נחלקו הראשונים עד היכן צריך ליטול ידים. חלק אומרים שיש ליטול רק עד סוף האצבעות, וחלק אומרים שיש ליטול  עד סוף כף היד. למרות שמן הדין היה ניתן להקל, שהרי זה ספק דרבנן, בפועל יש להחמיר וליטול עד סוף כף היד, ורק בתשעה באב ויום הכיפורים אנו מקילים ליטול עד סוף האצבעות בלבד (שו“ע או“ח קסא, ד, וביאור הלכה שם ד“ה וראוי להחמיר).

עוד יש לשים לב שכשנוטלים צריך לוודא שהמים אכן מגיעים לכל מקום בכף היד, ולכן כדאי לסובב את היד במהלך הנטילה.  ראיתי פעמים רבות אנשים שמקפידים ליטול שלוש פעמים, אבל לא מקפידים על נטילת היד עד סוף כף היד, ועל סיבוב היד, ויצא שכרם בהפסדם.

כשנוטלים ידים, יש להשתדל ליטול רביעית מים (75 סמ“ק) על כל יד. בדרך זו נמנעות בעיות הלכתיות רבות. כיום בדרך כלל אין מחסור במים, וניתן בקלות ליטול רביעית על כל יד. אמנם, גם אם נוטלים רביעית על כל יד, ראוי להדר ליטול פעמים (משנ“ב סימן קסב סקכ“א). בפעם השניה בוודאי שאין צורך ליטול ברביעית.

נזכיר שוב, שנטילת ידים לסעודה צריכה כלי. אי אפשר ליטול ידים מברז בלי כלי. ישנו דיון בשאלה אם ניתן ליטול ידים, כאשר המים נשפכים בצורה כזו שאינם יכולים להרטיב את כל היד בבת אחת. ברור שבדיעבד יוצאים ידי חובה (שו"ע קסב, ג). לגבי לכתחילה, נחלקו האחרונים מה הדין כאשר הם נשפכים לאט על כל היד, כמו בבקבוק. למעשה, ניתן ליטול לכתחילה מבקבוק, אם כי יש הידור ליטול מנטלה כזו שכל המים נשפכים בבת אחת (פסקי תשובות קסב אות ח).

אם אין כלי לנטילה, ויש במקום מקור מים – ברכת מים, מעין או נחל – ניתן לטבול את הידים בתוכם ולברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים". אם המים מלוחים (אם טובלים את הידים בים למשל) מברכים "על טבילת ידים" (שו"ע קנט סעיף כ, ומשנ"ב סקצ"ז).