שאלה
יש לנו עץ נקטרינה שמניב לא מעט פירות מידי שנה, אבל יוצר המון לכלוך. בנוסף, הפירות מתולעים או בחשש כזה באופן קבוע, ובגלל זה, וגם משום שבני הבית לא אוהבים את הפרי, כמעט אף אחד לא אוכל את הפירות. בנוסף ציפורים מכרסמות אותם.
בקיצור, יש המון פרי אבל אין תועלת וגם יש נזקים ועוגמת נפש.
לי אין את הציוד והזמן לתחזק את העץ. האם ניתן לעקור ולנטוע במקום עץ פרי אחר, שלא אמור לכלול את החסרונות האלו?
תשובה
מותר, כתחילה, רצוי שגוי יהיה זה שעוקר את העץ.
ניתן לעשות הידור נוסף, ולהקנות את העץ לגוי לפני שיקצוץ את העץ. בגוף התשובה הבאנו נוסח שטר מכירה של העץ לגוי.
נימוקים
א. היתר עקירת האילן
בתשובה אחרת הסברתי את יסודות הדין לגבי עקירת עצי פרי.
אסור לקצוץ עץ פרי סתם כך, משום איסור בל תשחית. עם זאת, כשמדובר בעץ שאינו עושה פירות בכמות מספקת כדי להחזיק אותו מבחינה כלכלית, כתב הרמב"ם (מלכים ו, ט) שמותר לקוצצו. וברא"ש (בבא קמא ח, טו) כתב שמותר גם לקצוץ אילן אם זקוק למקומו. ואפילו כאשר העץ מחשיך על הבית, כתב החוות יאיר (סימן קצה) שמותר לקצצו. על כן, כשהפירות שהאילן עושה הם מתולעים, ואין תועלת כלכלית בקטיפתם, והם גם מלכלכים את החצר וכדומה, כמבואר בשאלה, אין איסור לקצוץ את העץ. וכן שמעתי בפירוש מהרב אשר וייס לגבי אילן שפירותיו מלכלכים את החצר[1].
מעבר לאיסור לקצוץ אילן משום בל תשחית, בגמרא (בב"ק צא:) נאמר, שרבי חנינא שכל את בנו, משום שקצץ עץ פרי בלי סיבה טובה מספיק. משום כך, האחרונים מחמירים באיסור כריתת עצי פרי, וגם במקום שמן הדין מותר, מחפשים צדדי היתר נוספים.
צד ההיתר העיקרי שמשתמשים בו, הוא שנכרי הוא זה שיבצע את העקירה[2]. ויש שמחמירים יותר, ורוצים שימכור את העץ לגוי, משום שלדעתם איסור בל תשחית נוהג רק בשל ישראל[3].
ב. דרך ההקניה לגוי
במידה ורוצים להחמיר ולהקנות לגוי, כיצד יקנה הגוי את העץ?
בגמרא בקידושין (יד:) מבואר שגוי "כל קניינו בכסף". אבל מסוגיית הגמרא בבבא בתרא (נד:) למדו הראשונים, שגוי אינו סומך על קניין כסף בקניית קרקעות, אלא רק בשטר. ונחלקו הראשונים, אם במקום שאין רגילות לכתוב שטר, גוי כן קונה בכסף (ראו רמ"א חו"מ קצד, סוף סעיף א, ש"ך סק"ב ונתיבות במשה"א סוף סק"ג). וגם בחזקה הגוי אינו קונה קרקע, בלא שטר (שו"ע שם).
כיוון שמדובר במכירת עץ המחובר לקרקע בארץ ישראל, צריך למכור לגוי על מנת שיקוץ את האילן, כדי שלא להיכשל באיסור לא תחנם (שו"ע יו"ד קנא, ז).
נציע כאן נוסח של שטר מכירה:
**********************************
[1] בשיעור השבועי שלו שופטים תשפ, כאן, בהקלטת השיעור, ולא בדברים שנכתבו בסיכום שם.
[2] לגבי אמירה לנכרי בשאר איסורי תורה, מלבד שבת, יש דיון בגמרא בבבא מציעא (צ. – צ:) אם יש איסור לומר לנכרי לעשות איסורים אלו. ובשו"ע (חו"מ שלח, ו) פסק שיש איסור גם בשאר איסורים, אבל ברור שהוא קל יותר מאשר כשהיהודי עושה את האיסור בעצמו. בנדון דידן, מן הדין מותר גם ליהודי, והעשייה על ידי הגוי היא רק לרווחא דמילתא.
[3] בשיעור של הרב אשר וייס שם, וכן בדבריו במנחת אשר דברים סימן לג, מבואר שהחילוק בין אילן של יהודי לאילן של גוי אינו ברור כל כך, שהרי איסור השחתת אילנות נלמד מהשחתת אילנות במצור, ושם האילנות הם הפקר, או של הגויים יושבי העיר.