במאמר הקודם, עמדנו על יסודות הסוגיה והראשונים בענייני הגיור.

נחזור בקצרה על המסקנות ההלכתיות המתבארות מסוגיית הגמרא בכתובות (יא.):

• ניתן לגייר ילד קטן. הנימוק בגמרא: "דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו".
• כאשר מדובר בקטן המתגייר יחד עם אביו, לא צריך להגיע לנימוק של זכות, אלא "נוח לו במה שעשה אביו".
• הגר המדובר הוא גם קטן ממש – אפילו פחות מגיל שלוש. די ברור, שאין דעת בגיל זה לקבל מצוות או כל דבר אחר.
• כאשר הילד מגיע לגיל מצוות, הוא יכול "למחות" ולחזור לגיותו. אבל "כיוון שהגדיל שעה אחת ולא מיחה, שוב אינו יכול למחות".

הנושא שבו נדון במאמר הזה, הוא השאלה, היכן היתה קבלת המצוות של הגר.

במאמר הקודם, ציטטנו את התוספות בסנהדרין, שמהם משתמע, שקבלת המצוות מתרחשת רק כשהקטן מגדיל, וזה לא מעכב את תהליך הגיור בקטנות, מסיבה כלשהי, אולי בגלל שהגיור כולו מדרבנן.

שיטה שניה היא שיטת הריטב"א בסוגייתנו, שכותב:

והאי דמטבילין אותו אף על גב דגר בעלמא בעינן שיודיעוהו קלות וחמורות, ההיא למצוה ולא לעכב והכא דלאו בר הודעה הוא אינו מעכב.

כאן משתמע מדברי הריטב"א, שלא רק הודעת המצוות אינה מעכבת בגיור, אלא גם קבלת המצוות עצמה[1].

אבל כפי שהסברנו בעבר (כאן), הרבה מהראשונים, וכך פשטות הבנת השולחן ערוך, נקטו שקבלת המצות מעכבת בגיור, ואם כן, חוזרת השאלה להיכן נעלמה קבלת המצוות בגיור?

בדגול מרבבה (שו"ע יו"ד רסח, ג) מתייחס למה שפסק השולחן ערוך, שקבלת המצוות בפני שלושה מעכבת בגיור:

אבל בדיעבד וכו' –  היינו בגר גדול, שאצלו קבלת המצות עיקר, ולכך המילה והטבילה אינו אלא גמר הדבר, וסגי בלא שלשה ואפילו בלילה. אבל גר קטן, שלא שייך בו קבלת מצות, והטבילה היא עיקר, שמטבילין אותו על דעת בית דין, לכולי עלמא צריך להיות ביום ובפני שלשה.

כלומר, הדגול מרבבה הבין, שאף שבגר גדול נדרשת קבלת מצוות, בגר קטן אין צורך בקבלת מצוות, וממילא בגר קטן, הטבילה בפני שלושה הופכת להיות מעכבת.

אפשרות שלישית, היא שיטתו של הרב ישראלי (שהזכרנו כאן). לפי גישתו של הרב ישראלי, קבלת המצוות אינה חלק ממעשה הגיור, אלא היא תנאי מקדים: בית הדין אינו מגייר, אם אין קבלת מצוות. הרב ישראלי כתב, שאם גר רימה את בית הדין, ובית הדין הסכים לגייר אותו, למרות שאחרי כן התברר שלא היתה קבלת מצוות, הגירות חלה. כי סוף סוף, הגר עבר את 'מחסום' בית הדין. בקטנים, מסיבה שלא הסברנו עדיין, בית הדין 'מסכים' לגייר, למרות שאין קבלת מצוות בכלל[2].

אפשרות רביעית היא, שהעובדה שגר יכול למחות בגדלותו, היא איזשהו ביטוי של קבלת המצוות שלו.

ואפשרות חמישית, שאביו ואמו, שמוסרים אותו לגיור, הם שעושים את קבלת המצוות שלו. כך למשל כותב הרב קוק (דעת כהן, יו"ד קמז):

כל זה הוא רק אם אנו יודעין שבגדלותו יקיים את המצוות, דבאמת הלא קבלת המצות היא עיקר של הגירות, שהרי היא מעכבת… אם כן, מסתברא מילתא, דלדידן דקיי"ל דגר קטן צריך שיהיה מדעת אביו או מדעת אמו, שאז מטבילין אותו על דעת בית דין, ודאי צריך על כל פנים שאביו או אמו, או שניהם יחד, ימסרו אותו על דעת קבלת המצות.

האם יש זכות לקטן להתגייר כשברור שלא ישמור מצוות כשיהיה גדול

כאמור, הסיבה שניתן לגייר קטן (כאשר הוא אינו מתגייר עם אביו) היא משום שמניחים, שהגיור הוא זכות עבורו.

ישנו דיון סוער באחרונים בשאלה, מה יהיה כאשר מגיירים קטן, כשנראה שלא יהיה שומר מצוות כשיהיה גדול, למשל, כשמשפחה חילונית רוצה לאמץ ילד, וצריכה לגייר אותו. האם כאן נאמר שהגיור הוא זכות עבורו. הלא במקרה כזה, כשיגדל, רק יעשה עבירות רבות.

נזכיר כאן, רק כמה מהכותבים[3].

בשו"ת מטה לוי (חלק ב סימן נה) הובא בשם הרב אלחנן ספקטור:

כיון שרוצה להכניסו בכנפי השכינה שיהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי, בזה אמרו דהויא זכות לו, וכמבואר בכתובות יא. מה שאין כן בנידון דידן, דהאב יצא מהכלל והוא כמומר לכל התורה. על כרחך בכי האי גוונא, לא מקריא זכות רק חובה.

גם הרב קוק (בהמשך אותה תשובה בדעת כהן) כותב:

אבל בענין שהדבר מתברר שאין דעתם כלל לקיים ולהזהר מאיסורי תורה, מאי מהני מה שהם מוסרים אותו לגירות על דעת בית דין? דפשיטא דלא עדיפא מסירתם מאילו מסר את עצמו לגירות במילה וטבילה, שכיון שחסרה קבלת המצות אין זו גירות כלל, והכא נמי כן מדין קל וחומר.

כלומר, אם אביו ואמו אינם שומרים תורה ומצוות, מהיכן מגיעה קבלת המצוות?

לעומת זאת, בשו"ת בית יצחק (שמלקיש, יו"ד ב סימן ק, אות יא) כתב:

ועוד, מכל מקום, עדיף ליה ליכנס לכלל ישראל אף שייענש, דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וזכות גדול לפניו אף שעבר על מקצת עבירות, וישראל אין ערבין בעדו…

גם הרב פיישנטיין (דברות משה שבת פד, הערה יא) כתב:

ראיה לכאורה דנחשב זכות לגיירו אף שעל ידי הגירות יעבור כל איסורי התורה, גם עבודה זרה ושבת ומאכלות אסורות וביאות אסורות… משום דעל כל פנים, מאחר שהוא גר נעשה בקדושת ישראל ויהיה לו שכר בעולם הבא על מעשיו הטובים שיעשה אף שלא בכוונה למצוה… ונוגע זה במדינתנו שהרבה מאלו שאין ראויין להוליד בנים לוקחין תינוק לגדלו… [אם] אינם שומרי תורה, הרי לא יחנכוהו למצוות – אם נחשב זה על כל פנים זכיה והוי גירות, או לא נחשב זה כזכות ולא הוי גר… וצריך עיון לדינא למעשה, אף שמסתבר יותר שהוא זכות.[4]

יסוד הדברים של האגרות משה בנוי על הרעיון של גר שנתגייר לבין הנכרים, שאף שברור שהוא מחלל שבתות ועוד, כיוון שמעולם לא שמע על המצוות, הרי הוא שוגג. ואם כן, כל חטאיו של הגר הזה, כשיגדיל, היו בשוגג. נמצא שיש לו זכות בהיותו יהודי, ואולי גם יקיים כמה מצוות, ומה שאינו מקיים, הוא נחשב שוגג כתינוק שנשבה.

נקודה זו נחשבת הנקודה המרכזית שדנים בה בהקשר של גיור קטנים בימינו. כי אם אפשר לגייר קטן בלא קבלת מצוות, ובלי שהמשפחה תשמור מצוות בצורה משמעותית, זה פתח לגיור של הרבה קטנים[5].

גיור קטן כשאביו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות

שאלה נוספת היא, מה הדין של קטן שאמו גויה, ואביו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות.

כפי שהסברנו בפתיחת מאמר זה ובמאמר הקודם, הגמרא מביאה שתי הנמקות לשאלה למה ניתן לגייר קטן: או מדין זכין, או משום שמתגייר על דעת אביו.

לאור זאת, ניתן להציע, שכשהקטן מתגייר משום שאביו מתגייר, או משום שאביו כבר יהודי, הגירות מועילה מעצם העובדה שהקטן רוצה להיות כמו אביו, בלי קשר לשאלה אם זו זכות עבורו או לא. במקרה כזה, גם מי שסובר שלהתגייר כדי להיות חילוני זו לא זכות, עדיין יכול לסבור שהגיור יועיל.

הנקודה הראשונה שיש לדון בה היא, האם כשהאב כבר יהודי, אומרים שהבן מתגייר על דעת אביו. הלא גר שנתגייר כקטן שנולד, והבן אינו מתייחס אחרי אביו[6]. הרב קוק (דעת כהן שם) כותב שגם כשהאב כבר יהודי, אומרים שהבן ניחא לו במה שעושה אביו:

הנה מטעם רצון האב העיר כבוד תורתו, שכיון שמצד הדין הולד כמותה, ואינו אביו כלל, אם כן, אין הסכמתו מועלת לזה.
ולעניות דעתי דאין יחש האב מצד דין תורה שייך להך דהכא. ותדע שהרי בהא דמשני הש"ס בסוגיין לדחות את הסייעתא לרב הונא, מהא דהגיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש, דהכא בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון, לא חילק הש"ס, ולא אישתמיט חד מהפוסקים המפורסמים שיחלקו, לומר שדוקא כשנתגיירו הבנים קודם ואחר כך נתגייר האב, אבל אם כבר נתגייר האב הלא קיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואינם נחשבים לבניו כלל לכל דינים של יחש אב לבן…ועל כרחך הטעם הוא, משום הא דמסיק הש"ס דניחא להו במאי דעביד אבוהון, כלומר ורחמי האב הם על הבן, על כן מסתברא לן דניחא להבן הקטן במאי דעביד אבוהי, שהוא דורש טובתו…

כאמור לעיל, לדעת הרב קוק, אם האב אינו מתכוון לשמור מצוות, ממילא אין כוונתו מועילה לבן, אף שהבן ניחא לו במה שעושה אביו, אבל גם אביו אינו מקבל עול תורה ומצוות. אבל יש מי שכתב, שגם כשהאב אינו מקבל תורה ומצוות, עצם העובדה שהבן מתגייר בעקבות אביו זה ה'ניחא ליה', ואין צורך בקבלת המצוות[7].

כאמור, השיטות המקילות בנושא הזה בעצם מאפשרות גיור של קטנים גם בלי שהם נכנסים למסלול שמעודד אותם לשמירת מצוות, מה שמאפשר מאוד להקל בגיורם.

בסיום דברינו בענייני הגיור נזכיר שוב, שסקרנו, לאורך המאמרים השונים, את הסוגיות ההלכתיות, מבלי לדון בשאלה אם ריבוי הגויים במדינת ישראל היום מחייב להקל בגיור, או שמא להחמיר. ומבלי להזדקק לדיון בשאלה של בתי דין פרטיים המגיירים בדרך העומדת בניגוד לעמדת הרבנות או המקובל בעולם הרבני. ברמה המעשית, לשאלות האלו ישנן חשיבות רבה, אבל לא נכנסתי אליהן במסגרת המאמרים האלו.

**********************

---

[1] כפי שהזכרנו כבר במאמר הזה. וכן כתוב ביתר ביאור בשיטה ישנה המובאת בשיטה מקובצת.

[2] בגרסה מסויימת של שיטה זו אוחז גם הרב רא"ם הכהן (שו"ת בדי הארון חלק ד, שער גיור סימנים ד -ה. ניתן להוריד כל חלק זה כאן).

[3] ישנן רשימות ארוכות של פוסקים שהביעו דעתם לכאן או לכאן בסוגיה זו. ראו במאמרו של הרב רוזן "גיור קטינים המאומצים במשפחה חילונית" (תחומין כ, כאן) ובמאמרו של הרב שרלו באותו כרך. במאמרו של הרב הראל דביר "גיור קטנים שחזקה שלא יקיימו מצוות בגדלותם", המעיין 221 (כאן), בשו"ת בדי הארון (שם סימן ב) ועוד מאמרים רבים.

[4] וראו עוד דבריו באגרות משה (אבן העזר ד, סימן כו אות ג).

[5] לשיטות הסוברות שניתן לגייר גם קטנים, צריך לומר שעצם העובדה שהם אינם שומרים מצוות בגדלותם, אינה נחשבת כמחאה.

אולי משום שכיוון שוגגים, אין זה מחאה. כך למשל כותב המהרש"ם (ו, קט):

נראה דמה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בשבת קודש וכדומה, דאין זה מחאה. כי מעשה אבותיהם בידיהם ואומרים מותר וכתינוק שנשבה בין הגויים דמי.

ואולי מחאה צריכה מעשה אקטיבי, בפני בית דין וכדומה.

הרב רא"ם הכהן (שו"ת בדי הארון ד, שער הגיור סימן ה) אכן הבין בדעת הרמב"ם, שאם הגר אינו שומר מצוות זה יכול להיחשב כמחאה, עיין שם באורך.

[6] ראו שו"ת הרב אלישיב (ב, נז) שדן בשאלה זו.

[7] הרב רא"ם בשו"ת בדי הארון שם, ובעצם, כך נראית דעת הרב עובדיה יוסף יביע אומר ב, אבן העזר סימן ד אותיות א – ג.