שתים מברכות תפילת עמידה נראות חופפות למדי – ברכת בונה ירושלים, והברכה שאחריה, ברכת מצמיח קרן ישועה[1]:
וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.
אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנו תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.
ברכת בונה ירושלים עוסקת גם בשיבה לירושלים, אבל שתיהן מזכירות את התפילה להגעת משיח בן דוד.
גם בירושלמי (ברכות ד, ג) מבואר שבעצם שתי הברכות האלו היו בעבר ברכה אחת, ורק בשלב מאוחר יותר פיצלו אותן לברכה אחת:
תני: כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים ושל דוד בבונה ירושלים.
אם כן, ברור שיש קשר מסויים בין הברכות האלו. ובכל זאת, בנוסח הקיים לפנינו, אנו מבדילים בין שתי הברכות. ואם כן, עולה השאלה, מה בין הברכות האלו, כאשר בעיקר, ההתמודדות היא עם השאלה מדוע אנו מבקשים על ביאת משיח בן דוד בשתי ברכות שונות.
אמנם, יש לציין, שבנוסח התפילה המופיע בסידור הרמב"ם, ההפרדה ברורה יותר:
תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו ברוך אתה ה' בונה ירושלים.
את צמח דוד במהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה.
בנין ירושלים כבנין המקדש
בגמרא במסכת מגילה (יז: – יח.) הגמרא מסבירה את סדר הברכות של תפילת עמידה[2]:
תניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה…
כיון שכלו המינים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק…
והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים, שנאמר שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך.
וכיון שנבנית ירושלים בא דוד. שנאמר אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' א-היהם ואת דוד מלכם.
וכיון שבא דוד באתה תפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי.
רש"י במקום מסביר:
אחר ישובו בני ישראל – אחר ישובו לבית המקדש, ובקשו הקדוש ברוך הוא ואת דוד מלכם.
מדברי רש"י עולות שתי נקודות: ראשית, ברכת בונה ירושלים עוסקת בבנין המקדש. ושנית, בנין המקדש קודם לביאת המשיח.
בדומה לכך מבואר גם בשבלי הלקט (מובא בבית יוסף או"ח קפח):
וכתב הרמב"ם שהטעם שצריך להזכיר מלכות בית דוד בברכה זו היינו מפני שהוא ענין הברכה שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.
ובשבלי הלקט (סי' קנז) כתב הטעם: פירש ה"ר בנימין לפי שצריכים אנו להזכיר מלכות שמים ומלכות בית דוד ובית המקדש לפי שאמרו רז"ל (מדרש שמואל פי"ג): ביום שנחלק מלכות בית דוד כפרו בשלשה דברים: בהקב"ה, ובית המקדש ומלכות בית דוד. ואין נגאלין עד שיתודו ויתבעו שלשתן. וגם בתפילה מזכירין שלשתן "משען ומבטח לצדיקים" זו מלכות שמים, "בונה ירושלים" זה בית המקדש, "מצמיח קרן ישועה" זה מלכות בית דוד.
הב"ח (או"ח קיח אות ב) דן בשאלה, לנוסח אשכנז, שבו סמוך לחתימת ברכת בונה ירושלים אנו מזכירים "וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין" כיצד אין אנו מזכירים מעין החתימה סמוך לחתימה[3]? ועונה:
האמת יורה דרכו שבקשת וכסא דוד מהרה בתוכה תכין הוא מעין ברכה זו שמבקשים שיבנה ירושלים בקרוב כדי שכסא דוד במהרה בתוך ירושלים.
בהמשך דבריו, שואל הב"ח, מדוע לפרש את ברכת 'בונה ירושלים' כקשורה למקדש, כפי שמפרש רש"י, ועונה:
נמשך מזה, שכל שאלתינו בברכת ירושלים הוא בבנין ירושלים והנלוה לבנינו. וזהו אמרינו "ולירושלים עירך ברחמים תשוב לבנותה ותשכון בתוכה כאשר דברת" והוא שתשכון שכינתך בבית המקדש, ובנה אותה בקרוב וכו'. והוא שיהא בונה אותה הוא יתעלה בעצמו בקרוב וכו' הוא כולל בנין העיר ובנין הבית בכללו ואחר כך שואל בפרט, וכסא דוד מהרה בתוכה תכין שיהא בונה כסא דוד שיהא מוכן כשיבוא דוד לישב על כסאו.
ואם כן כל זה דהיינו בנין בית המקדש ובנין כסא דוד הוא מענין בנין ירושלים ממש. שהרי בית המקדש וכסא דוד הכל הוא נבנה בתוך ירושלים וגם יש להם שייכות אל ירושלים כי הלא הבונה עיר שתהיה עיר ממלכה אליו הנה הכרח הוא שיבנה בתוכה בית קדוש לתפילה ולעבודה לפניו יתברך גם צריך הוא לבנות בית שיהא נקרא בית המלך ובתוכו כסא מלכותו שישב המלך עליו לדון עמו.
ובעל כרחינו צריכין אנחנו לפרש כך דאם לא כן מה ענין כסא דוד לבנין ירושלים.
תמצית דבריו של הב"ח היא, שהמושג ירושלים הבנויה, במילואו כולל גם את הבנין הפיסי של העיר, גם את בית המקדש הבנוי על מכונו בעיר, וגם את ירושלים כעיר הבירה של מלכות ישראל. והתוספת הקשורה לתפילה כסא דוד, היא פשוט פרט מתוך הכלל של התפילה על בנין ירושלים.
הרב עזרא ביק (תפילת שמונה עשרה ויסודות האמונה, עמ' 191 ואילך. ניתן לקריאה גם כאן) מוסיף ביאור בהבנת הקשר שבין בנין בית המקדש ומלכות דוד:
עצם החלוקה בין גאולה רוחנית וגאולה פוליטית היא בלתי מבוססת ומטעה. עצם המושג של החזרת השכינה לירושלים הוא בלתי שלם ללא ביטוי פוליטי, בלי כסא דוד. הביטוי המלא והסופי של שיבת ה' לירושלים, של השראת שכינתו שם, הוא "וכסא דוד מהרה בתוכה תכין". תחום הפעילות שבו מתבטאת השכינה איננו רק הנשמתי, הפנימי והחוויתי, אלא דווקא בחברה, בסדרי שלטון, ברמה הלאומית של עם ישראל. ה' נמצא בתוכנו לא כשאנו חווים חוויה רוחנית מסוימת, אלא כשהיעדים החברתיים והפוליטיים הנכונים של עם ישראל מתממשים לפי רצונו יתברך. העדר שלטון יהודי הוא בעצמו העדר שכינה. לכן אי אפשר להפריד בין המקדש לבין ירושלים כבירת ישראל…
הרעיון שהשראת שכינת ה' בעולם מעורבת בהצלחה הפוליטית של כנסת ישראל גרם לא אחת למבוכה לאלו שניסו להבין את היהדות, ואף לרתיעה בקרב חלק מעם ישראל. הפרדת הרוחני מהמדיני הוא רעיון מושרש בנצרות ומשם לחשיבה המקובלת בעולם המערבי. עוצמה פוליטית ויעדים פוליטיים נתפסו כמגושמים מדי להיות חלק מחזון הגאולה הרוחנית. אך היהדות, לא רק שהיא מאמצת בהתלהבות את התקוות הפוליטיות של עם ישראל, אלא שהיא רואה בהן חלק אינטגרלי מעצם הגאולה הרוחנית והעלאת השכינה מעפרה…
הבקשה הנפרדת על 'צמח דוד' לפי שיטה זו
ככל שאנו מבינים יותר את מלכות דוד כחלק מבנין ירושלים הרוחני, מתהליך בנין המקדש, מתעצמת התהיה, מדוע יש ברכה נפרדת על צמח דוד[4].
הרב עזרא ביק (שם ) מציע תשובה לשאלה זו. הוא פותח בשאלה מדוע הברכה העוסקת בביאת המשיח, מדברת על צמח דוד בדווקא?
הוא מסביר, שצמיחה, אין פירושו להגיע למקום מסויים, אלא להיות בתהליך של השתפרות וגדילה. ולאור זאת:
"צמח", לדעתי, מציין את ההערכה התהליכית. כשאנו מבקשים ישועה בברכה הזאת, אנו לא מבקשים מצב מסוים, כפי שביקשנו כשביקשנו פרנסה, רפואה, וקבוץ גלויות. דברים אלו אפשר למדוד בקנה מידה מוחלט ובציון אבסולוטי. יש כמות מסוימת הדרושה לנו ואנו רוצים אותה ולא יותר. אולם, כשאנו מבקשים ישועה, אין אנו מבקשים כמות מסוימת. אנו מבקשים צמח – צמיחה. אנו מבקשים שה' יצמיח את צמח הישועה, שיתחיל לגדול, שיתרומם כקרני האיל. אנו מבקשים להיות חלק מתהליך, להשתלב בהליכה האין-סופית אל ה'.
ומתוך הסבר זה, הוא מבאר שבעצם ברכת 'צמח דוד' אינה עוסקת בגאולה אל מצב מסויים, אלא בתהליך של גאולה מתמדת:
זה ההבדל בין ברכת הגאולה המוקדמת וברכתנו. גאולה ניתנת לכימות. הבקשה מתייחסת לבעיה ספציפית, בדומה לחולי ורעב, והפתרון הוא הגאולה. ישועה מתייחסת לא לבעיה מסוימת אלא למצב האנושי המוגבל אך שואף לאין-סוף. להיות אדם פירושו להיות נזקק לישועה, כי אנו שואפים להיות כאלוקים, יודעי טוב ורע. השאיפה הזאת אחרי האין-סוף, אחרי הבלתי-אפשרי, היא בקשת צמיחת הישועה.
על פי הסברו, הוא מבאר גם את היחס בין ברכת בונה ירושלים לברכת 'צמח דוד':
יוצא שהיחס בין ברכת ירושלים לברכת דוד הפוך מהיחס שתיארנו בפתח השיעור הקודם. ברכת ירושלים איננה ברכה "רוחנית" דווקא – אדרבא, היא מצהירה על "התגשמות" השאיפות הרוחניות בתהליך הגאולה על ידי חיבור בין השראת השכינה בירושלים עם כינון כסא דוד בתוכה. זוהי ברכה "פוליטית" – פוליטית-רוחנית. התכנים של הברכה ההיא, בדומה לכל הברכות הקודמות, הם בני כימות, מוגדרים. אנו רוצים את בנין המקדש, כינון מלכות דוד, השראת שכינה.
ברכת דוד הנפרדת, ברכת צמח דוד, בניגוד לכך, היא בקשה ששייכת לתחום הלא-אנושי, לתחום האין-סוף עצמו. ירושלים פירושה שכינת ה' פה, בתוך העולם. ברכתנו מתייחסת לצמח דוד – וזהו דבר שנמצא בשמים, או, ליתר דיוק, שצומחת אל השמים. בברכה הקודמת בקשנו מקדש, בברכה הזאת אנו שואפים ומקווים לישועת ה'.
ברכת 'רצה'
אם אנו מבקשים על בנין המקדש בברכת בונה ירושלים, מה תוכן ברכת 'רצה'?
אפשרות אחת היא, שברכת רצה עוסקת לא בעצם קיומו של המקדש, אלא במקדש כזה, שהשם רוצה בו את עבודת עם ישראל. שלא יהיה רק בנין מקדש, אלא כזה שיש בו השראת שכינה, בניגוד למה שהיה בבית שני, למשל. על פי הסבר זה, נצטרך לומר, שהמילים "והשב את העבודה לדביר ביתך" נמצאות שם רק אגב אורחא, כיוון שעיקר הבקשה על כך היה בברכת בונה ירושלים.
אפשרות שניה היא, שברכת רצה היתה במקור ברכת שבח, כפי שמבואר בכמה מקומות, ששלוש הברכות האחרונות (עבודה, הודאה ושים שלום) הן ברכות השבח, ורק לאחר חורבן הבית השני, ברכת העבודה כוללת בתוכה בקשה על בנין המקדש.
בנין ירושלים כבנין ירושלים הפיסי
ברצוני להציע הצעה נוספת, המבוססת דווקא על ההנחה שבנין ירושלים, הכוונה לבין הפיסי של ירושלים, בלי התייחסות ספציפית לבית המקדש.
שלוש טענות עומדות בבסיס הגישה הזו.
ראשית, לעיל הסברנו, אליבא דרש"י, שבנין המקדש קודם לביאת המשיח, ומסיבה זו, ברכת בונה ירושלים קודמת לברכת "צמח דוד". גישה זו מנוגדת לשיטתו של הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא):
הלכה א: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל…
הלכה ד: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי…
שנית, ניתן למצוא רמזים לכך שברכת בונה ירושלים עוסקת בבנין ירושלים הפיסי, גם בנוסח תפילת נחם שאנו אומרים בתשעה באב. נביא את הנוסח כפי שהוא מופיע בסידור רב סעדיה גאון:
רחם ה' א-הינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר הבזויה ואבלה והשוממה, הנתונה ביד זרים, הרמוסה ביד עריצים ויבלעוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים. ולעמך ישראל באהבה נתתה ולזרע יעקב ירושה הורשתה. נערה ה' א-הינו מעפרה והקיצה מארץ דויה. נטה עליה סוכת שלומך וכנחל שוטף שלל גוים, כי אתה ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. בא"ה מנחם ציון ובונה ירושלים
אין בתפילה זו שום איזכור של בנין בית המקדש. ומנגד, יש אזכור של השפלות הגשמית של העיר ושל עם ישראל[5].
ושלישית, אם אנו מבינים את ברכת בונה ירושלים כתפילה על הבנין הגשמי של העיר, סדר הברכות נראה הגיוני הרבה יותר. קודם נבנית ירושלים הגשמית. העיר כבר אינה בזויה אבלה ושוממה, ולאחר מכן מגיע משיח בן דוד ומשלים את בניינה – גם בהיבט הגשמי, על ידי הקמת מלכות ישראל במלואה, על ידי כפיית כל ישראל ללכת בתורת ה', ולאחר מכן, על ידי בניית בית המקדש והשבת העבודה לדביר ביתו של הקב"ה.
הכפילות של הבקשה על ביאת המשיח
לאור הצעה זו, ניתן להבין אחרת את הכפילות של הבקשות לביאת משיח בן דוד.
בברכת בונה ירושלים, אנו מבקשים את המשיח, כבונה ירושלים הפיסית. במובן מה, בקשה זו מתמלאת היום. יש מלכות בירושלים. אנו איננו שפלים בין האומות ויש לנו מדינה משלנו. אבל אנו מבקשים לא רק מלכות, אלא מלכות שתהיה יסוד כסא ה' בעולם, שהמלך יהיה מלך המשיח שיחזיר את העם בתשובה, וזה שייך יותר לברכת 'צמח דוד' ולא לברכת בונה ירושלים.
יהי רצון שנזכה לראות את ירושלים הבנויה בשלמותה במהרה בימינו.
***********************************
[1] הבאתי כאן את נוסח ספרד. ההבדלים בין הנוסחים אינם משמעותיים במיוחד.
[2] כדי לבאר את דברי המשנה שם, מדוע אי אפשר לומר את תפילת עמידה שלא כסדרה.
[3] הקושיה היא בעיקר על נוסח הברכה למנהג אשכנז. למנהג הספרדים, הבקשה על מלכות דוד מופיעה באמצע הברכה, כפי שמבאר גם הב"ח בעצמו.
[4] הרב דוד משלוב ( עיונים בברכת "בונה ירושלים", שנה בשנה תשנ"ז. ניתן לקריאה גם כאן) מציע, שבעצם הכנסתה של הבקשה על משיח בן דוד לברכת בונה ירושלים היא פשוט שארית של נוסח הברכה מהזמן ששתי הברכות היו מאוחדות. ולשיטתו, אין באמת צורך לבאר את הכפילות. וניתן להסתפק בקביעה, שהעניינים השונים הקשורים בבנין ירושלים התחלקו לשתי ברכות האחוזות זו בזו.
[5] ובאמת, צריך עיון מדוע אנו לא מזכירים בתשעה באב את בנין המקדש בפירוש.
על כל פנים, החיבור בין נוסח ברכה זו ובין ברכת בונה ירושלים, מצביע על כך שבנין ירושלים האמור בברכה זו, הוא הבנין הגשמי.