תפילות יחיד בצום

מי שנמצא בבידוד חייב להתפלל ביחיד כמובן, ואסור לו באיסור חמור לצאת לבית הכנסת.

גם כשמתפללים ביחיד, אפשר לומר כל נדרי.

בסליחות אומרים הכל, ואת י"ג מידות יש להגיד בטעמים. אם יש קטעים בארמית, אין אומרים אותם ביחיד.

אחרי התפילות, אפשר לומר את כל הפיוטים שאומרים בחזרת הש"ץ. אפשר לקרוא תהילים (יש מנהג לסיים את כל תהילים במהלך יום הכיפורים), ללמוד את סדר העבודה (למשל, את מסכת יומא, כדי שנבין את המילים בסדר העבודה), ואפשר וטוב לנצל את הזמן, להרהר תשובה. להשקיע זמן ומחשבה מרוכזת, בשאלה כיצד נשתפר השנה.

תפילות הציבור

מן הראוי לצמצם למינימום את מספר המתפללים בתוך בתי הכנסת.

השנה, אנחנו בזמן גזירות קשות. זה זמן להרבות בתפילות, כפי שאנו אומרים "ותשובה, ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". לשם כך, מן הראוי להתפלל מוקדם ככל האפשר כדי להימנע מהשעות החמות. מי שיכולים, נכון שיתפללו כוותיקין.

עם זאת, בגלל החום, צריך לפעול בחכמה, כדי שכל אדם יוכל להשתתף בכמה שיותר חלקים משמעותיים של התפילה. לדוגמא – להעביר את סדר העבודה לאחרי הוידוי, כך שמי שהתפילה קשה לו, יכול, אחרי הוידוי, ללכת לביתו עוד לפני סוף התפילה. מעבר לכך, כל קהילה ומניין, יחליטו מראש על אילו פיוטים, ובאיזה אופן, מדלגים בגלל החום.

דיני התענית

ככלל, יש לדעת, שהחובה ההלכתית לצום, חשובה יותר מאשר תפילות בכלל, ותפילות במניין בפרט. כל מי שיתפלל בחוץ בחום, צריך לקחת בחשבון, שהצום יהיה קשה יותר. ולכן, מי שכל שנה מתקשה לצום, צריך להתכונן לאפשרות שיגיע מעט מאוד לתפילות, ואולי יתפלל ביחיד לא מעט תפילות.

חינוך הילדים לצום

ילדים בשנה שלפני גיל מצוות (11 לבנות ו12 לבנים), לא חייבים לצום את כל הצום אם הדבר קשה להם מדי (משנ"ב תרטז סק"ט).

בכיוון ההפוך, ניתן לאפשר גם לילדים קטנים מגיל תשע לצום מספר שעות, אם כי צריך להשגיח עליהם שהם לא נחלשים יותר מדי (פסקי תשובות שם אות ב). השנה, שחלק נכבד מהתפילות נעשות בחוץ, יש להקפיד שבעתיים על הילדים, ולדעתי עדיף לעמוד על דינא דגמרא, ולתת להם לצום רק מספר שעות גם אם הם רוצים לצום יותר. בנוסף, עדיף שילדים בגיל זה (עד גיל 10) ישקיעו בעזרה לאם בטיפול באחים הקטנים כדי לאפשר לה לצום ולהתפלל.

בכל מקרה, המנהג הוא שגם הקטנים נוהגים איסור נעילת הסנדל ואיסור רחיצה וסיכה.

איסור רחיצה ביום הכיפורים

הרחיצה שנאסרה היא זו הגורמת הנאה, אפילו אצבע אחת ואפילו במים קרים. אבל רחיצה שאינה להנאה, מותרת (סימן תריג).

סוגי הרחיצה המותרת: 

• נטילת ידים עד מקום חיבור האצבע לכף היד, כאשר קמים בבוקר (עם ברכת "על נטילת ידים") או לאחר יציאה משירותים.  
• נטילת ידים לכהנים לפני נשיאת כפים, עד מקום חיבור כף היד לזרוע, כבכל יום . 
• רחיצת הגוף מלכלוך ממשי, כגון מי שרוחץ ילד מלכלוך שעליו, או הפרשה שעל גבי העין (ומותר גם להרטיב את האצבע לשם כך). 
• רחיצה למניעת זיהום, כגון רופא לפני ואחרי בדיקת חולה.
• שטיפת מזון וכלים, למרות שבכך נרטבות הידים; ובתנאי שהדבר נצרך לצורך היום (כגון כשאין כוס נקיה לילדים), אך אין לעשות הכנות לסעודה שאחרי הצום.

איסור סיכה

איסור סיכה חמור מאיסור רחיצה, והוא אסור, ביום הכיפורים, גם אם הוא רק לנקיון ולא להנאה. לכן, אין להשתמש במוצרי קוסמטיקה למיניהם ביום הכיפורים (גם אלו שאין בהם בעיית צובע וכדומה).

לגבי דאודורנט – יש בזה מחלוקת. אם מדובר במישהו שהזיעה מפריעה לו מאוד או שריחו מפריע במיוחד, ניתן להקל. רצוי בכל מקרה להתיז לפני כניסת הצום, כך שההשפעה מועילה כמעט עד צאת הצום.

נעילת הסנדל

הדעה המקובלת בהלכה היא שרק נעלי עור אסורות. עם זאת, יש הידור מסוים, שלא לנעול כל נעל נוחה, שההולך בה אינו מרגיש שום שינוי ועינוי, כדוגמת סנדלי שורש (משנ"ב תריד סק"ה)

בין איש לאשתו

נוהגים בכל גדרי טהרת המשפחה, בין בלילה ובין ביום (משנ"ב תרטו סק"א).

אכילה ושתיה

אין קידוש ביום הכיפורים. גם אם הוא חל בשבת אין קידוש.

מי שצריך ליטול ידים יטול רק פעם אחת על כל יד. ואם אוכל פחות מכביצה לחם, לא יטול ידים.

חולים בצום

ראשית, כפי שכתבתי כבר מספר פעמים, מי שיש לו בעיה רפואית, צריך להיוועץ ברופא וברב כדי לדעת בדיוק מה לעשות במהלך הצום. ניתן לפנות אלי, וניתן לפנות גם לאתר של מכון שלזינגר, שמתמחה ברפואה והלכה (מייל irp@medethics.org.il ). בכל מקרה, עדיף לשאול מוקדם מאשר מאוחר.

מי שנאמר לו שיכול לאכול 'לשיעורין', הכוונה לאכול פחות משיעור 'ככותבת הגסה', שזה אומר נפח (ולא משקל) של 30 סמ"ק – בערך שליש פרוסת לחם. לכתחילה, הזמן בין 'מנות' האכילה צריך להיות 9 דקות, ועל פי הצורך ניתן לקצר את הזמן הזה.

בניגוד לאכילה, בשתיה לשיעורין אין נפח אחיד לכולם, אלא יש למדוד אותו עבור כל אדם בנפרד (לפי גודל הפה). עם זאת כמות של 30 סמ"ק בוודאי ניתן יכולה להיחשב כשתיה לשיעורין.

כששותים ואוכלים, אפשר לאכול דברים שיש בהם יותר סוכר, וכך לקבל יותר פחמימות ואנרגיה מאותה כמות אוכל ושתיה. במקום לאכול לחם, אפשר שוקולד. במקום מים ניתן לשתות מיץ ענבים למשל.

מעוברות ומניקות חייבות לצום. מי שיש לה היסטוריה רפואית מיוחדת, שתתייעץ עם רופא ועם רב.

חולה שאין בו סכנה – מי שלוקח תרופות מצורך ממשי, אף שהוא אינו חולה שיש בו סכנה, יכול לקחת אותן גם ביום הכיפורים.

לדוגמא: מי שסובל מכאבי ראש חזקים שגורמים לו לשכב במיטה, יכול לקחת אקמול או אופטלגין.

אם כדי לבלוע את התרופה צריך לשתות, אסור לשתות מים. ניתן לשתות מים כשהם מרים במיוחד. למשל, תה מרוכז מאוד ללא סוכר.

לגבי חולי קורונה –

מי שנמצא בבידוד בגלל שנחשף לחולה מאומת, או מי שהוא חיובי, ואין לו תסמינים, צם כרגיל.

מי שיש לו תסמינים, או שהיו לו תסמינים בחמשת הימים האחרונים, ישאל רב כיצד לנהוג בדיוק. הדבר תלוי במידת החולי שלו, בקבוצת הסיכון שלו ובעוד פרטים נוספים.

הדלקת הנרות

מי שאביו או אמו נפטרו מדליק נר נשמה. אצל האשכנזים יש נוהגים להדליק נר נוסף על ידי אבי המשפחה, הנקרא 'נר חיים' (רמ"א סימן תרי סעיף ד ומשנ"ב סקי"א).

בכל מקרה, יש לוודא שיש נר נשמה דולק בבית, כדי שיהיה אפשר לעשות עליו הבדלה.

מברכים על הנר "להדליק נר של יום הכיפורים", ובנוסף, מברכים 'שהחיינו'.

הדלקת הנרות נחשבת לאשה כקבלת הצום, ולכן יש להדליק לאחר חליצת נעלי העור, ואין לאכול אחרי ההדלקה. אשה שאינה רוצה לקבל על עצמה את דיני יום הכיפורים כבר בשעת ההדלקה, צריכה לחשוב מראש שעדיין איננה מקבלת על עצמה את קדושת יום הכיפורים בהדלקה זו. במקרה זה, לא תברך "שהחיינו" בשעת ההדלקה, אלא מאוחר יותר.

מוצאי הצום

סוף הצום – שימו לב שישנם שני זמנים בדף שפורסם. מקובל שמתפללים ערבית כשעברו רק 18 דקות אחר השקיעה, אבל מחמירים באיסור אכילה ובמלאכה יותר זמן. מי שממש דחוף לו לאכול או לשתות, יכול לשתות גם 22 דקות אחרי השקיעה. מותר לשתות מים לפני הבדלה, אבל משקאות אחרים ואכילה  – יש להבדיל קודם.

בהבדלה במוצאי יום הכיפורים אין אומרים את פסוקי הישועה, אלא מתחילים מברכת הגפן. אין מברכים על בשמים, אבל מברכים בורא מאורי האש, וכמובן את ברכת ההבדלה.

בורא מאורי האש – יש לברך על נר ששבת, דהיינו נר שדלק במהלך כל יום הכיפורים, או נר שהודלק ממנו. גם כשיום הכיפורים יוצא במוצאי שבת, נוהגים לכתחילה לברך דווקא על נר ששבת (משנ"ב שם סק"ח).

לכתחילה, גם אין לברך על נר נשמה שהודלק לצורך לצורך הקרובים, אלא דווקא על נר שהודלק ממנו (פסקי תשובות סימן תרכד אות ב).