אחרי שעסקנו בקצרה בשאלה למה נברא העולם, נוכל לעבור לשאלה שהיא ככל הנראה משמעותית יותר: למה נבראה האנושות.
כמדומני שלשאלה זו יש בגדול שני כיווני תשובה:
הכיוון הראשון הוא שבריאת האדם נוצרה כדי לשרת את בריאת העולם כולו. כך מתואר תפקידו של האדם כבר בפרק א בספר בראשית: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". גם בפרק ב, יש לאדם תפקיד " וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". לאדם יש תפקיד, כנציגו של הבורא, לשלוט בבריאה. האדם, בתור יציר הבריאה היחידי שיש בו דעת ויש לו בחירה, הוא היחיד שיכול לפעול לשימור הבריאה, לטיפול בה, ולתיקונה. לכיוון זה יש פיתוח גדול גם בעולם הקבלה, בכך שמעשיו של האדם מתקנים ומעלים את המציאות כולה.
הכיוון השני הוא, שהבריאה כולה בעצם נועדה בשביל האדם, שהוא תכלית הבריאה. גישה זו חוזרת אל הרעיון שדיברנו עליו בפוסט על השאלה למה נברא העולם, ואומרת שהקב"ה רצה לברוא עולם, כשבעצם עיקר הבריאה הוא בריאת האדם, שהוא זה שיוכל לעבוד את הקב"ה, ויוכל לתקן את מעשיו.