עד כה עסקנו במשמעותה של קריאת שמע, ובאופן שבו היא מביאה לידי ביטוי את קבלת עול מלכות שמים. כעת אנו חוזרים אל הברכות שלפני קריאת שמע, ומבררים את משמעותן.
הדברים שלפניכם מבוססים על הספר 'תפילה כמפגש' של הרבנים אלי טרגין ומיכאל רובינשטיין.
הגמרא (ברכות יא:) אומרת, שתחילתה של ברכת 'יוצר המאורות' מושתתת על הפסוק בישעיהו מה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע. אֲנִי ה', עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה", אלא שבניגוד לסיום בפסוק 'עושה שלום ובורא רע" אנו מברכים "עושה שלום ובורא את הכל". סיבת השינוי היא: "כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום".
מדוע חשוב כל כך להזכיר את מידת יום בלילה ומידת לילה ביום?רבנו יונה (דף ה: מדפי הרי"ף) כותב:
יש ששואלין למה צ"ל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום הלא די כשיאמר מדת יום ביום ומדת לילה בלילה והיה אומר הרב רבי אליהו הצרפתי ז"ל שטעם הדבר משום שנאמר בגמרא:
אותו המין שאמר לרבי: מי שברא אור לא ברא חשך, ומי שברא חשך לא ברא אור. שנאמר יוצר אור ובורא חשך. כלומר ממה שלא אמר יוצר אור וחשך, משמע שכל אחד ואחד היה לו בורא לבדו. אמר לו: שוטה, קרא את סופו של הפסוק: ה' צבאות שמו שהוא לבדו ברא הכל.
ועל כן אנו אומרים מדת יום בלילה ומדת לילה ביום להודיע שבורא אחד ברא הכל.
כלומר, הזכרת מידת יום בלילה ומידת לילה ביום באה כדי לומר, שהקב"ה הוא זה שברא גם את האור וגם את החושך. במקורו, פסוק זה נאמר במסגרת נבואה לכורש, והוא מכוון כנגד אמונתם של הפרסים, שבעולם הזה מתקיים מאבק בין אל האור ובין אל החושך. בניגוד לתפיסה הפרסית, לפיה הטוב והרע באים משני אלים שונים, הרי שאצלינו, הכל מגיע מאת הקב"ה.
אם נרחיב את הדברים, ניתן לומר שבהקשר של המאורות, חוזר שוב הדגש הזה. הרבה מעובדי האלילים האמינו שהשמש והירח הם אלילים. ברכת יוצר המאורות מדגישה, שהקב"ה הוא שברא את המאורות, ואין לראות בהם אלילים.
נמצא, שעניינה של ברכת יוצר המאורות הוא בהצהרה על אחדות ה'. מה שאנו אומרים בשתי המילים האחרונות של הפסוק האחרון בקריאת שמע, מתפרס בברכת יוצר המאורות על יותר ממחצית הברכה. אין שני אלילים, אין שמש וירח, יש רק ה' אחד, שהוא זה שעושה הכל – את הטוב ואת הרע, את היום ואת הלילה, את השמש והירח, ובסוף הברכה, אנו חוזרים ומדגישים: כי הוא לבדו מרום וקדוש, בעל מלחמות, זורע צדקות וכו'.
בתוך ברכת יוצר המאורות, אנו מדגישים גם, שאחדותו של הקב"ה אינה קיימת רק בעולם הזה. גם העולמות העליונים מונהגים על ידי הקב"ה. ולכן אנו מספרים תוך כדי הברכה, על כך שגם המלאכים מקדישים את שמו של הקב"ה. הסבר נרחב יותר לקדושה ינתן בהמשך, כשנעסוק בתפילת עמידה.
הברכה השניה של קריאת שמע, עוסקת בבחירת הקב"ה בעם ישראל, כשהנגזרת מהבחירה הזו, היא העובדה שאנו צריכים לעסוק בתורה. בניגוד לברכת 'יוצר המאורות' שהיא ברכה אוניברסלית, ואפילו קוסמית, במובן שכל היקום הוא חלק מאחדות ה', הרי שברכת אהבת עולם מדגישה דווקא את הבחירה בעם ישראל. לכן ברכה זו מסתיימת במילים 'הבוחר בעמו ישראל באהבה'.
אולם, הקב"ה לא בחר בעמו ישראל סתם כך. יש משמעות לבחירה. הבחירה מחייבת אותנו לעמול בתורתו, הן בלימודה והן בקיומה, והיא מדגישה שגאולתנו תלויה בו.
דגש נוסף שקיים בברכת אהבת עולם הוא עניין האהבה. הקשר בין הקב"ה לעם ישראל לא נובע מאיזה חוזה, איזשהו מפגש אינטרסים או סתם רצון של מלך שנתיניו יעבדו אותו. ברכת אהבת עולם מדגישה מספר פעמים את הבחירה בעם ישראל 'באהבה'. כי קודם לכל המצוות והציוויים, הבחירה בעם ישראל היא עניין של 'רגש' של הקב"ה כלפינו – הוא אוהב אותנו. וכנגד, גם אנו מתבקשים ומבקשים 'לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמֹעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה'.
על כן, ברכת אהבת עולם בעצם חוזרת על כל התכנים הנוספים בקריאת שמע, שלא הוזכרו בברכת יוצר המאורות. ברכת יוצר המאורות עוסקת בכך ש'ה' אחד'. ברכת אהבת עולם פותחת בכך שהקב"ה הוא 'ה' א-לקינו', כלומר הוא הא-ל המיוחד שלנו, והמשמעות של כך שהוא מתייחד כלפינו, עם ישראל, היא בכך שהוא נתן לנו את תורתו, ושמצבנו הגשמי תלוי במערכת היחסים שלנו איתו. ועל כולנה, שמערכת יחסים זו היא מערכת יחסים שתחילתה בפן הרגשי, באהבה, ורק לאחר מכן במצוות המעשיות. כל התכנים האלו הם התכנים שהסברנו שקיימים בפסוק הראשון של שמע, ובשתי הפרשיות הראשונות של שמע.