שאלה

האם מותר לי לנסוע עם חמי לקנות שתילים בחול המועד – כמובן, בלי לעדור ולשתול, פשוט אין לי זמן בדרך כלל. אני עובד באופן אינטנסיבי למדי, וכבר ניסיתי במשך כמה חודשים ולא הצלחתי למצוא זמן ללכת איתו לקנות. אם אין ברירה אני אסתדר.

תשובה

כיוון שניסית לקנות לפני חול המועד, וכיוון שלאחר החג יהיה צורך בטירחה גדולה, מותר לך ללכת לקנות במהלך חול המועד עם חמיך.                

נימוקים

הלכה פשוטה היא, שאסור לעשות מסחר סתם בחול המועד (שו"ע או"ח תקלט, א). לצורך המועד מותר לקנות ולמכור (בהגבלות מסויימות), אבל נדון שאלתנו אינו עוסק בקניה לצורך המועד, אלא לאחר המועד.

א. היתר קניה משום שמפסיד עבודה

למרות שאסור לסחור בחול המועד, מותר לסחור אם מדובר ב'דבר האבד'. ישנם שני סוגים יסודיים של דבר האבד:

הראשון, הפסד הקרן. כך כותב הרא"ש (מועד קטן, א, כג):

ולא מיקרי דבר האבד אלא שיחסר מן הקרן… שאם לא ילך עתה לא ימצאם לאחר המועד אבל אם יום השוק הוא במועד ויוכל עתה למכור סחורתו בריוח ולאחר המועד לא יוכל להרויח כל כך אבל מן הקרן לא יפסיד אסור למכור במועד.

וכך נפסק בשולחן ערוך (שם סעיף ד).

והשני – דבר שאינו מצוי. כך לומד הרא"ש (שם) מהירושלמי:

אם נזדמן במועד דבר שאינו מצוי מיקרי שפיר דבר האבד כגון אם באו שיירות של סוחרים במועד והביאו הרבה סחורות ומוכרים בזול ולא ימצאו אחר המועד ואף השיירות קונין עתה הסחורות ביוקר קונין מהן ומוכרין להם דמניעת הריוח הוא הפסד כיון דדבר שאינו מצוי הוא.

וכן נפסק בשו"ע (שם סעיף ה).

מדוע ישנו היתר של 'הפסד רווח' בדבר שאינו מצוי, בניגוד לדין הכללי, שדבר האבד הוא רק במקום הפסד?

המגיד משנה (יום טוב, ז, כב) מביא מחלוקת ראשונים:

ומדברי רבינו (-הרמב"ם) נראה שהוא מפרש שמותר לקנות מן השיירא אפילו כדי להשתכר ולעשות סחורה וכן פירש הראב"ד ז"ל וקצת המפרשים, שהעברת ריוח נקרא דבר האבד. ומכאן יצא להם שמותר להלוות ברבית לעכו"ם בחולו של מועד.
והטעם בזה לפי שאין בכל אלו מלאכה גמורה שתהיה אסורה אפילו ביום טוב ואין כאן אלא מקח וממכר שאסור מדבריהם ביום טוב גזרה שמא יכתוב ובחולו של מועד התירו מפני העברת הריוח.
אבל הרמב"ן ז"ל כתב שלא התירו לקנות מן השיירא אלא מה שהוא צריך לתשמישו ואם לא יקנהו מן השיירא ויצטרך לקנות אחר המועד יהא נפסד שלא ימצאהו בערך שמוצאו עכשיו אבל כדי להרויח ולעשות סחורה בודאי אסור, לפי שהעברת ריוח אינו כדבר האבד. ולפיכך אסור להלוות לנכרי ברבית עד כאן דבריו.

אם כן, שני יסודות יש להיתר קניית דבר שאינו מצוי במקום מניעת רווח:

לדעת הרמב"ם וסיעתו, ההיתר הוא משום שאיסור סחורה קל משאר איסורי מלאכה בחול המועד, משום שגם ביום טוב ממש, איסורו רק מדרבנן. ולדעת הרמב"ן, ההיתר הוא משום שמדובר במשהו שנצרך לקנותו בכל מקרה, וכיוון שממילא יוציא עליו מעות, נמצא שאם לא יקנה במועד, יפסיד כסף.

בספר "הלכות חג בחג – הלכות חול המועד" לרב משה קארפ (עמ' 368) כתב:

מי שנמצא בבית הוריו לחג, ויכול לקנות על חשבונם בחג כל הנצרך לו, ואינו מצוי לו דבר זה אחר החג, יכול לקנות במועד, אף לצורך אחר החג.

ובהערה 41 שם ביאר:

כן יש ללמוד מדברי הרמב"ן… דמי שדעתו לקנות לצורך תשמיש ביתו ומצא כעת בזול, ולא יהיה כן אחר החג, זהו הפסד ממש… כיוון שדעתו בלאו הכי להוציא על זה ממון, ונמצא מוציא ביוקר אחר המועד.
והכא נמי יש ללמוד, דכיוון דדעתו לקנות כן לעצמו, ובבית הוריו מצוי לו דבר זה בחינם, ואם ימתין אחר המועד במקום זה, יצטרך להוציא הוצאות על זה, אם כן, זה גופא חשוב הפסד, ודבר האבד.

על פי זה היה מקום לכאורה לומר, שמי שיכול לקנות בחול המועד, כשאינו עובד, ולאחר המועד יצטרך להפסיד יום עבודה כדי לקנות, הרי זה הפסד ממון, שמתיר את הקנייה במועד.

אבל פשוט שאין להתיר על פי זה. גם הרמב"ן לא התיר בכל מקרה של מניעת רווח, אלא רק בירידים הבאים מזמן לזמן. מה שאין כן ביחס לעבודה, שלעולם בחול המועד אמורים שלא לעבוד, ולאחר המועד עובדים. ואילו היה היתר כזה, היה איסור סחורה בטל מן העולם. גם בנדון של הרב קארפ, מדובר במשהו לא שגרתי, דהיינו שנמצא אצל הוריו בחול המועד, ולא בעבודה רגילה.

ב. היתר קנייה משום טירחה חריגה

באגרות משה (או"ח ה, לו אות ג) שכתב:

ומי שצריך לקנות איזה חפץ שלא לצורך המועד ואותו חפץ אינו מצוי במקום שהוא דר, מותר לקנותו בחול המועד, אם על ידי זה ירוויח שלא יצטרך לעשות נסיעה מיוחדת.
כגון שבחול המועד יהיה בלאו הכי במקום שהחפץ מצוי שם לקנותו. ותלמיד ישיבה הבא לביתו ליום טוב, ורוצה תיכף אחר יום טוב ליסע להישיבה ולכן רוצה לקנות איזה דבר בחול המועד, יישאר עוד יום בביתו אחר יום טוב ולא יקנה בחול המועד, אף על פי שעל ידי זה יתאחר מלבוא לישיבה ויתבטל מלימודו. אלא אם כן הוא איש שאינו מבטל אף פעם אפילו רגע מלימודו, שזה אינו מצוי בזמנינו…

ודבריו הובאו גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק סז, הע' קמו) ובספר חול המועד כהלכתו (פרק י סעיף מ).

לענ"ד, יסוד ההיתר של האגרות משה הוא כעין דבריו של הרב קארפ לעיל, דהיינו, שכיוון שנמצא באופן חריג מחוץ למקומו הרגיל, ושם יכול לקנות בלי טרחה, ובמקומו הרגיל, יצטרך לטרוח כדי לקנות, גם זה נחשב 'דבר האבד'. ועוד עולה מדבריו, שלאו דווקא הפסד ממון, אלא גם טירחה יתירה, גם היא יכולה להיות דבר האבד.

בנדון השאלה, מדובר שגם הוא חריג, אבל מסיבה אחרת. הבן מנהל את ביתו, וקונה כל מה שהוא צריך. אבל כדי לקנות עם אביו את השתילים, מדובר במשהו חריג. חריג כל כך, שלא הצליח לעשותו במשך כמה חודשים אף שהיה מעוניין בכך.

על כן, יש לראות את ההזדמנות שנקרית במהלך חול המועד, כשהוא אינו עובד, כטירחה חריגה ונסיעה מיוחדת, שנחסכת לו, בדומה לדברי האגרות משה.

ג. מכוון מלאכתו במועד

הפוסקים מציינים, שפשוט שאסור לכוון לכתחילה לעשות סחורה במועד, ואם עשה כן, זה אסור אפילו אם מדובר בדבר האבד (משנ"ב תקלט, סק"ד).

בספר חול המועד כהלכתו (פרק ב סעיף צה) כתב שמכוון מלאכתו במועד הוא רק כשעושה כן במזיד, אבל השוכח, או שמחמת עצלות חשב שיספיק לפני החג, ולא הספיק, אין זה בכלל מכוון מלאכתו במועד. ולמד כן מדברי השולחן ערוך (תקלח, א):

מי שהפך את זיתיו או שהיה יינו בבור, ואירע אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות לאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל, מאחר שהוא דבר האבד זולף וגומר ומזפת החביות… וכל כיוצא בזה מדבר האבד, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד.

הרי שהעובדה שנאנס, או שכח או נתעצל, אינה גורמת לכך שזה נחשב כמכוון מלאכתו במועד (ועיין שם, שהביא עוד ראיות מלשון הרמב"ם והנמוקי יוסף).

ודאי, אם השואל היה בא לשאול לפני החג, אם הוא יכול לדחות את הקניה לחול המועד, היה אסור לעשות כן, כיוון שזה מכוון מלאכתו למועד. אבל כיוון שהשואל ניסה במשך כמה חודשים לקנות עם אביו, אלא שלא אסתייעא מילתא, הרי זה בגדר אנוס, וממילא חזרנו לדין דבר האבד.