במונחים של עליצות, אין לנו חג שמח בלוח השנה היהודי, כפורים. משנכנס אדר מרבים בשמחה, ובפורים למעלה מזה. לא זו בלבד, אלא שאופן השמחה של פורים שונה מזה של מצוות השמחה בחגים אחרים. בחגים אחרים אנו מצווים לשמוח, ועושים זאת על ידי אכילת בשר, אבל בפורים השמחה מגיעה בדרך של עליצות. בשכרות, במנהגי שטות כמו להתחפש, ועוד ועוד.
יש תורות חסידיות שעוסקות בשמחת הפורים, דווקא מהמקום של השטות, ושל איבוד הדעת. אבל הדברים הבאים דווקא מוקדשים לפן אחר של חג הפורים.
מי שיקרא רק את המשניות של מסכת מגילה, יקבל את הרושם, שבליל פורים אין עושים שום דבר מיוחד. כידוע, כל מצוות הפורים נוהגות רק ביום, כמו בכל החגים. כך אומרת המשנה (ב, ד):
אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר.
קריאת המגילה מנויה בין שאר המצוות הנהוגות ביום, שלכתחילה יש להקפיד לעשות אותן רק לאחר שיעלה עמוד השחר. לאן נעלמה קריאת המגילה של הלילה? למה המשנה מתייחסת רק לזו של היום?
התשובה היא, שקריאת המגילה בלילה אינה נזכרת במשנה. היא מופיעה בגמרא, במימרא של רבי יהושע בן לוי (ד.):
ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס… ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר א-הי אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי.
רבי יהושע בן לוי הוא שמחדש את קריאת המגילה בלילה. ואכן, דעת כמה מהראשונים שקריאת המגילה של היום היא הקריאה העיקרית, וקריאת הלילה היא רק תוספת.
אנחנו לא נתמקד בדיון ההלכתי, אלא באופי של הקריאה בלילה. רבי יהושע בן לוי עצמו מביא מקור לכך מהפסוק בתהילים (כב, ג) במזמור "למנצח על אילת השחר" שחז"ל (מגילה טו:) אומרים, שאסתר אמרה אותו בכניסתה לפני אחשוורוש, ביום הצום השלישי:
לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אֵ-לִי אֵ-לִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. אֱ-הַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי.
כבר מקריאת המזמור, ניכר שהוא עוסק באדם במצוקה. מתאים למצבה של אסתר לקראת המפגש עם אחשוורוש. אבל מדוע הוא מהווה מקור לקריאת המגילה?
רש"י במקום מסביר, שקריאת המגילה היא זכר לצרותיהם של ישראל, "זכר לנס, שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה". הקריאה של הלילה אינה ביטוי של שמחה, אלא של צרותיהם של ישראל.
גם במקום אחר רבי יהושע בן לוי מסתכל על המגילה בצורה עגמומית משהו. הגמרא (מגילה י.) מתארת את הדרכים שבהן אמוראים שונים היו פותחים את דרשת המגילה שלהם. נזכיר כאן שתים מהפתיחות:
רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ – תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה… יעלה ברוש – זה מרדכי … תחת הסרפד – תחת ושתי …יעלה הדס – זו אסתר הצדקת, שנקראת הדסה, שנאמר ויהי אמן את הדסה…
רבי יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם… כן ישיש להרע אתכם.
רבי שמואל בר נחמני פותח את המגילה בצורה שמחה יחסית. במקום רשעים, נושאי התפקידים במלכות אחשוורוש יהיו יהודים צדיקים. מרדכי מחליף את המן. אסתר מחליפה את ושתי.
אבל רבי יהושע בן לוי מסביר כיצד המגילה היא ביטוי של פסוק קשה מפרשת התוכחה שבתורה: " והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם… כן ישיש להרע אתכם". המגילה היא סיפור צרותיהם של יהודים בגלות, ולא של הצלה ושמחה.
אפשר למצוא הדים להסתכלות העגמומית הזו על פורים, גם במקומות נוספים. חז"ל אומרים, שבפורים אין קוראים מגילה. אחד ההסברים לכך הוא ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" (מגילה יד.). נס הפורים הוא אמנם נס של הצלה ממוות לחיים, אבל הוא אינו ביטוי של גאולה. היינו, ועודנו, בגלות.
מה טבעה של ההסתכלות העגמומית הזו על המגילה?
המהר"ל (אור חדש על פרק א) מסביר:
רבי יהושע בר חנינא פתח להאי פרשתא והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם וגו' וכי חדי הקדוש ברוך במפלתן של רשעים…פירש כי יש ללמוד מן המגילה דבר גדול מאוד. כי מה שכתוב כן ישיש ה' עליכם וגו' אין לפרש על הקדוש ברוך הוא שהוא שש וגו', דזה אי אפשר שהשם יתברך שש במפלתן של רשעים אלא שהוא משוש אחרים – שמגדיל את הרשע, והרשע בודאי רוצה להאביד חס וחלילה את ישראל, כמו שעשה להמן שהגדיל אותו עד שבא להאביד את ישראל.
ובא לתרץ בזה קושיא גדולה. כי השם יתברך נתן ישראל בידו לעשות בהם רצונו ולמה הגדיל הרשע אחר שישראל ביד השם יתברך ויכול לעשות בהם כרצונו ולמה הוצרך להעמיד את המן? רק שאין השם יתברך רוצה לשלוח יד בעצמו בישראל מפני האהבה כמו האב שאינו רוצה לייסר את בנו ומניח לאחר לעשות זה וכל זה מפני אהבתו לבנו…
המהר"ל מסביר, שהחידוש של פורים הוא שגם בזמן הגלות, הקב"ה איתנו. שאפילו כשהוא בא להעניש אותנו, הוא עדיין בוחר לעשות זאת בדרך קלה יותר, על ידי שמשיש אחרים עלינו, במקום להעניש אותנו בעצמו.
סיפור המגילה מואר באור אחר. אכן, המגיל ה אינה סיפור של גאולה נוסח יציאת מצרים. המגילה היא סיפור שמספר לעצמו יהודי שנאנק תחת עול הגלות, ויודע שחטאי עמנו הם שהביאו עלינו את הצרה הזו. ויחד עם כך שהוא מודע לקב"ה שמעניש אותו, הוא מודע לכך, שהקב"ה גם שומר עליו, ואוהב אותו, ואינו רוצה בעונש כבד מדי לעם ישראל.
השמחה היא, שאפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם, נמצא ה' יתברך, שומר עלינו ומסייע בעדינו בצרותינו.