הגמרא בברכות (ח.) אומרת: ”אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו“, וכן נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רפה).
מכאן אנו למדים שקריאת שנים מקרא ואחד תרגום איננה עצה טובה בלבד, ובודאי שאינה סגולה גרידא , אלא היא חובה על כל אחד.
יש לקרוא כל פסוק בפרשה פעמים, ובנוסף לקרוא את תרגום אונקלוס או את פירוש רש“י. מי שקורא רק את רש“י צריך להקפיד שאת הפסוקים שאין עליהם רש“י, יקרא שלוש פעמים. מי שקורא תרגום, רצוי לקרוא דווקא את תרגום אונקלוס. אמנם, עיקר המטרה בקריאת התרגום היא ההבנה, ולכן מי שאינו מבין ארמית, ולא קורא את רש“י, צריך לקרוא תרגום שיהיה מובן עבורו (משנ“ב שם סק“ה).
זמן קריאת שנים מקרא ואחד תרגום מתחיל בזמן תפילת מנחה של שבת, ונמשך עד לסעודת שחרית של שבת הבאה. בדיעבד, ניתן להשלים את הפרשיות גם עד סוף מחזור הקריאה, דהיינו עד שמחת תורה.
יש כמה מנהגים לגבי אופן הקריאה – יש הקוראים כל פסוק פעמיים ומתרגמים לאחר מכן, ויש הקוראים כל פרשה (פתוחה או סתומה) פעמיים ולאחר מכן מתרגמים, ויש הקוראים את כל הפרשה ומתרגמים. ובכל דרך יוצאים ידי חובה.
יש הקוראים את הפרשה רק פעם אחת ומתרגמים, וסומכים על מה ששומעים משליח הציבור בתור פעם שניה. יש לדעת, שדרך זו מועילה רק בדיעבד, ויש הסוברים שאינה מועילה אפילו בדיעבד (משנ“ב שם סק“ב). ויש הנוהגים לקרוא את הפרשה פעם שניה בלחש עם שליח הציבור, וזה מנהג טוב (משנ“ב שם סקי“ד), ובלבד שהקריאה בלחש לא מפריעה לסובבים.