התורה מצווה שבמעיל של הכהן הגדול יהיה פעמונים. הסיבה "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת".
מדוע חשוב כ"כ שהכהן ישמיע קול בבואו אל הקודש?
הרשב"ם אומר, שזה קשור לאיסור אחר: "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו". אז הקול מרחיק את האנשים. זה מין אזעקה שכזו.
הרמב"ן מעלה פירוש נוסף, שזה כמו שאצל אחשורוש, לא נכנסים למלך סתם כך בהפתעה. אז כביכול, יש סימנים שמעידים על כך שאדם נכנס לפני המלך. ויש כאן מוסר ודרך ארץ, כלשונו של רבנו בחיי: "והיה זה מדרך המוסר ולמדה תורה דרך ארץ לאדם הרוצה להכנס לפני המלך שיהיה מקיש בפתח ההיכל תחלה כדי שלא יכנס פתאום, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא".
האם התורה נתנה כאן עצות למלך, כיצד לדאוג שלא יופתע על ידי מתנקש? לשונו של רבנו בחיי מראה, שלא מדובר כאן בעצה למלך, אלא בעצה לנכנס – אדם לא יכול להיכנס למלך מתי שבא לו, צריך 'ליטול רשות', כלשונו של הרמב"ן.
אנחנו הישראלים, מאוד אוהבים להיות סחבקים, ולהיות נטולי פורמליות. כל אחד מדבר על ראש הממשלה או על חברי כנסת בשמם הפרטי, או בכינוי שלהם, כאילו הם החברים הכי טובים שלו. ובמיוחד בעידן הפייסבוק, כל אחד בטוח, שאם יש לו הערה, מתייגים ישר את ראש הממשלה או שר הבריאות, והם יקראו את הפוסט החשוב נורא שהוא כתב.
וגם בתחום הקודש – בהעדר מקדש, וכשכולנו טמאים, נראה לנו ברור שאין צורך בהכנות מיוחדות כדי לדבר עם מלך העולם. לא צריך לסדר את הלבוש כדי להתפלל. לא צריך למצוא מקום מתאים לתפילה, אפשר להתפלל 'על ההרים הגבוהים, ותחת כל עץ רענן'. אבל כניסה לפני המלך אכן דורשת הכנה, ודורשת 'נטילת רשות'.