מעמד הר סיני היה כנראה אחד המעמדות המרגשים ביותר בתנ"ך, ואחד הניסים הגלויים העוצמתיים ביותר. הר סיני עשן כולו, קולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, חושך ענן וערפל.
אולם, מה התכלית של מעמד הר סיני? לשם מה התרחשה אותה התגלות?
כבר פשטי הכתובים מעלים מטרות שונות למעמד הר סיני.
חיזוק האמונה במשה
כשבני ישראל מגיעים למדבר סיני (שמות יט) הקב"ה מציע לכרות איתם ברית, והם מסכימים:
(ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: (ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': (ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'
לאחר הסכמה זו, אומר הקב"ה למשה (פס' ט):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם.
מפסוק זה משתמע, שהקב"ה התגלה במעמד הר סיני כדי שבני ישראל יראו שהקב"ה מדבר עם משה, ויאמינו במשה.
כך אפשר להבין גם את הדו-שיח בין משה ובין הקב"ה כבר בהתגלות הראשונה של הקב"ה למשה (שמות ג) כשהקב"ה מטיל על משה להוציא את בני ישראל ממצרים:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-הִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-הִים עַל הָהָר הַזֶּה.
אולי המפורסם ביותר מבין רבותינו שהצביע על התפקיד הזה של מעמד הר סיני, הוא הרמב"ם. נביא כאן מדבריו בהלכות יסודי התורה (פרק ח הלכה א):
משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף…
ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך…
ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.
אמנם, קשה לומר שמטרה זו היא המטרה העיקרית של מעמד הר סיני. שהרי מעמד הר סיני לא הסתכם רק בדיבור שבין הקב"ה ומשה, אלא נאמרו בו דברות לעם, וקיבלנו בו את עשרת הדברות. לכן מסתבר, שהמטרה העיקרית של מעמד הר סיני היתה אחרת.
חיזוק יראת ה' של עם ישראל
לאחר עשרת הדברות אומרת התורה (שמות כ):
(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: (טז) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱ-הִים פֶּן נָמוּת: (יז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱ-הִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.
מפסוקים אלו עולה שמטרת עשרת הדברות לא היתה האמונה בדיבור שבין הקב"ה ומשה, אלא הדיבור הישיר שבין הקב"ה לעם ישראל.
עשרת הדברות
בתפילות אנחנו מתייחסים לחג השבועות כ"יום מתן תורתנו", שהוא יום מעמד הר סיני. אולם, השאלה אם קיבלנו את התורה במעמד הר סיני אינה ברורה כל כך.
בפשטות, קבלת התורה נעשתה לאחר מעמד הר סיני. משה עלה להר לאחר מתן תורה, ושהה שם ארבעים יום, ושם למד תורה. גם לאחר מכן, הקב"ה התגלה אליו עוד באוהל מועד, כך שקבלת התורה היא אירוע מתמשך[1].
ועם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שחלק מרכזי במעמד הר סיני הוא עשרת הדברות שנכתבו על הלוחות הראשונים, ולאחר שבירתם, גם על הלוחות השניים.
מה תפקידם של עשרת הדברות?
רש"י (שמות כד, יב) מביא את דעתו של רס"ג:
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם – כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש: באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו.
מדברי רס"ג עולה, שבעצם, לוחות הברית הם תמצית של כל המצוות שבתורה. ככל הנראה, רס"ג הבין שמעמד הר סיני הוא מתן תורה, ובשל כך, צריך להסביר כיצד עשרת הדברות שנאמרו במעמד הר סיני, הם כל התורה.
דרך אחרת היא לראות במעמד הר סיני כברית[2]. בשני מקומות התורה מכנה את עשרת הדברות "ברית":
כשמשה עולה לקבל את הלוחות השניים (שמות לד, כח):
וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים.
וכך משה מתייחס ללוחות כשהוא מספר על מעמד הר סיני (דברים ט, ט):
בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם.
אם כן, לעשרת הדברות יש מעמד מיוחד, כברית בין הקב"ה ובין עם ישראל. ואני רוצה להציע הצעה מסויימת להסתכל על עשרת הדברות כברית:
המהר"ל (תפארת ישראל פרקים לד – לה) עוסק בייחודיות של עשרת הדברות, ובין השאר הוא מצביע על כך, שבמובן מסויים, אי אפשר שיהיה אדם נברא, בלי שיהיה לו קשר במובן של מצוות ודרישות מהקב"ה:
שלא יתכן כלל שלא יבא גזרה ומצוה מן השם יתברך – אשר הוא העלה, על האדם – שהוא העלול. שאם לא כן, יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העלה.
עשרת הדברות, אומר המהר"ל מהוות ביטוי של הדרישה הזו. מעבר לכך, התורה עוסקת, להבנת המהר"ל, בהשלמת האדם. ולכן שאר המצוות מכוונות לתכלית של השלמת האדם. אבל עשרת הדברות נחוצים לעצם הרעיון של קשר בין הקב"ה ובין האדם.
בהקשר זה, מעניין לשים לב, שהיה יכול להיות סביר באותה מידה, שעשרת הדברות יינתנו לכל בני האדם ולא רק לעם ישראל. מצוות האמונה, איסור עבודה זרה, איסור לא תרצח ולא תגנוב, חובת כיבוד הורים ועוד, כולם מצוות שכליות, שהיה ראוי שכל בני האדם ינהגו בהם.
גם מצוות השבת, באופן שבו היא מתוארת בפרשת יתרו, היתה יכולה להיות מצווה לאנושות כולה. שהרי ההסבר למצוות השבת המופיע בפרשתנו הוא:
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
כלומר, השבת היא עדות לבריאת שמים וארץ, ובעצם חלק ממצוות האמונה.
לפי דרך זו, יוצא דבר מעניין. הברית בין הקב"ה ובין עם ישראל, שנכרתה בעשרת הדברות, לא עסקה במצוות ייחודיות לעם ישראל מצד תכנן, אלא אדרבה, במצוות שהיה אפשר שיהיו כלליות[3].
אולי בשל כך, ברית מעמד הר סיני אינה מספיקה בתור ברית עם עם ישראל. לעם ישראל יש קומות נוספות של דרישות, מלבד הדרישות מכל בן אנוש. והמצוות האחרות שבתורה עוסקות בקומה הזו, וגם מצוות השבת כוללת קומה נוספת, שאינה שייכת לגויים. אבל ברית מעמד הר סיני עוסקת במשהו שהוא בעצם ציפיה מכל בן אנוש. אלא שהגויים איבדו את הקשר עם הקב"ה, כיוון שהאמינו בעבודה זרה ונטו אחריה. עם ישראל, שבוחרים בקשר עם הקב"ה, מקבלים את הציפיות של הקב"ה שבעצם הן ציפיות מכל בן אנוש באשר הוא.
החידוש של עשרת הדברות הוא בכך, שהציפיות של הקב"ה מבני אדם אינן כוללות רק אמונה בו, אלא גם התייחסות לזולת – לנהוג ביושר. לא לגנוב ולא לרצוח ולא לשקר. אבל ברית מעמד הר סיני מתרכזת פשוט בעצם הקשר הבסיסי שאמור להיות בין כל אדם באשר הוא, ובין הקב"ה.
******************
[1] בגמרא בגיטין (ס.) מבואר שיש מחלוקת אם התורה ניתנה "מגילה מגילה", כלומר כל פעם עוד חלק מהתורה, או שהתורה ניתנה "חתומה", בבת אחת. אלא שרש"י מסביר, שאם התורה ניתנה חתומה, הרי שהיא ניתנה בסוף שנת הארבעים, ולפני כן היתה רק תורה שבעל פה.
[2] חלק מההתייחסות למעמד הר סיני כברית, עוסק בברית האגנות הנזכרת בסוף פרשת משפטים. לא נוכל לדון במסגרת הדברים כאן בקשר בין מעמד האגנות ובין מעמד הר סיני. אבל כאן נקדיש התייחסות ספציפית לשאלת התוכן של עשרת הדברות כמבססים ברית בין הקב"ה ובין עם ישראל.
[3] כידוע, חלק מרבותינו הבינו, ששבע מצוות בני נח כוללות את כל המצוות השכליות. במובן הזה, מאוד מסתבר שכל עשרת הדברות כלולות בשבע מצוות בני נח, מלבד השבת ש"הופקעה" מבני נח, אולי בגלל הקשרים נוספים של השבת, שהם דווקא ייחודיים לעם ישראל.