכל יום כדאמרינן לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל.
המהרש"א מסביר, שההלל שאנו אומרים מתייחס לניסים החריגים של הקב"ה, כשהוא משנה מדרך הטבע. ההלל עוסק בייחודיות של השינוי שמתרחש מפעם לפעם. פסוקי דזמרא עוסקים בשבח קבוע בכל יום.
מתי אנו רואים את נפלאות הבורא? כשיש ניסים גדולים ומשמעותיים, קל לנו לראות את נפלאות הבורא. אולם, המציאות היום יומית נראית לנו פשוט חלק מטבע העולם, ואנו לא נוטים לייחס אותה לקב"ה. האם אנו חשים בנפלאות הבורא כשאנו רואים אנשים שאינם עוורים? כשאנו רואים את הגשם והעננים? כשהתבואה צומחת כסדרה?
פסוקי דזמרא מכוונים אותנו להודות לקב"ה לא על הניסים הגדולים החורגים מהסדר הטבעי, אלא להודות על הסדר הטבעי – לראות את ההתגלות והטוב של הקב"ה, גם בעצם הסדר הטבעי של החיים.