מה עושה מקום להיות קדוש? אם הקב"ה כביכול 'נמצא' שם יותר, הוא קדוש.
אבל מה גורם לקב"ה להיות במקומות מסויימים? מי יודע. אולי ישנם מקומות שבהם הטבע האלוקי הוא כזה שהקב"ה מתגלה שם יותר.
פרשת השבוע מזמנת לנו תשובה מחודשת לשאלה הזו. ישנו מדרש מעניין, שמתאר את הקושי שהיה למשה בבניית המשכן, וההתמודדות שלו:
דבר אחר: "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן". א"ר אבין משל למלך שהיה לו איקונין נאה אמר לבן ביתו עשה לי כמותה, אמר לו אדוני המלך איך יכול אני לעשות כמותה, אמר לו אתה בסממניך ואני בכבודי, כך אמר הקב"ה למשה וראה ועשה, אמר לפניו רבון העולם אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו, אמר לו כתבניתם בתכלת ובארגמן ותולעת שני, וכשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה
מה שהטריד את משה זה בדיוק שאלתנו. כיצד יתכן שאדם יצור מקום קדושה. אם הקב"ה רוצה להשרות שכינתו באיזשהו מקום, שיעשה זאת. אבל מה לעשייה שלנו בעולם הגשמי, ולשכינה הרוחנית?
התשובה של הקב"ה היא, שכן, אם אנחנו עושים את המאמץ למטה, הוא יבוא וישלים.
אפשר להבין את זה סתם בתור אמירה על כך שנדרש גם מאמץ. אבל המשך המדרש מעלה אפשרות מעניינת:
ואם תעשה כאותה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה, מה למעלן שרפים עומדין אף למטה עצי שטים עומדים, מה למעלה כוכבים אף למטן כן, אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע (שמות רבה, וילנא, פרשה לה).
המשך המדרש מצביע על כך שהמשכן הפיסי, הוא דמוי המרכבה של מעלה. לא מספיק סתם להתאמץ. צריך להתאמץ כדי ליצור דבר שיהיה חיקוי למעשה מרכבה של מעלה. אולי ברגע שיש חיקוי למעשה מרכבה של מעלה בעולם של מטה, מיד יורדת השכינה.
משמעות הדברים היא, שקדושה היא לא משהו שקיים בעולם, שעלינו רק לחשוף את המקומות שבהם היא נמצאת. להפך, אנו יוצרים דמות דיוקנו של מקדש של מעלה, ובעצם היצירה, מתלבשת בו השכינה. הקדושה היא פרי היצירה שלנו. כשאנו יוצרים מקום בעולם הזה שהוא חיקוי לעולם של מעלה, זה משרה שכינה.
חז"ל אומרים לנו עוד כמה מאפיינים של העולם של מעלה. מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא חנון אף אתה חנון. מה הוא גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים.
כשאנו מצליחים ליצור חברה שתהיה דמות דיוקנה של החברה הרצויה למעלה, חברה שנוהגת בחסד וברחמים,בגמילות חסדים; חברה שהחברים בה קוראים בשם ה' 'קדוש קדוש קדוש', חברה כזו, בעצם מהותה יוצרת קדושה.