מתי עציץ נחשב נקוב
במקום אחר דנו ביסודות של שאלת הזזת עציצים בשבת. תמצית הדברים הכתובים שם היא, שאם לוקחים עציץ נקוב, ומרימים אותו מעל גבי הקרקע, יש בכך איסור קוצר בשבת. ולהפך, אם מניחים אותו על גבי הקרקע, יש בכך איסור של זורע. אם העציץ רק עבר להיות באוויר, נחלקו הראשונים אם זה איסור דאורייתא (רמב"ם) או איסור דרבנן (רש"י). אבל אם מעבירים את העציץ למקום שבו הוא יהיה מנותק מהקרקע בוודאי, זה לכל הדעות יהיה איסור דאורייתא. כפי הנראה, השולחן ערוך (או"ח שיב, ג עפ"י הבנת המג"א שם סק"ג והבאה"ל שלו, ח) פסק כדעת רש"י.
עוד נחלקו הדעות, מתי עציץ נחשב נקוב. לענייננו, נזכיר שלוש מחלוקות:
- אם עציץ המונח בכלי מעץ או חרס שאינו נקוב, נחשב נקוב. הגמרא במנחות (פד:) אומרת, שיש הבדל בין עציץ של חרס לעציץ של עץ. אחד מהם נחשב נקוב, אפילו כשאין בו נקב. אלא שנחלקו הראשונים, איזה עציץ נחשב עם נקב, ואיזה נחשב בלי. השו"ע (או"ח שלו, ח) פסק להחמיר מספק גם בעציץ של חרס וגם של עץ.
מה לגבי פלסטיק וזכוכית? לגבי זכוכית כתב בארחות שבת (יח הערה לא) שהיא חוצצת. ולגבי פלסטיק נחלקו הדעות.
- אם עציץ המונח על גבי רצפה נחשב עציץ נקוב. אבן, בוודאי חוצצת ואינה נחשבת נקובה. אבל במנחת שלמה (חלק א, סימן מא אות ב) כתב, שאבנים המחוברות לקרקע, הרי הן כקרקע, וממילא עציץ נקוב המונח על גבי מרצפות כאלו, יחשב כמחובר לקרקע. כשמדובר בעציץ הנמצא בקומה שניה, גם לדעת הגרש"ז יש מקום להקל.
- אם כשהעלים של העציץ יוצאים הצידה, אל מחוץ לעציץ, הוא נחשב נקוב כי הם יונקים ישירות מהקרקע. שכן, במשנה בעוקצין (פרק ב משנה ט) נאמר:
קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה. אמר רבי שמעון: מה טיבה ליטהר אלא הטמא בטומאתו והטהור יאכל.
לדעת חכמים, קישות שיצאה חוץ לעציץ נטהרת מטומאת אוכלין, משום שהיא נחשבת מחוברת לקרקע. האם יש לדמות דיני טומאת אוכלין גם להלכות שבת? הפוסקים נחלקו בכך (ראו אגלי טל מלאכת קוצר סעיף ג).
למעשה, מרבית העציצים הנמצאים בבית מונחים על צלחות זכוכית או פלסטיק, כדי שלא ייזלו מהם מים על הרצפה כשמשקים את העציץ. כיוון ששמיטה דרבנן, ניתן להקל שהרצפה בבית נחשבת גם היא כהפסק בין העציץ ובין הקרקע, למרות העלים שיוצאים הצידה מהעציץ, ולכן סתם עציץ בבית, הוא עציץ שאינו נקוב.
עציץ נקוב הנמצא בתוך הבית
הירושלמי (ערלה א, ב) מסתפק, אם יש איסורי זריעה בשביעית, בצמחים הנמצאים בתוך הבית. שכן, מחד כתוב "ושבתה הארץ שבת לה' ", אבל מצד שני, כתוב גם "שדך לא תזרע", כך שאולי דווקא בשדה יש איסור זריעה.
בפאת השולחן (פרק כד אות כ בבית ישראל אות נד) כתב, שכיוון ששביעית בזמן הזה דרבנן, ניתן להקל בספק של הירושלמי. והחזון אי"ש (שביעית סימן כב אות א) כותב, שניתן להקל בעקבות ערוך השולחן, בעציץ שאינו נקוב הנמצא בבית.
ההיתר של החזון אי"ש הוא היסוד של הזריעה ב"מצע מנותק" בחממות בשנת שמיטה. וגם סתם כך בבית, נוהגים להקל לטפל בצמחים הנמצאים בעציצים שאינם נקובים, וגם למי שרוצה לזרוע בעציצים כאלו יש על מי לסמוך.
ברור גם, שאין בעיה להזיז עציץ בתוך הבית ממקום למקום.
הוצאת עציץ מהבית החוצה
אולם, מה לגבי הוצאת העציץ החוצה?
החזון אי"ש (שם) כותב:
ואף למאן דמיקיל (-לזרוע בעציץ בבית. י.ש.), אסור להסיר התקרה מעל הזרעים בשביעית, דהוי תולדת זורע.
והעתיקו בדרך אמונה (שביעית, א, סקנ"ו). כפי הנראה, הם הבינו, שהסיבה שבבית הזריעה מותרת בעציץ נקוב, היא שהבית פחות מתאים לזריעה, בהיותו מואר פחות, ולכן, כשמוציאים את העציץ החוצה, משפרים את איכות הצמיחה שלו, וזה בגדר של תולדת זורע.
מסתבר, שלשיטתם לא יהיה הבדל בין הוצאת עציץ שאינו נקוב, להוצאת עציץ נקוב. זו מציאות שכיחה פחות, אבל גם הוצאת עציץ נקוב צריכה להיות אסורה מאותו נימוק, שהוצאת העציץ היא שיפור של הצמיחה שלו.
לעומת זאת, הגרש"ז (מנחת שלמה א, מא, במילואים והשמטות שבסוף אות א) נקט שמותר להזיז עציצים:
בענין הוצאת עציץ נקוב מבית מרוצף על קרקע שמחוץ לבית, נראה לעניות דעתי, דשביעית לא דמי לשבת דחשיב כזורע וכיון דכללא הוא דלא אסרו רבנן אלא "עבודת שדה וכרם" לכן כל שאינו מתכוין כלל לשינוי הצמיחה שפיר שרי, ואף על גב שמהקרקע הם יונקים יותר ממקום מרוצף מכל מקום, כיון שלמעשה אין רגילים היום לעשות כן להשבחת היניקה וגם ידוע שרגילים לשנותם ממקום למקום בגלל סדרי הבית או צורך אחר, לכן כמו דשרי בכה"ג הרבה עבודות דרבנן כך גם זה מותר כשאינו מתכוין ובפרט כשגם ניכר שאין כוונתו כלל להשבחת היניקה, וכל מה שנכתב בספר בענין זה הוא רק מפני שיש חוברת שנדפסה בחיי מרן בעל החזו"א זצ"ל וכתוב שם שזה עפ"י פסקיו ושם מבואר דאסור, אולם לענ"ד צ"ע.
וגם באות ג שם כתב, שברור שכשאין כוונתו להשביח את העציץ על ידי הוצאתו לאור בחוץ, אין איסור, ואף בשבת אין איסור במקרה כזה[1].
ומבואר בדברי הגרש"ז והפוסקים האחרים, שההיתר הזה הוא גם בעציץ נקוב.
הרמת עציץ שנפל
מה הדין במקרה שעציץ נפל על צידו – האם ניתן להרימו? מחד, ברור שיישור העציץ הוא עניין אסתטי. ומצד שני כאן, קשה יותר לומר שאין כוונה כלל לשיפור הצמיחה. ברור שעציץ המונח על צידו גדל טוב פחות, מאשר כשהוא מונח כראוי. וסביר מאוד, שגם זה בכלל כוונתו של מי שמיישר את העציץ, ואילו בהיתר של הגרש"ז לגבי הזזת עציצים, התבסס על כך ש"אין רגילים היום לעשות כן להשבחת היניקה".
ראשית, יש לדון, אם עציץ נקוב נוטה על צידו, האם הוא נחשב כנקוב?
יש לחקור בשאלה, מדוע הנקב גורם לשינוי בדינו של העציץ. האם זה משום שעל ידי הנקב הצמח יכול לינוק מהקרקע, או שמא משום שהנקב מבטל את העציץ מתורת כלי. בפשטות, מסקנת השולחן ערוך (או"ח שיב, ג) היא שהרמת עציץ נקוב בשבת אסורה רק מדרבנן, כשיטת רש"י, וכפי הנראה, המסקנה היא שהגדר העיקרי שהנקב מאפשר יניקה[2].
כאשר העציץ נוטה על הצד, אפילו אם הוא נקוב, היות והנקב באוויר ולא מכוסה בעפר, הוא אינו יכול לינוק. שורשים אינם יכולים לצאת דרך האוויר, ולכן, מצד הנקב, הוא אינו נחשב כנקוב (ראו משנ"ב שלו סקמ"ב). ואף שכשהעציץ מוטה על צידו, מן הסתם העלים יוצאים החוצה, ולכאורה הם יונקים מן האדמה, היות שהם לא מכוונים כלפי מעלה, אין הם נחשבים יונקים[3].
לכן, העציץ הוא בעצם עציץ שאינו נקוב. וכשמיישרים אותו, אם הוא היה נקוב מצד עצמו, הוא הופך לעציץ נקוב.
אז אם מדובר על עציץ הנמצא בבית, ניתן לסמוך על הדעות שעציץ על גבי מרצפות נחשב אינו נקוב, וכיוון שהוא בתוך הבית, ההיתר להרימו וליישרו פשוט למדי. גם אם העציץ נמצא בחוץ, על מרצפות, ניתן להקל שהרי גם כשיישרו אותו, הוא יהיה עציץ שאינו נקוב. אולם, מה לגבי עציץ הנמצא מחוץ לבית על האדמה?
אף שלעיל ציינו שלדבריו של הגרש"ז יש מקום לומר שהוא התיר רק פעולה כמו העברת עציץ, שבדרך כלל אינה נעשית כדי להצמיח אותו, מה שאין כן לגבי יישור העציץ. לכאורה, יש מי שהיקל יותר. בילקוט יוסף (שביעית ד, יח) דן בשאלה אם מותר להעביר ייחורים ששתולים בגוש אדמה ממקום למקום, כדי לשתול אותם מחדש. הדיון קשור לכך, שבהלכות ערלה, אם האילן יכול לחיות עם גוש אדמה, כשמזיזים אותו ממקום למקום, אין מתחילים למנות את שנות הערלה מחדש, בתנאים מסויימים. כלומר, למרות שמזיזים את האילן עם גוש האדמה ממקום למקום, אין זה נחשב נטיעה חדשה, להלכות ערלה, אלא המשך של הנטיעה הקודמת[4].
לאחר שהוא דן בהלכות ערלה בהקשר זה הוא כותב:
והנה, כל זה הוא לענין ערלה. ויש לדון, היאך הדין בשביעית. דלכאורה יש לחלק. דלענין ערלה, לאו באיסורא תליא מילתא, אלא דכל כהאי גוונא, לא הווי כנטיעה חדשה, שנתחיל למנות בו שנות ערלה. דמכיון שיכול לחיות על ידי עפרו הראשון, חשיב כנטוע כבר. אבל מה שהוא עם עפרו, אין הכרח לומר שאם נוטעה באדמה לא ייחשב לנטיעה כלל, ואפילו איסור דרבנן לא יהיה בו, ולהתיר לכתחילה לעשות כן בשביעית.
ונחלקו בזה האחרונים. שבספר השמיטה להגרי"מ טיקוצינסקי (פרק ג סעיף י) כתב להתיר באופן שלוקח את היחור עם עפרו, ויכול לחיות עם עפרו… דדמי לערלה…. אך בספר השמיטה (להגר"ח גרוסברג עמ' ט) העיר על זה דיש לחלק בין שביעית לערלה, וכמבואר… ולדינא נראה להקל בזה, דנטיעה דרבנן, ושביעית בזמן הזה מדרבנן, וכיון שהוא ספק במילתא דרבנן, הוה לי ספק דרבנן ולקולא.
לכאורה, המסקנה מדברי הרב טיקוצ'ינסקי, והילקוט יוסף שהביאו, היא שמותר ליישר את העציץ. אלא שיש גם מקום לחלק ביניהם. כאמור, רש"י והרמב"ם נחלקו בשאלה של עציץ נקוב שהיה מונח על הארץ והניחו על גבי יתדות בשבת, אם זהו איסור דאורייתא של קוצר, או רק מדרבנו. לכאורה שורש מחלוקתם בשאלה, אם הרמת עציץ נקוב, ולחילופין, הורדתו, אכן תורמים לצמיחה שלו, או שזה רק 'מחזי' בעלמא.
לשיטת רש"י, והשו"ע שפסק כמותו (להבנת המג"א והבאה"ל) מדובר רק ב'מחזי'. אם כן, אפשר בהחלט להבין את דבריו של הרב טיקוצ'ינסקי לגבי הזזת ייחור, שהיות והוא נמצא כל הזמן בכלי מנוקב, או בגוש באוויר, הרמתו והזזתו אינם יוצרים שינוי אמיתי בצמיחה של הצמח, ולכן אין להם משמעות בהלכות שמיטה.
אבל בנדון דידן, השאלה היא אם כשהעציץ מוטה על צידו, הוא ממשיך להיות עציץ מנוקב. על הצד שהוא עציץ שאינו מנוקב, אי אפשר ללמוד מדברי הרב טיקוצ'ינסקי לעניין שאלתנו[5].
הפתרון הפשוט, יהיה להניח את העציץ על גבי תחתית, כך שהוא יהיה 'אינו נקוב' גם כשהוא מיושר.
סיכום ומסקנות
א. עציץ המונח על צלחת בבית, נחשב עציץ שאינו נקוב. מותר לטפל בו כרגיל בשנת השמיטה, וניתן גם להקל, ולזרוע בו בשמיטה.
ב. בין שאר הדברים שמותר לעשות עם עציץ כזה, מותר גם להעבירו ממקום למקום בתוך הבית.
ג. בהוצאת עציץ (בין אם הוא נקוב ובין אם הוא אינו נקוב) מהבית, נחלקו הפוסקים, ולהלכה, ניתן להקל ולהוציא את העציץ, כאשר המטרה היא לנוי (כגון הוצאת עציץ לסוכה, או כשרוצים לשטוף את הבית), ולא לצורך הצמחת העציץ (כגון שיהיה במקום עם יותר אור וכדומה).
ד. מותר גם להרים עציץ שנפל על צידו. אם מדובר בעציץ בבית או שהוא עומד בחוץ על מרצפות, זה מותר בכל מקרה. ואם הוא עציץ נקוב שמונח על הקרקע ונפל על צידו, יש להניח צלחת תחתיו כשמיישרים אותו.
************************
[1] וכן כתבו גם הילקוט יוסף (שביעית ד, כז) והמנחת אשר (שביעית מהדורת תשע"ה סימן לד).לעומת זאת, בקטיף שביעית (נב, י) נקטו לחומרא, עפ"י הרב מרדכי אליהו.
[2] ראו אריכות דברים בעניין במאמר של הרב עזריאל אריאל (בירור בהלכות ערלה למשתלות, התורה והארץ א, החל מעמ' 189. הנוגע לענייננו בעמ' 193 – 201)
[3] הרב עזריאל שם, עמ' 221 ליד הע' 128, בשם החזון אי"ש (ערלה סימן א סקט"ז אות ב).
[4] להרחבה בדין זה, ראו מה שכתבתי כאן: מניין שנות ערלה כשמעבירים עציץ ממשתלה לגינה.
[5] אמנם, לדעת הילקוט יוסף נראה שהוא הבין אחרת. הילקוט יוסף (שם סעיף יט) כותב שניתן להעביר את העציצים בשנת שמיטה גם בתוך כלי שאינו נקוב. וכפי הנראה הוא הבין, שההנחה בכלי שאינו נקוב אינה משמעותית כל כך לעציץ ולכן, גם אם יש כאן איזושהי תוספת חיות לעציץ כשמחזירים אותו לעציץ נקוב, זה יותר דומה לעשיית מלאכה לאוקמי, שהיא מותרת, ועדיין צריך עיון בהבנת דבריו של הילקוט יוסף.