הגדרת תערובת

אחת מל“ט אבות מלאכה היא מלאכת בורר, שעניינה הפרדת אוכל מפסולת. מרבית המלאכות עושות שינוי בחפץ שעליו הן פועלות. הבישול משנה את המאכלים. כתיבה היא יצירה של דבר חדש, וכן הלאה.

מלאכת בורר שונה, משום שהאוכל היה אוכל גם לפני כן, וכך גם הפסולת. השינוי אינו מתרחש בחתיכה הבודדת. השינוי מתרחש בערמה כולה, שעד עתה היתה בגדר ’תערובת‘, וכעת הופרדה למרכיביה השונים.

על כן, התנאי הראשון כדי שאדם יעבור על מלאכת בורר, הוא שתהיה תערובת.

קשה מאוד לומר מתי יש לפנינו תערובת. תרומת הדשן (סימן נז) דן במי שהיו לפניו כמה חתיכות דגים  בגדלים שונים, מונחות יחד בקערה. מצד אחד, לא אוכלים את החתיכות ביחד. זה לא סלט, אלא כמה חתיכות שמונחות ביחד. מצד שני, בסופו של דבר, הן מעורבות ולא עומדות כל אחת במקומה. תרומת הדשן מחמיר, וכך פוסק הרמ"א (אורח חיים שיט, ג). כלומר, הגודל לבדו, לא יכול לקבוע שדברים הם לא מעורבים. לדעת מרבית הפוסקים, כאשר ישנם כלי סכו“ם המעורבבים, זה נחשב תערובת. כך גם ביחס לערמת ספרים על השולחן. אבל, הספרים על המדף אינם נחשבים מעורבים, וגם הכלים הנמצאים על השולחן, אינם נחשבים מעורבים.

ניתן לומר, שככל שהחתיכות קטנות יותר, וככל שיש יותר מהן, כך הדבר נחשב יותר כתערובת.

תנאי ההיתר לברור

כאשר יש תערובת, אי אפשר להפריד אותה בשבת, אלא כאשר מתקיימים שלושה תנאים:

א. יש לברור אוכל מתוך פסולת, ולא להפך.

ב. יש לברור ביד ולא בכלי.

ג. יש לברור לצורך שימוש קרוב, ולא לזמן ממושך.

הגדרת אוכל מתוך פסולת

איסור בורר אינו רק כאשר יש לנו אוכל ופסולת גמורים. גם כאשר יש לאדם שני מיני אוכלים המעורבים, ואחד הוא רוצה עכשיו והשני לא, הרי שהמין שהוא רוצה עכשיו נחשב ’אוכל‘ ויהיה אסור להוציא את המין השני מתוך התערובת.

לכן מי שאינו אוהב לאכול בצל והגישו לפניו סלט עם חתיכות בצל, אסור לו להוציאן מהסלט, מפני שהן נחשבות אצלו כפסולת. ואם ירצה לאכול מהסלט, יאכל את מה שהוא אוהב וישאיר את חתיכות הבצל בצלחת.

אבל, אדם רשאי להוציא מתוך התערובת משהו שהוא לא רואה, אם מישהו אחר רוצה. לכן למשל, אם אדם לא רוצה את הבצל שבסלט שלו, אבל שכנו כן מעוניין בבצל, הוא יכול להעביר את חתיכות הבצל לשכנו.