אחד הנושאים הבוערים הקשורים לגיור בימינו, הוא הנושא של גיור קטנים. במאמר זה אני מבקש לסקור בקצרה את יסודות הדיון ההלכתי הנוגע לסוגיה זו. במאמר הזה נסקור את עיקר הסוגיה, ואת הדיונים העיקריים בראשונים, ובמאמר הבא, נעסוק בשאלת קבלת המצוות בגיור קטן, וביישום למעשה של הדיון הזה בימינו.
יסוד הדיון הוא בסוגיה במסכת כתובות (יא.): "אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין".
כמה הלכות מתבארות מסוגיית הגמרא שם, שאין עליהן עוררין:
- ניתן לגייר ילד קטן. הנימוק בגמרא: "דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו"[1].
- כאשר מדובר בקטן המתגייר יחד עם אביו, לא צריך להגיע לנימוק של זכות, אלא "נוח לו במה שעשה אביו".
- הגר המדובר הוא גם קטן ממש – אפילו פחות מגיל שלוש. די ברור, שאין דעת בגיל זה לקבל מצוות או כל דבר אחר.
- כאשר הילד מגיע לגיל מצוות, הוא יכול "למחות" ולחזור לגיותו. אבל "כיוון שהגדיל שעה אחת ולא מיחה, שוב אינו יכול למחות"[2].
נעמוד על כמה נקודות שנחלקו בהן הראשונים:
תוקף הגיור של קטן
התוספות (בסוגיה שם ד"ה מטבילין) שאלו, כיצד גיור הקטן מועיל מדין זכין, הלא אין זכיה לגוי. התוספות כותבים בשם ר"י, שאכן, גיור של קטן כזה אינו מועיל אלא מדרבנן.
אולם, שיטת ר"י היא שיטה יחידאה. רוב הראשונים, כולל התוספות במקומות אחרים (סנהדרין סח: ד"ה קטן) כתבו שגיור קטנים מועיל מהתורה. שני תירוצים עיקריים נאמרו לשאלה מה לגבי דין זכין: הריטב"א (בסוגיה בכתובות) אומר שזה משום ש"גירותו וזכייתו באים כאחד". ואילו התוספות בסנהדרין (שם) אומרים:
דמה שבית דין מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה.
כלומר, שאין מדובר כאן במושג ההלכתי של "זכין", אלא פשוט בקביעה, שהגיור הוא זכות למתגייר, ולכן אין צורך לדעתו של הקטן.
מי מביא את הקטן לגיור
כאמור, מדברי הגמרא מבואר שישנם שני מצבים של גר קטן – כזה שמתגייר עם אביו, ואז אין צורך ברעיון של 'זכין' וכזה שמתגייר בלי אביו. מי מביא את הקטן להתגייר, כשאביו אינו נמצא?
הריטב"א במקום כותב:
אמר רב נחמן אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. פרש"י ז"ל שהביאו אותו אביו ואמו לבית דין לגיירו אף על פי שלא נתגיירו הם, ואף על פי שהוא אין בו דעת כלל מטבילין אותו על דעת בית דין, וכל שכן כשיש לו דעת והוא בא מעצמו להתגייר, ולאפוקי כל שאין בו דעת ואין אביו ואמו מביאו לבית דין שאין מטבילין אותו.
לדעת הריטב"א, מישהו צריך 'לתרום' את הרצון להתגייר. אפשרות אחת היא, כשאחד ההורים או שניהם רוצים שהילד יתגייר, אפילו שהם עצמם לא מתגיירים, ואפשרות נוספת, שהילד בעצמו רוצה להתגייר, כשהוא בר הכי להביע רצון במשהו כזה.
הרשב"א הולך בדרך זו, ומוסיף, שאם אין מישהו ש'דוחף' את הילד להתגייר, הרי שבית דין לא יגיירו קטן סתם כך, "דאין בית דין מחזרין למול ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמן".
ואמנם, בפסקי הרי"ד כתב:
אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. פירוש: אף על פי שאין לו אב ואם, כגון תינוק שנמצא מושלך, או ששבו ישראל קטני גוים, בית דין מלין אותן, והם כישראל לכל דבר.
ולדעתו נראה, שבית דין יכולים למול תינוק בלי דעתו של אף אדם בר דעת, אבל מלשונו של השו"ע (יו"ד רסח, ז) נראה שהלך בדרכם של הרשב"א והריטב"א:
עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב, ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו בית דין, יכול למחות משיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים.
וכך דקדק הש"ך (סקט"ז):
ובא להתגייר. משמע מדעתו וקמ"ל דאע"ג דאין לו דעת, שומעין לו דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אינו רוצה אינו גר אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם כמו שכתבתי, וכן כתב הבית חדש.
אם כן, בית דין אינו אמור לגייר קטנים מיוזמתו – אלא או ברצון ההורים, או ברצון הילד עצמו.
המחאה של הקטן כשנהיה גדול
נקודה נוספת שנעמוד עליה, היא השאלה מדוע יכול הקטן למחות כשהוא נהיה גדול.
על פניו, לשיטת ר"י, נראה שאין בכך כל שאלה. מאחר והגיור הוא רק מדרבנן, צריך לכל הפחות הסכמה של הקטן כשהוא נהיה גדול.
הריטב"א שואל שאלה נוספת. אם הקטן יכול למחות רק כשהוא נהיה גדול, אבל "כיוון שהגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות" – מתי בדיוק אמור הקטן למחות?
בתירוץ הראשון שלו כותב הריטב"א בשם התוספות, שכשהקטן נהיה גדול, צריך לעשות מעמד חדש של קבלת מצוות:
והכי קאמר: כיון שהגדילה שעה אחת בגירות גמורה אחר שהגדילה, והודיעו לה עונשם ושכרן של מצות שוב אינה יכולה למחות.
תירוץ זה מתאים גם הוא לשיטת ר"י. מאחר והגירות של הקטן היתה רק מדרבנן, צריך גירות חדשה כשהוא נהיה גדול[3].
תירוץ שני שכותב הריטב"א:
אי נמי, דהכי קאמר כיון שהגדילה שעה אחת לשם יהודית קאמר, כגון שעשתה מעשה יהודית אחר שגדלה וניכרין מעשיה שהם מעשה יהודית.
מהתירוץ הזה, שכמותו נזכר גם בתוספות על אתר (ד"ה לכי גדלה) נראה שאין צורך במעשה גירות של ממש כשמגדיל, אלא רק בהוכחה אקטיבית על רצונו להמשיך לשמור מצוות.
אם הגיור מועיל מן התורה, יש לשאול בכיוון ההפוך – מדוע המחאה מועילה. הרשב"א (קידושין כג. ד"ה ולעניין) מתייחס לשאלה זו אגב אורחא. והתירוץ שלו הוא, שכשם שמי שקיבל מתנה מדין 'זכין' יכול למחות כשנודע לו על המתנה, כך הקטן, כשהוא מגדיל, יכול למחות.
שאלה נוספת, שלא עסקנו בה עדיין, היא השאלה מה עם קבלת המצוות על ידי הקטן. לשאלה זו נקדיש את המאמר הבא.
******************
[1] אמנם, הטור (יו"ד רסח) כותב בשם בה"ג, שפסק דלא כרב הונא, ואין אפשרות לגייר קטן, אלא כשאביו מביאו להתגייר. ועיין בחת"ס (יו"ד ב, רנג) שלא הבין כך בדעת בה"ג. על כל פנים, הטור עצמו והשו"ע פוסקים כרב הונא.
[2] יש לציין, שגם הלכה זו אינה מוסכמת לחלוטין. הרי"ף השמיט את הנושא של המחאה, והרמב"ם לא הביאו בהלכות גיור, כלומר באיסורי ביאה, אלא רק בהלכות מלכים (י, ג) ודווקא בהקשר של גר תושב. הראשונים תמהו על הרי"ף מדוע לא הזכיר דין זה, וגם המגיד משנה קצת תמה על הרמב"ם, מדוע הדין מופיע דווקא בהלכות מלכים. האחרונים דנו בשאלה זו, ואין כאן המקום להאריך בה.
[3] אמנם, יש לציין שבתוספות בסנהדרין (סח: ד"ה קטן) שהוא אולי מקור הדברים של הריטב"א, סובר שגיור הקטן מועיל מהתורה, ובכל זאת כתב[3]:
ואף על גב דאמרינן בכתובות (דף יא.) הגדילו יכולין למחות הא אמרינן דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו שוב אין יכולין למחות דמועיל להו מילה וטבילה של קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת מצות ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה.
ומצד שני, קשה לומר שלדעת ר"י יש צורך בגיור שוב כשיגדיל. שהרי לדעתו הסיבה שלגיור הזה יש תוקף והגוי נחשב כיהודי, היא תקנת חכמים. אם היה גיור מחדש כשהילד נהיה גדול, קושיית התוספות " היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מן התורה עובד כוכבים הוא" לא היתה קשה. כשיגדיל וירצה לשאת אשה, כבר יהיה גר דאורייתא.