שאלה

האם ניתן להדליק נרות חנוכה במנייני קורונה ולברך עליהם, למרות שהם אינם מתקיימים בבית כנסת?

תשובה

במקומות שאכן ידליקו נרות במניינים כאלו, אין למחות בידם, אבל מלכתחילה, אין לארגן הדלקת נרות במניינים כאלו, גם אם מדובר במניין קבוע, כל עוד לא מדובר בתפילה במקום שהוגדר כבית כנסת, דהיינו שמתייחסים אליו עם דיני קדושת בית כנסת.

נימוקים

במקום אחר עסקנו בשאלה, אם כשחז"ל קבוע שמצוות נר חנוכה "נר איש וביתו", הכוונה להדלקה בבית בדווקא, או שאין צורך להדליק דווקא בבית.

אבל מעבר לשאלה זו, במרוצת השנים התפתח מנהג, להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת. במאמר זה נסקור את תולדות המנהג, במטרה לענות על השאלה האם דווקא בבית הכנסת מדליקים נרות, או שניתן להדליק גם בהתקהלויות אחרות.

מקור המנהג

אין לנו מקור בחז"ל להדלקת נרות בבית הכנסת, וגם ברמב"ם הוא אינו מופיע. אבל ראשונים מאוחרים יותר מזכירים אותו.

כך למשל מוזכר המנהג בשבלי הלקט (נכתב במאה ה – 13) ושם נכתב (עניין חנוכה סימן קפה):

כתב בעל הדברות ז"ל :נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחין אותה באמצע בית הכנסת עד כאן דבריו.
וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה.
ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה. וכן דעתי נוטה כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו מה צורך להדליק בבית הכנסת? ואילו היו אורחין ישינין בבית הכנסת היו הם צריכין להדליק דקי"ל אכסניי חייב בנר חנוכה ואם אין שם אורחין מה צריך להדליק. ושמא מפני שהיא בית דירה אין להדליק[1].

מחד, שיבלי הלקט מזכיר את ה מנהג להדליק בבית הכנסת, ומאידך, הוא תמה על המנהג ולא מבין את התועלת שבו, ונראה לו, שאין לברך על הדלקה זו.

ובכלבו (סימן מד) כתב גם כן שנוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת:

ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הדור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש. ויש מקומות שאין חוששין סמוך לפתח אלא לפני ההיכל, והמנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בין תפלת המנחה לתפלת ערבית…

הכלבו מוסיף טעם שלא נזכר בשבלי הלקט – זכר למקדש. טעם זה בא לידי ביטוי בכל מיני הלכות הקשורות לאופן הדלקת הנרות בבית הכנסת, כגון מה שכותב הטור (או"ח תרע"א) ובעקבותיו השו"ע, שמדליקים את הנרות בבית הכנסת לא בפתח, אלא בקיר הדרומי, כמו המנורה. וכן הלכות נוספות.

הריב"ש (שו"ת, סימן קיא) דן גם הוא בשאלת טעם המנהג:

עוד כתבת ידוע הוא שכל אחד מישראל חייב במצות נר חנוכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור כסותו יען המצוה חביבה ואם כן, כל אחד חייב להדליק ולברך בביתו. ומה שנהגו כל ישראל להדליק שליח ציבור או השמש בבית הכנסת, למה?
אי לפרסומי ניסא כל אחד חייב להדליק בביתו, ואי להוציא עניים ידי חובה כמו קדוש הרי העני המתפרנס מן הצדקה חייב להדליק בביתו… ואם נאמר להוציא עצמו באותה הדלקה בודאי אינו יוצא משום חשד. …ועוד שלא נהגו כן אלא שחוזר ומדליק בביתו.
ובקשתי וחפשתי טענה להציל החזן מברכה זו והיא קרובה ממנו.
תשובה המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ… וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת לקיים פרסומי ניסא.
ואף על פי שאין מברכין על המנהג זהו במנהג קל כמו מנהג של ערבה שאינו אלא חבטא בעלמא אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים, מברכין עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ראש חודש, ואף על פי שאינו אלא מנהג ואין בזה משום ברכה לבטלה כלל, וכדעת ר"ת ז"ל. ומכל מקום, באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו.

הריב"ש מצביע על כך, שלא רק מן הסברא אין יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות בבית הכנסת, אלא גם המנהג עצמו אינו כן, שהרי נוהגים שמי שמדליק בבית הכנסת, חוזר ומדליק בביתו. לכן הוא אומר, שמדליקים בבית הכנסת כמנהג חדש, שעניינו פרסומי ניסא, בתקופה שבה היו מדליקים על שולחנם בפנים.

השאלה הגדולה היא, מדוע לברך על מנהג כזה, הלא אין מברכים על מנהג נטילת הערבה, שהוא מנהג נביאים, ותשובתו של הריב"ש היא, שאנו נוהגים לברך על מנהג שאינו 'מנהג קל', כמו שמברכים על הלל בראש חודש, אף שגם הוא רק ממנהג.

טעם הברכה על מנהג הדלקת הנרות בבית הכנסת

החכם צבי (שו"ת סימן פח) תמה על פסיקת השולחן ערוך. הריב"ש סובר שמברכים על נר חנוכה, כמו שמבריכם על הלל בראש חודש. אבל השולחן ערוך עצמו סובר שאין מברכים על הלל בראש חודש, כפי שכתב בהלכות ראש חודש (תכב, ב). ואם כן – מדוע לברך לדעת השו"ע?

הגר"א (או"ח תרע"א, ז, ד"ה מדליקין) מציין, שהשו"ע עצמו פסק (תפז, ד) שמברכים על קריאת ההלל בליל פסח בבית הכנסת, אף שהוא רק ממנהג. כפי הנראה מהגר"א, יש הבדל בין סתם מנהג, ובין מנהג שעניינו פרסומי ניסא, שעליו מברכים גם לדעת השו"ע[2].

ביביע אומר (ז, או"ח נז) מציע עוד כמה דרכים ליישב את הקושיא על השו"ע:

באות ג, הוא אומר שאולי יש הבדל בין מנהגים חשובים פחות וחשובים יותר, ומנהג הדלקת הנרות בבית הכנסת נחשב 'חשוב יותר'.

באות ד, הוא מציע, שאולי יש הבדל בין מנהג שמחיל דין שלא קיים באותו היום כלל (כמו הלל בראש חודש, שאין שום חיוב אמירת הלל באותו היום) ובין מנהג המרחיב דין קיים (כמו הרחבת הדלקת נרות בחנוכה או הלל בליל פסח). וכן כתב גם במנחת שלמה (תניינא, סימן נח אות ג סק"ב)[3].

ובאות ה' הוא מציע, שיש הבדל בין מנהג שנוצר על ידי העם, שבו אין ברכה, ובין מנהג שתוקן עפ"י רבני הציבור, שאף שאינו נחשב כחיוב גמור, הוא מספיק חיוב כדי לברך עליו.

עוד אציין, שהיה מקום לתרץ בדרך נוספת, על פי מה שכתב בתרומת הדשן (סימן קא), שמשמעות מנהג המהדרין מן המהדרין הוא, שניתן לעשות יותר הדלקות מאשר מה שמוגדר כחיוב. תרומת הדשן אומר זאת כדי להסביר מדוע אכסנאי שמדליקים עליו בביתו, רשאי להדליק גם הוא, אם ירצה. ובדרך זו אפשר לומר, שזהו דין מיוחד בחנוכה, שאיפשרו ריבוי הדלקות בתורת 'מהדרין'. אמנם, יש לציין, שתירוץ זה לא יועיל לשו"ע, שכן הבית יוסף (סימן תרעז) כותב על דבריו: "ולי נראה דין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה".

הדלקת נרות במקומות ציבוריים שאינם בית כנסת

הרבה אנשים נוהגים להדליק נרות חנוכה באירועים ומסיבות במהלך ימי החנוכה – בהתכנסויות ציבוריות, במקומות עבודה, בחתונות ואירועים דומים וכן הלאה, ורבים מברכים שם על הדלקת הנרות.

רבים מהפוסקים התנגדו לברך על הדלקת הנרות הזו.

בשבט הלוי (ד, סה) כתב, שכיוון שיש ספק בעצם הברכה על הדלקת הנרות בבית הכנסת, ואולי ההדלקה בבית הכנסת היא לפרסומי ניסא וזכר למקדש, אם כן, רק במקום שהוא בעצמו זכר למקדש, קרי במקדש מעט, נוצר המנהג, ורק שם יש לברך.

בציץ אליעזר (טו, ל) כתב סתם, שאין מברכים, כיוון שעצם הברכה על המנהג בבית הכנסת שנויה במחלוקת, הבו דלא לוסיף עלה. וכן היא דעת הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה חנוכה, יז, ד), וכך דעת פוסקים רבים נוספים.

לעומת זאת, הרב יעקב רוזנטל (משנת יעקב על הרמב"ם, חנוכה פרק ג הלכה ד) כתב שניתן לברך בכל הדלקת נרות במקומות ציבוריים:

בדבר השאלה אם אפשר לברך ברכת נרות חנוכה כשמדליקין נרות במקום ציבורי, לענ"ד נראה שאפשר לברך, וכמו שמברכין כשמדליקין בבית הכנסת או בבית מדרש… דהרבה פעמים יש בזה פרסום הנס יותר מההדלקה בבית הכנסת שכל מתפלל מדליק אחר כך בביתו.

ועל פי דבריו כתב ביביע אומר (שם) שהמדליקים במקומות ציבוריים, יש להם על מי שיסמוכו. וכן כתב גם בשו"ת אז נדברו (חלק ה סימן לח; חלק ו סימן עה). וכן כתב במקראי קודש (חנוכה, פרק י סעיף ז הע' כג) בשם הרב ישראלי.

ודעת הרב מרדכי אליהו (מקראי קדש שם), שרק אם מתפללים באותו מקום, מברכים.

אמנם, תמיד התקשיתי בסוגיא זו, בשתי קושיות:

מחד, קשה להבין מדוע החליטו שמנהג ההדלקה בבית הכנסת הוא דווקא זכר למקדש. הלא כמעט כל התירוצים בשאלה מדוע מברכים, דנים בגדרי מנהגים באופן כללי, ולא מתייחסים דווקא לעובדה שמדובר בזכר למקדש?

ומאידך, את שיטת הרב רוזנטל וההולכים בדרכו גם כן לא הבנתי – הלא אין מנהג שמדליקים באופן קבוע בכיכרות העיר וכדומה. אם כן, מה שייך לדבר על ברכה על מנהג הדלקה, כשאין מנהג להדליק? וכי לשיטתם צריך להתאמץ להדליק בכל כינוס? יש גדר ל'כינוס' שמחייב הדלקה מחמת המנהג?

ולמעשה, שתי קושיות אלו מתרצות אחת את השניה.

הרב רוזנטל וההולכים בדרך זו סוברים, כפי הנראה, באופן דומה למה שכתבנו בשם תרומת הדשן: בחנוכה, העיקר הוא פרסומי ניסא. ולכן, משמעות המנהג להדליק בבית הכנסת, הוא פשוט להרבות בפרסומי ניסא. ואם מדליקים במקום שיש בו ציבור גדול, שעל ידי כך יתחבר במשהו לחנוכה וירוויח מעט 'פרסומי ניסא', זה גופא המנהג.

לעומת זאת, החולקים סוברים שהמנהג מצומצם רק להדלקה בבית הכנסת. זה מה שנהגו. ואין מנהג ברור להדליק ב'התכנסויות צבוריות', אלא רק בבית הכנסת. אם אדם יתפלל בבית הכנסת בחנוכה ולא ידליקו נרות, הוא ירים גבה. הלא המנהג הוא להדליק, והבו דלא לוסיף עלה.

דעתו של הגר"מ אליהו היא דעת בינים – המנהג הוא להדליק נרות בכל מקום שמתפללים ערבית. 'סדר' תפילת ערבית בחנוכה הוא שמדליקים נרות לפני התפילה.

הדלקת נרות במנייני קורונה

לאור הבנה זו של יסוד המחלוקת, ניתן לדון בהדלקת נרות במנייני קורונה:

לדעתם של הרב רוזנטל וההולכים בדרכו, פשוט שניתן לברך על הדלקת הנרות במניינים אלו. לא גרע מכל התכנסות ציבורית. וגם לדעתו של הרב אליהו.

לדעות שהמנהג הוא דווקא בבית כנסת, אפשר לומר, שזה רק במקום שמוגדר כבית כנסת ממש, כפי שמזכיר שבט הלוי, ואפשר, שהוא בכל מקום שיש בו קביעות של תפילה עם זמנים קבועים וכדומה, מדי ערב.

למעשה, כיוון שמדובר ב'ספק מנהג', נראה ברור שאין חיוב להדליק נרות במניינים קבועים, ואין צורך להתאמץ לארגן חנוכיה ו'אקווריום' לכל מניין שכזה.

וגם אין בכך צורך גדול. כשמדליקים בטקסים ציבוריים ואירועים, יתכן שיש בקרב הציבור אנשים שאינם מדליקים נרות בביתם, ואם הם ידליקו נרות בציבור, הם מקיימים מצוות הדלקת נר חנוכה לדעת חלק מהפוסקים. אבל במניין רחוב, כשמסתמא רוב האנשים ילכו אחרי כן לביתם וידליקו, ואת הנרות שבמניין יכבו בתום התפילה, יש פחות פרסומי ניסא.

ולכן, לענ"ד, במקומות שאכן ידליקו נרות במניינים כאלו, אין למחות בידם, אבל מלכתחילה, אין לארגן הדלקת נרות במניינים כאלו, גם אם מדובר במניין קבוע, כל עוד לא מדובר בתפילה במקום שהוגדר כבית כנסת, דהיינו שמתייחסים אליו עם דיני קדושת בית כנסת.

ואמנם, ראיתי שהרב רימון (כאן) כותב שבמקום שמתפללים במבנה מסודר, אף שהוא אינו בית כנסת ממש, ניתן להדליק בברכה, אבל לענ"ד, כל שהוא לא בית כנסת ממש, עדיין ספק אם חל בו המנהג המקורי, וכל הפוסקים שסוברים ש'הבו דלא לוסיף עלה', מן הסתם יגידו את זה גם על מצב שכזה.

****************************

---

[1] המשפט האחרון אינו ברור כל כך. ראיתי באתר עולמות, שיש תיקון גרסה שם: "ושמא מפני שהיא בית דירה לחזן הכנסת בבית הכנסת, נהגו כן. אם כן, השתא דלית בהוא בית דירה, אין להדליק".

[2] בביאור החילוק, כהמשך דרכו של הגר"א, בין הדלקת הנרות בבית הכנסת כתב במועדים וזמנים (חלק ו סימן פט) שפשטות דברי שבלי הלקט והריב"ש, שכיוון שאין מדליקים נרות בפתח הבית, ואין כ"כ פרסומי ניסא, נוצר מנהג ההדלקה בבית הכנסת, שעניינו הדלקה לפרסומי ניסא. אלא שהוא תמה, אם כן, למה מדליקים היום בבית הכנסת? הרי ממילא רבים מדליקים בחוץ.

ולכן הוא מציע, שההדלקה של בית הכנסת, היא פרסומי ניסא של הציבור, ולא רק של יחיד. ונפקא מינה, לדעתו, שיש להדליק משמן של ציבור בדווקא. בנפש הרב (ליקוטי הנהגות – חנוכה אות א) הלך בדרך דומה, וכתב, נפקא מינה אחרת, שרק בזמן שעדיין נחשב 'ציבור', דהיינו בין מנחה לערבית, ניתן להדליק בבית הכנסת.

אמנם, יש לזכור, שדעה זו שנויה במחלוקת. בביאור הלכה (תרע"א, ז, ד"ה ויש נוהגין) כתב, שאפשר להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת גם אם אין מניין כלל, כגון בערב שבת, כשממהרים להדליק לפני כניסת שבת, ועוד לא הגיע ציבור. לעומת זאת בכף החיים (סקע"ב, סקע"ח) כתב שאין להדליק נרות אלא כשיש מניין, וכן כתב בילקוט יוסף (מועדים, מהלכות חנוכה סעיף יז) ועוד פוסקים.

[3] ויסודם בדברי תוספות הרי"ד בסוגיא בסוכה (מד:) לגבי חיבוט ערבה, שהוא מנהג נביאים ולכן אין מברכים עליו:

חביט חביטו ולא בריך קסבר מנהג נביאים היא. אלמא מיכן מוכיח שאין מברכין על המנהג.
ואי קשיא והא מאי דמפטירין בשבת במנחה מנהגא היא ולא חובה… אלמא מברכין על המנהג…
נראה לי לומר, כל דבר שהוא נוהג חובה ונהגו להוסיף עליו מברכין על אותו המנהג. כגון ההפטרה שנוהגת שחרית חובה והוסיפו לנהוג גם במנחה וכגון ההלל שנוהג חובה בגולה כ"א ימים והוסיפו לנהוג גם בר"ח מברכין על אותו המנהג. וכן נמי מקום שנוהגין לקרוא מגילת אנטיוכוס בחנוכה אין ראוי לברך עלי' מפני שאין שורש חובה כלל…

עיין שם.