אחת התקוות שלי, ובמידה מסויימת החרדות שלי, בהתחלת סבב חדש של הקריאה בתורה, היא שמא לא אלמד שום דבר חדש. שמא אקרא הכל כרגיל. לפעמים זה נחמד, לחשוב שמה שאמרתי בעבר נכון, אבל אני בהחלט מקווה ומשתדל, כשמתחילים מחדש את סבב לימוד התורה, להצליח לקרוא דברים בעין חדשה. לראות דברים שלא ראיתי בשנים עברו.
במידה מסויימת, התקווה הזו כתובה כבר בפרשת השבוע שלנו.
איך אתם מבינים את המילים "לא טוב היות האדם לבדו"? לא טוב למי? חלק מהמפרשים הבינו שזה איזושהי טענה כללית על הבריאה. לא טוב לבריאה, שהאדם יהיה יחידי. כך כותב רש"י למשל: "לא טוב היות וגו' – שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג".
אבל אני תמיד הבנתי, שהכוונה, שלא טוב לאדם, שהוא נמצא לבדו.
וכעת, עולה השאלה השניה – למה לא טוב לאדם, היותו לבד? מה הבעיה?
אז הרב סולובייצ'יק, באיש האמונה הבודד, נותן פרשנות של "לא כיף לאדם להיות בודד". זה צער רב.
בפרשנות הקלאסית, אני תמיד היכרתי את הגישה שהכוונה, שהאשה היא מן 'כינור שני', של האיש. התפקיד שלה לעזור. כך אנו מבינים את דברי רש"י "עזר כנגדו – זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם". כלומר, התפקיד של האשה, זה לעזור לאדם.
אבל השנה חשבתי על כיוון אחר, שעולה מפירוש של הכלי יקר, ושל הרש"ר הירש. אפשר להבין, שהעזר הוא במה שהאשה היא 'כנגדו'. דווקא תכונת ההתנגדות של האשה, היא מה שמקדם את האדם. האדם לבדו סטאטי. מה שמאפשר לו להתפתח, זה דווקא ההתנגדות.
כהערה, אפשר לקדם את הרעיון הזה גם להמשך הסיפור. בסופו של דבר, האדם חוטא בגלל האשה. הרש"ר הירש מסביר שהאדם אמר: אתה אמרת לי לסמוך על אשתי. אז זה מה שעשיתי. והחטא שלו היה, שלא נאמר לו לסמוך על האשה. נאמר לו שהיא תהיה כנגדו. להשמיע קול שונה. לאו דווקא, שצריך להסכים עם הקול האחר. אבל לשמוע, ולהתייחס אליו.
אבל, כשיש התנגדות גדולה מדי, זה גם כן לא טוב. הכלי יקר אומר, שאם לא היתה נבראת האשה מן האיש. היו נבראים זכר ונקבה נפרדים. זה מועיל לפריה ורביה. אבל בגלל שאין להם שום דבר במשותף, הם רק היו רבים. 'כנגדו' שהוא 'לעזר', זה כשיש בסיס משותף. כשהאשה לקוחה מן האיש, והיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו.
כמובן, יש איזושהי ייחודיות בחיבור בין איש ואשה. רק איש ואשה הופכים ממש 'לבשר אחד'. אבל אולי אפשר לקחת את הרעיון של היכולת לגדול ולהתפתח, גם בהקשרים אחרים.
אז כמו שאמר הכלי יקר, צריך איזשהו ביחד בסיסי. ביחד כזה נוצר כשיש אמון הדדי, שרוצים האחד בטובת השני. מאמון הדדי, שנמצאים ביחד בסיפור, ולא בשני מחנות נפרדים.
אבל בתוך המסגרת הזו, קיימת גם היכולת לגדול. אם אנחנו קוראים כל הזמן את אותן הדעות, ומרגישים כל הזמן 'בבית' עם הדעות שלנו, וכשיש דעות שהן זרות לנו אנחנו פשוט מדפדפים הלאה, לא מתקדמים. אבל אם אנחנו מצליחים להיפגש עם השונה שאינו האחר. מישהו שאנחנו חושבים שהוא בסך הכל בסדר, ורוצה בטובתנו, ואנחנו איתו בסירה אחת, אז דווקא היכולת ללמוד מהאחר משמעותית וחיונית לגדילה ולהתפתחות שלנו.
כאמור, זה לא קל. אבל אם נחזור למעין הפתיחה, כשאנו בפתח סבב חדש של לימוד התורה שבכתב, זה הזמן לזכור, שחלק משמעותי מהגדילה וההתפתחות שלנו עובר, דווקא דרך ההתמודדות עם הסתכלות שונה.