הגמרא בתענית (ל:) אומרת:
כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים – אינו רואה בשמחתה, שנאמר "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים – אינו רואה בשמחתה.
אבלות החורבן נוהגת כל השנה. עם זאת, בימי בין המצרים, אנו ממקדים את תודעתנו יותר בחורבן בית המקדש.
מדין הגמרא, אין שום הלכות של אבלות הנוהגות במיוחד בין יז בתמוז לראש חודש אב. עיקר העיסוק שלנו בחורבן בימים אלו לא צריך להיות מופנה אל האבל, אלא אל העשייה – לחבר את עצמנו אל המקדש ולראות כיצד אנו יכולים לתקן את מעשינו, ולקרב את בנין המקדש. בכלל העשייה הזו – הקפדה על אהבת חינם ולימוד זכות על אחרים מישראל, הקפדה על לשון הרע, לימוד הלכות הקשורות למקדש וכיוצא בזה.
עם זאת, כמה מנהגי אבלות אכן נוהגים בין יז בתמוז לראש חודש אב, בעיקר אצל האשכנזים.
שהחיינו
נוהגים להימנע מאמירת שהחיינו בימים אלו (שו"ע תקנא סעיף יז). בשבת ניתן לברך שהחיינו.
הבעיה היא רק משום שנוסח הברכה הוא 'והגיענו לזמן הזה', וזהו זמן לא טוב. לכן, ברכת הטוב והמיטיב, ניתן לברך בזמן הזה בכל מקרה.
אם מדובר במשהו שצריך לקנות אותו כעת, גם יברך עליו שהחיינו (רמ"א שם; פסקי תשובות אות נד).
אין הבדל בין אשכנזים לספרדים בעניין זה.
שמחה יתירה ושמיעת מוסיקה
האחרונים כותבים שאין לערוך ריקודים ומחולות בתקופה זה.
בסעודת מצווה, כדוגמת ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה ובת מצווה ביום שהילד מגיע לגיל מצוות – ניתן להקל לנגן ולרקוד (פסקי תשובות שם אות יג; פניני הלכה זמנים ח, ג).
לגבי שמיעת מוסיקה, נחלקו הדעות. יש המחמירים שלא לשמוע כלל מוסיקה בימים אלו. ורבים מקילים. למעשה, אם מדובר בשירים שמחים כמו שירי חתונה וכדומה, אין לשמוע אותם כלל במהלך שלושת השבועות. שירים רגילים, שאינם שמחים במיוחד ואינם עצובים במיוחד, ניתן לשמוע במהלך שלושת השבועות (פניני הלכה שם, ה).
טיולים ושחייה – אין איסור לטייל או ללכת לשחות בימי בין המצרים. עם זאת, ראוי להקפיד יותר מבדרך כלל בנושא הזהירות (שו"ע תקנא סעיף יח).
אין הבדל בין אשכנזים לספרדים בעניין זה.
תספורת וגילוח
אשכנזים נוהגים שלא להסתפר מיז בתמוז.
לגבי גילוח, יש מקום להקל. יש כאלו שבכלל אינם נוהגים איסור גילוח עד תשעת הימים. גם למחמירים, יש מקום להקל להתגלח לכבוד שבת (על פי המשנ"ב בסימן תקנא סקל"ב, שכותב שגם בתספורת היה מקום להקל לכבוד שבת אם היו רגילים להסתפר כל שבוע), וניתן גם להחמיר ולא להתגלח בכל שלושת השבועות.
כל אחד יכול לנהוג כמנהגו בעניין זה, ומה שחשוב במיוחד, זה לא להטיל דופי במנהגם של אחרים בעניין, ועוד יותר – לא להטיל דופי באנשים מחמת מנהגם.