בגליון הראשון של כתב העת "מגדים" של מכללת הרצוג (ניתן לקריאה כאן), התפרסם מאמר של הרב יואל בן נון שעוסק בשאלת הרמב"ן (מב, ט):
יש לתמוה: אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו.
למעשה, שאלת הרמב"ן היא, מדוע צריך להתגלגל סיפור יוסף ואחיו כפי שנתגלגל. מדוע יוסף לא בא פשוט לעזרת משפחתו לאחר שעלה לגדולה, ומדוע היה צריך לעבור את כל התהליך הארוך שמתואר בפרשות מקץ – ויגש.
כמה פרשנים קלאסיים עסקו בשאלה זו, אבל אנחנו לא נביא מדבריהם, אלא נתרכז בדברי פרשנים בני זמננו, אף שדבריהם מבוססים על הפרשנים הקלאסיים, ונציע שתי דרכי מחשבה על הבנת סיפורי יוסף ואחיו בפרשיות מקץ – ויגש.
הפתרון של הרב יואל בן נון
הפתרון של הרב יואל בן נון פשוט מאוד – יוסף חשב, שכשיעקב שלח אותו אל אחיו, הוא ידע מה האחים עומדים לעשות, ויעקב היה שותף ברעיון. כמו בדורות קודמים בספר בראשית, ישנו הליך של בחירה בין האחים. אח אחד מקבל את ארץ ישראל, והשני יוצא לגלות. מכירת יוסף, כך חשב יוסף, היא הוצאתו לגלות, ויציאתו ממשפחת יעקב.
אם יוסף הוקע מהמשפחה, פשוט שאין מה לנסות לחזור אליה. רק כשהאחים מגיעים ומשתחווים לפניו, יוסף מתחיל לחשוב, שאולי החלומות שחלם בצעירותו אמורים להתגשם, והוא מבקש לבחון את הדברים דרך בנימין. בנימין יוכל להגיד לו מה קורה.
בסופו של דבר, לאחר הטמנת הגביע, כשיהודה חוזר ונואם לפני יוסף, הוא אומר (מד, כז – ל):
וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה. וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.
רק לאור דבריו של יהודה, מבין יוסף שכל השנים הוא טעה. יעקב לא היה שותף במכירה, וחשב שיוסף מת. אם כן, יוסף לא נזרק מהמשפחה, ואביו עדיין אוהב אותו.
ישנן כמה נקודות חולשה בפתרון הזה.
ראשית, מדוע חשב יוסף שאביו החליט להוציא אותו מהמשפחה? הלא יוסף היה הבן האהוב על אביו. ומדוע יחליף אביו את עורו בבת אחת?
שנית, לפי הרב יואל, נקודת המפנה היא במילים שציטטנו מנאומו של יהודה. אבל הנאום ממשיך עוד לאחר מכן. מה התועלת בהמשך הנאום? הפתרון של הרב יואל היה שיוסף, מרוב התרגשות, לא שמע את המשך הנאום. אבל כשהתורה מצטטת את המשך הנאום, איזו תועלת יש בחלק זה? את מה הוא בא לשרת?
בעיה שלישית היא, שהפתרון של הרב יואל לא נותן שום משמעות לסיפור. יוסף חשב בטעות דבר אחד, והתבררה טעותו. אבל איזה לקח עומד מאחורי הסיפור הזה?
הפתרון של הרב יעקב מדן
הרב יעקב מדן (מגדים ב, ולאחר מכן, בגרסה מחודשת כאן) הולך בדרך אחרת. בניגוד לרב יואל, ששם את הדגש על התהליך שעובר יוסף, הרי שהרב מדן שם את הדגש על התהליכים שעוברים על האחים. גם סיפור ירידתו של יהודה מאת אחיו בפרשת וישב, גם התשובה של האחים "אבל אשמים אנחנו", גם תשובתו של ראובן שבאה לידי ביטוי בערבות האישית שהוא נותן לבנימין "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך", כל אלו מרמזים על כך שחטא מכירת יוסף היה זקוק לתיקון ותשובה, קודם שהאחים יוכלו להתאחד עם יוסף[1].
מעשיו של יוסף באים לבחון את האחים – האם הם יהיו ערבים לבנימין? האם הם ידעו להגן עליו?
"ויזכור יוסף את החלומות"
לאור שתי הצעות הקריאה של סיפורי יוסף ואחיו, יש להתבונן במפגש הראשון במצרים של יוסף והאחרים:
וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ. וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.
מדוע צריך להזכיר שיוסף זוכר את החלומות שחלם כשהיה בארץ כנען?
אליבא דהרב יואל, אין כמעט משמעות לחלומות האלו. יוסף מתנכר לאחיו משום שהוא חושב שהם התנכרו אליו. הרב יואל מסביר רק, שהעובדה שהחלום של עשר האלומות שמשתחוות מתגשם, העלתה אצל יוסף את המחשבה, שאולי הוא לא נזרק לגמרי מבית יעקב. יוסף דואג שגם בנימין ירד למצרים, כדי לנסות להגשים גם את החלום השני של אחד עשר הכוכבים המשתחווים לו (שהרי כשבאו האחים בפעם הראשונה הם היו רק עשרה).
לעומת זאת, אצל הרב מדן, זכירת החלומות פירושה ההכרה, שיוסף רואה בעצמו כמנהיג בקרב אחיו. יוסף היה יכול להסתפק באיחוד עם משפחתו. אם היה מתגלה מיד לאחים, ושולח אותם שיביאו את יעקב אליו, הסוף הטוב היה מגיע מיד, עבורו. אולם יוסף רואה עצמו מנהיג ואחראי לאחיו, ולכן הוא ממשיך את פעולותיו שנועדו לעזור בתהליך התשובה של האחים.
במובן הזה, מתהפכת גם משמעות החלומות של יוסף. החלומות של יוסף אינם חלומות של מגלומניה. של מי שרוצה לראות בעצמו נישא על פני אחיו השווים לו. אלא חלומות של מנהיגות ונטילת אחריות, של מי שרואה בעצמו אחראי להתנהלותם של אחיו.
********************
[1] הרב מדן מצביע על כך, שאצל האבות, התורה עוסקת בצדקתם, ובמעשיהם הטובים לאורך כל הפרקים העוסקים בהם, ואילו בחטאיהם היא כמעט ואינה עוסקת בכלל, ואם כבר, אז רק ברמז. לעומת זאת, אצל יוסף ואחיו, כמעט כל הסיפורים הם סיפורי חטא וכשלון, ולא סיפורי מעשים טובים.
הסיבה לכך היא שאצל האבות יש תהליך של בחירה. מי שחוטא, אינו נבחר. לכן, כדי להסביר מדוע נבחרו האבות, צריך לעסוק במעשיהם הטובים. לעומת זאת, בני יוסף הם כבר אחרי תהליך הבחירה. אחרי שכולם כבר חלק מהעם הנבחר, כיצד יש להתמודד עם העובדה שמפעם לפעם יש חטאים? הדרך לכך היא דרך התשובה. ולכן אצל השבטים, הנושא המרכזי הוא חטא ותשובה, ולא צדקות.