בשנים כתיקונן, המנהג הרווח הוא לעשות את סעודת פורים אחרי מנחה, ואף להתחיל מאוחר יותר. אבל כשפורים יוצא ביום שישי, כמו בפורים דפרזים בשנה זו, סעודה שכזו מתנגשת עם סעודת ליל שבת הסמוכה, ולכן יש שאלה, כיצד לנהוג בסעודת פורים.

מבחינת החשבון ההלכתי הצר[1], ככל הנראה עדיף לעשות את סעודת פורים בבוקר יום הפורים, או לכל הפחות להתחיל לפני חצות היום[2]. אלא, שעבור רבים, משמעות הדבר היא לעשות סעודה קצרה יחסית, כדי להספיק להתארגן אחרי הסעודה לכניסת השבת, והדבר עלול לפגוע בשמחת סעודת הפורים.

לכן, מי שרוצה, רשאי  לנהוג באופציה נוספת, של סעודה המתחילה כסעודת חול, ונמשכת אל תוך השבת. במקרה כזה, ניתן להתחיל את הסעודה גם אחר חצות היום, המכונה 'פורס מפה ומקדש'. כאמור, עבור מי שסעודת פורים מוקדמת, תפגע בשמחת הפורים, מסתבר שמדובר בהנהגה שהיא גם לכתחילה[3].

דרך עריכת סעודה המתחילה ביום שישי ונכנסת לשבת

• יש להתחיל את הסעודה זמן מה לפני השקיעה. נוטלים ידים ויושבים לאכול סעודת פורים.
• לכל המאוחר, סמוך לשקיעה, יש להפסיק לאכול ולשתות. הנשים צריכות להדליק נרות, ומהדלקת הנרות, הן אסורות באכילה ושתיה, עד שעושים קידוש.
• מביאים לשולחן לחם משנה, ומכסים אותו, ואת שאר הלחם שעל השולחן במפה[4].
• עושים קידוש. אם שתו יין קודם לכן, אין מברכים על בורא פרי הגפן בקידוש, אלא אחרי 'ויכולו', מיד מתחילים את ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו'. גם אם לא מברכים בורא פרי הגפן, יש לשתות יין בקידוש, כיוון שזו כוס של ברכה.
• אין נוטלים ידים.
• אין מברכים המוציא[5], ובוצעים על לחם משנה.
• יש להקפיד מראש, לשמור חלק מהמנות לסעודת שבת, ולא להתמלא לגמרי בסעודת הפורים[6].
• בתום הסעודה, יש לברך ברכת המזון. מזכירים 'רצה' בברכת המזון[7], אבל אין מזכירים 'על הניסים'[8].
• לא לשכוח להתפלל תפילת ערבית בתום הסעודה. כמובן, מי ששיכור, אינו רשאי להתפלל.

אפשר 'לייעל' מעט את ההצעה הזו, אם מתחילים לאכול לפני שעה עשירית, אוכלים כשעה ורבע את סעודת הפורים, עד שמגיע זמן פלג המנחה[9]. לאחר שמגיע פלג המנחה, מפסיקים, מדליקים נרות, עושים קידוש והמוציא וכפי שציינו לעיל. מלבד הרווח הההלכתי המסויים, אפשר להספיק לסיים את הסעודה בזמן, כדי להצטרף לתפילת ערבית של ליל שבת עם שאר הציבור.

********************

---

[1] כך פוסק הרמ"א (תרצה, ב), ובמשנ"ב (שם סק"ט).

[2] גם מי שלא התחילו לפני חצות היום, יכולים להתחיל מאוחר יותר. אם לא התחילו לפני חצות, יש עדיפות להתחיל לפני תחילת השעה העשירית, וגם אם לא התחילו לפני שעה זו, רשאים להתחיל אחריה.
חצות היום השנה יוצא בערך 11:50. שעה עשירית מתחילה בערך ב14:40. השקיעה בשעה 17:40 בערך (הזמנים כולם אינם מדוייקים, ותלויים בכל מקום בפני עצמו, כמובן).

[3] אף שהזרם המרכזי בפסיקה – רמ"א, משנ"ב ועוד  – מעדיף את התחלת הסעודה לפני חצות היום, הרי שישנן עדויות רבות לכך שרבים מגדולי ישראל נהגו לעשות סעודת פורים ביום שישי בדרך זו. כך למשל כתב בספר נהר מצרים:

וכשחל פורים בערב שבת, המנהג היפה והנעים הוא לעשו תהסעודה בערב, אחר תפלת מנחה. ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר ואוכל סעודת שבת… וכן הוא מנהגנו בעיה"ק ירושלים ת"ו, וכן אנחנו נוהגים, וכן נוהגים רבים מיראי ה' וחושבי שמו.

וכן בשו"ת קריית חנה (סימן צ):

בפורים שחל בערב שבת הנכון לנהוג כך שיתחיל סעודתו מבעוד יום וכשקדש עליו היום פורס מפה ומקדש, ולענין תפילה וכו'.

אצטט עוד ממאמר של הרב יהושע וייסינגר על דין זה (לא מצאתי היכן נתפרסם) הע' 14:

וראה בספר פורים המשולש (ר"ש דבליצקי) פ"א סעי' ו' הע' ז, שציין את המנהגים החלוקים, ותלה זאת בין האשכנזים לספרדים, ואף בין האשכנזים, לטענתו, רק חלק מהחסידים נהגו לערוך את הסעודה אחה"צ ואילו הפרושים עשו בבוקר.
יש לציין שאצל חלק מגדולי החסידות נהגו לפרוס מפה ולקדש בפורים שחל בערב שבת. כך מופיע ביחס לאדמור"י חב"ד הרש"ב והריי"צ מלובביץ (קובץ הערות וביאורים, תתלג, עמ' 29, ש"פ תצוה,זכור, תשס"ב; סה"ש קיץ ה'ש"ת עמ' 37), האדמו"ר מגור בעל באמרי אמת (מאורות נתן, סי' מט, עמ' ר"ה), האדמו"ר מקאפיטשניץ, (אביר המלכות עמ' רלא), וכך סיפר לי מו"ר הרז"נ גולדברג שליט"א שנכח בסעודה מעין זו אצל הגאון הרב אייזיק שר ראש ישיבת סלובודקה בירושלים, בשנת תש"ח. וכך נהגו בטבריה אצל הגאון הר"ר קוק זצ"ל, כאשר היה חל י"ד ביום שישי (מפי בנו הגר"ש קוק שליט"א), וכן רבים.

ולכן לכל הפחות, עבור מי שהדבר יגרום לו לשמוח יותר בסעודת פורים, הדבר הוא גם לכתחילה.

[4] כך דעת המשנ"ב (רעא, סקט"ו). ויש שהחמירו לכסות את כל השולחן. ראו בפסקי תשובות הע' 147.

[5] שו"ע, רעא, ד ביש אומרים, וכן דעת המשנ"ב (סקי"ח) והילקוט יוסף (סעיף יח).

[6] לכתחילה, יש להקפיד לאכול כזית (ויש מהדרים כביצה) פת לאחר צאת הכוכבים, משום הדעות שאין יוצאים ידי סעודת שבת אלא בלילה.

[7] כיוון שאכלו אחרי שהכניסו שבת. שו"ע הרב (רעא, יג); משנ"ב (שם סק"ל), פסקי תשובות אות יד.

[8] כהכרעת המשנ"ב תרצה, סקט"ו.

[9] בערך 16:20.