פרשת לך לך מפגישה בין שני גורמים שעתידים ללכת ביחד עד סוף כל הדורות.
מצד אחד, במובן מסויים, נולד עם ישראל. אנחנו בניו של נח ושל אדם הראשון, אבל ההתייחסות אלינו כאל עם, מתחילה מאברהם. אברהם מקבל הבטחות, הנוגעות לו ולזרעו אחריו, כשהכוונה אלינו.
ומצד שני, כאן אנחנו נפגשים לראשונה עם ארץ ישראל. ארץ ישראל מובטחת לאברהם ולזרעו מספר פעמים לאורך הפרשה, כששיאן הוא ברית בין הבתרים בסוף הפרשה.
הקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל והקב"ה הוא חידוש בשני כיוונים הפוכים. בעולם העתיק, היה מקובל שיש אליל אזורי. לכל עם במרחב האזורי שלנו היה אל. הפלישתים עבדו את דגון, המואבים עבדו את כמוש. בעל ואשתורת הם אלילים כנענים. וכן הלאה. מה מיוחד בכך שיש אל גם לעם ישראל?
אז בכיוון אחד, החידוש הגדול הוא שהקב"ה הוא האל של עם ישראל, גם כשעם ישראל אינו נמצא בארץ. ובעצם, שעם ישראל יכול להיות בגלות, ועדיין להישאר עם ישראל. כשעם ישראל גלו לראשונה, לאחר חורבן בית המקדש הראשון, היו קולות בעם ישראל שאמרו: " נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת, לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן". אנחנו כבר לא עמו של הקב"ה ואנחנו צריכים לעבוד את האלילים המקומיים. והקב"ה עונה להם: "חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה" (יחזקאל כ לב – לד). אנחנו ממשיכים להיות עמו של הקב"ה, ואי אפשר לברוח מהברית שבינינו.
ובכיוון ההפוך, שאולי משמעותי יותר עבורנו, לאחר אלפים שנות גדול, כשבעולם מסתובבות שתי דתות מונותאיסטיות ובין לאומיות, הוא שהקשר של הקב"ה הוא אכן ייחודי לעם ישראל, וקשור גם לארץ ישראל.
אלפי שנות גלות אילצו את היהדות להתפתח בכיוון האישי. שאלת המפגש האישי של האדם מול האל, שאלת השכר והעונש האישי, ובאופן כללי, עבודת ה' שעוסקת ביחיד, ומקסימום בקהילה, היתה הלב של העשייה היהודית.
אבל פרשת לך לך, ובעצם כל התנ"ך מכאן ואילך, עוסקים בעיקר בקשר של עם ישראל כעם לקב"ה, בעבודת ה' לאומית, שנעשית דווקא בארץ מסויימת, הארץ ששייכת לעם הזה.
והתפקיד שלנו, עם חזרתנו לארץ ישראל, הוא לאחוז בזה וגם בזה. לראות איך אנחנו מצליחים לשלב את האלמנטים של עבודת ה' האישית שנוצרו בעיקר בגלות, יחד עם עבודת ה' הלאומית, ולבנות מהם קומה חדשה ומשוכללת יותר, של הקשר בינינו ובין הקב"ה.