אחד הנושאים שמעסיקים אותי די הרבה בזמן האחרון, הוא מושג ההיררכיה הרבנית. כמדומה, שלא מעט מחלוקות רוחניות – ציבוריות שמתרגשות עלינו בשנים האחרונות קשורות למידת הכפיפות של רב פלוני למוסכמה הרבנית. כך ביחס לפסיקות של הרב מלמד שהרגיזו את הממסד הרבני השונה, כך ביחס לסוגיית כשרות צהר והגיור.
בעצם, כבר משה רבנו חשש מכך. איך זה שמשה "לא עלה" על הרעיון של יתרו, לייצר ערכאות נמוכות יותר ובכך לפתור את בעיית הפקק בתור אצלו? בעבר נתתי תשובות שונות לשאלה זו (ראו כאן), אבל אחת החביבות עלי היא, שמשה חשש מכך שמי שמסתכל באספקלריא פחות מאירה משלו עצמו, יפסוק הלכה. מה אם אותו דיין זוטר יטעה?
בהמשך לרעיון הזה, סמיכות הפרשיות של עצת יתרו ומעמד הר סיני באה ללמד, אולי, שהקב"ה בחר לתת את התורה לכל עם ישראל, ולא רק למשה, ולייצר הלכה רבת גוונים יותר.
מצד שני, כשיתרו מציע את ההצעה שלו למשה, ישנה היררכיה ברורה – כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם. לא נוצרת כאן מערכת פרועה, שבה כל אחד יכול לעשות כרצונו.
אם נרצה, אפשר להאיר את הנושא דרך תובנה שלי מתקופת הקורונה. נדמה, שהמסגרת שבה המדינה קובעת כללים אחידים, עבור כלל האזרחים, לא עובדת. הרבה ראשי רשויות מקומיות טוענים, שאם היו מעבירים להם יותר סמכויות לקבלת החלטות, הן היו מתקבלות בצורה מדוייקת יותר, שמתקבלת יותר על לב השומעים, ומצליחה יותר. כך גם הטענות של מנהלי בתי ספר לגבי היחס לניהול המאוד מרכזי של משרד החינוך. זה כמובן טבעי, שאנשים שרואים את עצמם כמנהיגים יאמינו שאם יתנו להם סמכויות הם יפעלו נכון יותר, אבל אולי הם גם צודקים…
אז פסיקה ממסדית או פסיקה משוחררת?
קשה לומר דברים מוחלטים. אבל נדמה לי, שכדי שמערכת גדולה תתפקד באופן מוצלח יותר, צריכים להתקיים שני תנאים:
הראשון – אמון שיוצר שיח בין החלקים השונים של המערכת. אם הקדקוד העומד בראש אינו מדבר עם איש, ומקבל החלטות לבד, הוא יטעה. גם אם יש חבורת קדקודים, אבל אין להם שיג ושיח עם הערכאות שמתחתיהם, זו אותה בעיה.
והשני, שקשור לראשון – צריך להכיר בכך, שציבורים שונים זוקקים באמת משהו קצת אחר. זה נכון גם ביחס להלכה, ולא רק ביחס להתנהלות מול מגיפה.
אנחנו מייחלים לשובה של הסנהדרין. לזמן שבו לא תהיה התורה כשתי תורות, אלא יהיה מוסד עליון, שבו מתבררות המחלוקות באופן מוחלט. ושאותו מוסד יהיה קשוב לכל הרבנים בשדרות הפסיקה השונות, וידע גם מתי 'לשחרר' ולאפשר פסיקה שונה במקצת, לציבורים שונים[1].
*******************
[1] משהו קצת יותר למדני על פסיקה 'מכילה' בעידן של סנהדרין, במה שכתבתי כאן