הברייתא במסכת יבמות (כד:) אומרת:

תנו רבנן: אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה.

דברים אלו התבארו ביתר אריכות בדברי הרמב"ם (איסורי ביאה יג):

הלכה יד: … המצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו…
הלכה טו: לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק.
ואף על פי כן, היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום, ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.
הלכה יז: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגויים וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד עבודה זרה, הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל…

והדברים הובאו להלכה גם בשולחן ערוך (יו"ד רסח, יב).

אנחנו עוד נדון לקמן בדברי הרמב"ם ביתר אריכות, ובפרט  בדבריו בהלכה יז, אבל עיקר העולה מהברייתא ומדברי הרמב"ם הוא, שלכתחילה אין לגייר אדם, כאשר מסתמן שסיבת הגיור אינה לשם שמים. בטעם הדבר כתב הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ב, יורה דעה נג):

נראה לי דמה שאמרו בגמרא, דאין מקבלים גרים לשום אישות וכו' הוא משום דכל גר שנעשה לשם דבר אחר הרי הוא בבחינת אהבה התלויה בדבר, וכל שבטל דבר שבטלה האהבה. ולכן לא רק שיחזור לסורו אלא שגם בהיותו מתנהג ביהדות אינו אלא לפנים ובלבו יהיה קשור לקדמותו.

דבריו של הרב עוזיאל הם לכאורה דברי הרמב"ם ממש. גם אצל הרמב"ם נראה (הלכה יז) שאם לא בדקו את הגר, "חוששים עד שתתבאר צדקותו", כלומר, החשש הוא, שאם מתגייר מפני דבר אחר, הוא עתיד לחזור למנהגי אבותיו הגויים.

עם זאת, מצינו מצבים שבהם הפוסקים התירו לגייר, גם כאשר בגיור יש אלמנט שאינו לשם שמים. אחת התשובות המוקדמות בעניין הזה היא תשובת הרמב"ם (סימן ריא). הרמב"ם דן שם בדבר אדם שיש לו שפחה גויה, והוא נחשד שהוא מתייחד עמה. וענה על כך הרמב"ם:

וצריכים בית דין… להוציאה או ישחררה וישאנה לאשה. אף על פי שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה.
ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על דבריהם ז"ל עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא עליו השלום.

כלומר, הרמב"ם התיר לגייר את הגויה כדי שהיהודי יוכל לשאתה לאשה כדין, שלא ייכשל באיסור החמור יותר של ביאה על גויה.

כיוצא בכך, בתשובת מלמד להועיל (ג, ח), דן בכהן שנשוי בנישואין אזרחיים לגויה, והשאלה היא אם לגייר אותה. מרבית התשובה עוסק בשאלה, אם ניתן לגייר את האשה כדי שתינשא לכהן, שהרי לכהן אסור לשאת גיורת, אבל בתחילת התשובה כותב המלמד להועיל:

תחלה יש לחקור איזו איסור גדול יותר אם הכהן נושא גיורת או אם נושא נכרית. ונראה לי פשוט דיותר יש איסור בנכרית, ואין לי להאריך בזה. חדא דיש הפסד דכל זרעו נכרים ועוד כבר העלה מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו… דיש בנישואי נכרית איסור דאורייתא וחייב כרת, מה שאין כןבכהן שנשא גיורת שאינו לכל היותר אלא איסור לאו. ואם כן, כדי להציל את הישראל מאיסור חמור בודאי טוב שיגיירו האשה הנכרית.

הרב עוזיאל (שם) מעלה טענה נוספת. לדעתו, כיוון שיסוד האיסור לגייר את מי שאין ליבו לשמים הוא משום שחוששים שיחזור לסורו, הרי שכשאין חשש זה, מותר לגייר. הוא דן באותה תשובה, במי שהיה נשוי כבר ליהודיה בנישואין אזרחיים, ורצה להתגייר כדי לשאתה כדת וכדין. הרב עוזיאל טוען, שכיוון שאין לו שום אינטרס חומרי בכך שהוא יתגייר, נמצא שבעצם הוא מתגייר לשם שמים:

הלכך כל שניכר הדבר שהנשואין או כל סיבת הנאה אחרת אינם מכריחים אותו לכך אלא שהיו אמצעים לקרבו אל היהדות אנו אומרים שסופו להיות יהודי כלומר שגם אחרי השגת מטרתו שבגללה התגייר יהיה יהודי מאהבת היהדות…
מתוך זה מתבארים שפיר דברי מרן הבית יוסף (יו"ד רסח) במה שכתב שהכל תלוי לפי ראות בית דין, שאם יראו בית דין דגר זה יעשה את מעשיו לשם שמים אין דוחין אותו. ולזה מכוונים דברי הגהות מרדכי במה שכתבו: שאם יש כוונה לשם תועלת יחד עם כונה לשם שמים מקבלים אותו. והיינו משום שאנו אומרים שכונה לשם שמים היא הגוברת והמכרעת והאחרת מתבטלת בפניה.

אמנם, למעשה הוא אינו סומך על היסוד הזה לבדו, אלא בצירוף דברי הרמב"ם, שמצילים את היהודיה מאיסור ביאת גוי.

למעשה, ברור שרוב מוחלט של הגיורים הנעשים היום, נעשים על בסיס ההנחה הזו, שאם לא נגייר, תהיה התבוללות גדולה יותר.

לסיום המאמר הזה, נצביע על שתי נקודות:

1. עצם ההנחה, שהדרך להתמודד עם ההתבוללות במדינת ישראל בימינו עוברת דרך גיורים דורשת בירור, שלא נעשה במסגרת המאמר הזה, כמובן.  
2. מטעמו של הרב עוזיאל, וכאמור, כך פשטות דברי הרמב"ם, נראה, שמי שמתגייר שלא לשם שמים, יש חוסר וודאות בשאלת רמת קבלת המצוות שלו ורצינותה. עם זאת, ההלכה היא, שבדיעבד, גיורים אלו חלים. האם זה אומר שמספיקה קבלת מצוות גרועה, או אולי אפילו אין צורך בקבלת מצוות בכלל כדי להתגייר? בנושא הזה נתחיל לדון במאמר הבא.