סיפור שכרותו של נח, ותוצאותיה, מעורר תהיות רבות. היות שמדובר בסיפור קצר, בן 11 פסוקים בלבד, נביא אותו כאן במלואו (בראשית ט יח – כח):
וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כׇל הָאָרֶץ.
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה.
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ.
וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.
וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ-הֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱ-הִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.
וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וַיִּהְיוּ כׇּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת.
מבחינת המטרה הכללית של הסיפור, נראה ברור שהסיפור נועד לשרת את המשך הספר. כידוע, האבות לא רצו שבניהם ינשאו לבני כנען. סיפור קללתו של כנען נועד להסביר, מדוע זרעו של אברהם אינו מעוניין בבנות כנען. זו בוודאי הסיבה שהפסוק הראשון מזכיר כבר את כנען במיוחד, מבין כל הנכדים של נח[1].
אבל מעבר לכך, הסיפור מעורר הרבה שאלות. הגדולה שבהן היא, כיצד משתרבב כנען לתוך הסיפור? הלא מי שחטא היה חם!
שתי שאלות נוספות שהעסיקו אותי הן:
ראשית, מדוע נח נקרא 'איש האדמה', ומה בכלל משמעותו של כינוי זה?
ושנית, האם נח בחר להשתכר? למה?
שאלה נוספת, שהיא עניין של עמדה כללית בפרשנות תנ"ך היא, האם בכלל שכרותו של נח וסיפור מעשהו של חם הם חלק מסיפור אחד, או שמא מדובר בסדרת פרטים שנחוצה רק כדי להסביר את סיבת קללתו של כנען.
איש האדמה
נתחיל מהפרשנויות הקלאסיות לשאלה מה משמעות הכינוי 'איש האדמה'.
רש"י מפרש:
איש האדמה – אדני האדמה. כמו: "איש נעמי".
נח הוא איש האדמה, משום שכשיצא מן התיבה, הוא היה ראש המשפחה היחידה על פני תבל. לכן, האדמה כולה היתה שלו.
הרמב"ן מפרש בדרך קצת שונה, וכותב שנח היה כביכול "נשוי" לאדמה. הוא היה קשור אליה. ומסיים את פירושו:
וכן אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ל״ו:ג׳): איש האדמה – בורגר[2] לשם בורגרותיה, ואמרו שהיה להוט אחר האדמה.
לא נזכיר כאן עוד מפרשים שהביאו ניואנסים שונים של הפרשנות הזו, שלנח היה קשר מיוחד אל האדמה, בפרט אחרי המבול. אולם קשה לראות, מדוע הקשר הזה רלוונטי להמשך הסיפור.
אצל הרשב"ם ישנו נופך נוסף:
איש האדמה – שנשארה לו ולבניו ושחזרה לתת כחה לו.
כלומר, אם עד עכשיו האדמה היתה מקוללת מן האדם, הרי שהאדם הראשון שהאדמה חזרה לתת לו את כחה, היה נח[3]. בניגוד לרש"י והרמב"ן, הרשב"ם קושר את הסיפור שלנו גם לחטאו של אדם הראשון, ואנו נעמוד על כך עוד בהמשך.
מדוע נח נוטע כרם ומשתכר
שני פירושים עיקריים מתייחסים לשאלה, מדוע נח נוטע כרם.
דרך אחת היא דרכם של הרש"ר הירש והמלבי"ם (אם כי יש לה גם איזכורים קודמים במדרשים שונים), שהכרם, והיין, הם הביטוי העליון של הצמחייה המעובדת. כך למשל מציין המלבי"ם (פס' כ), שהיין קובע ברכה לעצמו מפני חשיבותו. אולי גם היכולת לשמוח, הקשורה לשתיין יין, היתה חשובה, אחרי החורבן הגדול של העולם במבול.
ודרך שניה, נזכרת אצל הכלי יקר, וגם לה יש רמזים קדומים יותר, שנח נטע גפנים, שהם עץ הדעת. וגם הדרך הזו קושרת אותנו שוב לחטא אדם הראשון, יחד עם פירוש הרשב"ם שהזכרנו לעיל.
אלא כך או אחרת, לדעת רוב מוחלט של המפרשים, מסתבר שנטיעת הכרם והכנת היין לא הביאו לתוצאות הרצויות. היין מוביל את נח להשתכר, ולהתבזות.
מדוע נענש כנען
כאמור, השאלה הכי מטרידה מבחינתי בסיפור זה, היא השאלה מדוע כנען נענש, כאשר קריאה פשוטה של הסיפור אומרת שהוא לא עשה דבר, והחוטא היחיד היה חם.
דרך אחת, היא לומר שכנען היה שותף במעשה. כך מפרשים רש"י, הרלב"ג, וספורנו. ויש לדעה זו בסיס גם במדרשי חז"ל. יש מפרשים (כגון האבן עזרא והמלבי"ם) שמדגישים עוד יותר, שהחטא העיקרי, היה חטאו של כנען ועליו נאמר "וידע את אשר עשה לו בנו הקטן", חם לא עשה דבר, אלא רק הסתכל בנח, וכנען הוא שעשה משהו[4].
הדרך השניה היא, שכנען נענש פשוט בגלל שהוא בנו של חם. אולי הצורה הפשוטה ביותר להבנה זו היא דרכו של הרמב"ן, שמסביר שכנען היה בנו הבכור של חם, ובזמן החטא, הוא היה בנו היחיד[5]. הדרך להעניש את חם, היתה לארר את בנו – כנען[6]. דרך אחרת מופיעה אצל הרב איתי אליצור (כאן), והוא מבין, שמעשהו של חם היה שהוא בא על אשת נח[7], ונולד ממנו כנען, כך שכנען הוא פרי הביאושים של חטאו של חם.
ראיית הסיפור כמקשה אחת
אצל מרבית המפרשים לא הצלחתי לראות מהלך אחד, שבו יש קשר בין השכרות של נח ובין חם וכנען. ככל הנראה, הם הבינו שהתורה רצתה רק להסביר מדוע כנען התקלל, וכדי שהסיפור יהיה מובן, צריך להסביר מדוע מתגלה ערוותו של נח. אבל מעבר לכך, אין קשר בין הדברים.
הרב זאב וייטמן (כאן) העלה הצעה מעניינת, הקושרת את כל חלקיו של הסיפור. הרב וייטמן הולך בעקבות דרכם של הרשב"ם והכלי יקר, וקושר את מעשהו של נח, לחטא אדם הראשון. אדם הראשון חטא בעץ הדעת, רוכש דעת, ולומד שהוא עירום, ונדרש להסתיר את ערוותו. נח רוצה לחזור לגן עדן. הוא נוטע שוב גפן, שלפי חלק מהמדרשים, זהו עץ הדעת, מנסה לאבד את הדעת על ידי השכרות, והתוצאה – מגלה את ערוותו.
אלא שהתוצאה אינה עולה יפה. בסופו של דבר, השכרות אינה מחזיקה מעמד, ובשלב מסויים, נח מתפכח מיינו, ואז הוא מגלה, את אשר עשה לו בנו הקטן. מתברר שגילוי הערווה אינו רעיון מוצלח, ואי אפשר לסובב את הגלגל לאחור. חם וכנען, שאינם מבינים שכבר אי אפשר להיות גלויי ערווה, נידונים לקללה, ושם ויפת שהבינו זאת, מתברכים.
*****************
[1] וכפי שמעירים פרשנים רבים, כמו רש"י, אבן עזרא ועוד רבים.
[2] זה, למעשה, מקור המילה 'בורגני' – איכר, עובד אדמה.
[3] כפי שמעירים המפרשים סביב הפסוק "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה" (בראשית ה, כט).
[4] לשיטה זו מובן יותר, מדוע נח מקלל רק את כנען. חם לא מקבל ברכה כמו שני אחיו הגדולים, אבל גם לא נענש. כנען שעשה מעשה, נענש.
[5] שני קשייים עיקריים בפירושו של הרמב"ן:
ראשית, הרמב"ן עצמו מציין, שברשימת תולדות חם (פרק י פס' ו ואילך) נראה שכנען הוא הבן הרביעי של חם. הרמב"ן מסביר, שכנען היה הבן הראשון, אבל אחרי הקללה, ירד מגדולתו והפך לרביעי.
ושנית, נח מתייחס אך ורק לכנען. הוא בכלל לא אורר את חם בעצמו.
[6] גרסה מעניינת של פירושו של הרמב"ן מובאת ברש"ר הירש. הרש"ר הירש מצביע על הפסוק "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו", כך שהפסוק מדגיש, שבשעה שחם רואה את ערוות אביו, באותה שעה ממש הוא 'אבי כנען'. הרש"ר הירש מסביר, שדווקא ממי שהוא אב, מצופה יותר להבין את החשיבות של כיבוד הורים, ולא לבזות את אביו, נח. החטא של חם מצביע על חוסר ההבנה שלו של הצורך להעביר מסורת מדור לדור על ידי כבוד הורים, ולכן אך טבעי הוא, שבניו יהיו סוררים כמוהו. מסיבה זו כנען, בנו שם חם, הוא זה שסופג את הקללה – לא בתורת עונש, אלא כהבנה של אופיו של חם, שמשליך על בניו.
לא לגמרי הבנתי מדוע דווקא כנען, מבין כל בני חם, הוא שנענש, לפי דרכו של הרש"ר הירש.
[7] אמנם, הפסוק אומר שחם ראה את ערוות אביו, אבל ראו בויקרא כ: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה", הרי ששכיבה עם אשת האב היא גילוי ערוותו של האב.