כל כלי, שדרך השימוש העיקרית בו היא למלאכה האסורה בשבת, מן התורה או מדרבנן, נחשב כלי שמלאכתו לאיסור. למשל, פטיש, מספרים, מחט ועוד.
כלי שמלאכתו לאיסור מותר בטלטול לצורך גופו או לצורך מקומו. ’צורך גופו‘, היינו כדי להשתמש בו לצורך מותר, כגון פטיש לצורך פיצוח אגוזים, מספריים כדי לפתוח בהם שקית חלב, מחט כדי להוציא בעזרתה קוץ שנתקע בבשר וכן הלאה. ’צורך מקומו‘, הכוונה, שאם היה כלי שמלאכתו לאיסור מונח במקום שצריכים להשתמש בו, כגון שהיה מונח על שולחן שרוצים להניח עליו מאכלים או ספרים, או על גבי מיטה שרוצים לישן עליה, או על כסא שרוצים לשבת עליו, מותר לטלטל אותו למקום אחר. וכן כאשר הכלי מונח על הרצפה במקום שההולכים עלולים להיכשל בו, מותר לפנותו. וכן אם היתה דלת של מכונת כביסה פתוחה במקום הילוך בני הבית, מותר לסוגרה. וכן כאשר כלי שמלאכתו לאיסור מפריע לפתיחת חלון או לסגירתו, מותר להוציאו משם.
אבל אסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור בלי צורך כלל, או כדי להגן עליו (מה שמכונה בהלכה ’מחמה לצל‘).
כלי שמלאכתו לאיסור הוא כלי שרוב תשמישו הוא לאיסור. ואין זה עניין של רוב ומיעוט במספר התשמישים, אלא מה מיועד הכלי. ואם מיועד גם לשימוש היתר וגם לשימוש איסור, זה מלאכתו לאיסור והיתר (שולחן שלמה חלק ב סימן שח סעיף ג אות ט). כדוגמא, נדון במעמדם של סירים. אם מדובר בכלי כמו מחבת או שפוד, שמיועד אך ורק לבישול, ואין משתמשים בו דרך קבע לאכסון האוכל והגשתו לשולחן, הרי שהוא כלי שמלאכתו לאיסור.
אבל אם מדובר בסיר שמשתמשים בו גם לאכסון האוכל במקרר, ואף מגישים בו לשולחן, אם כן הוא עומד לשימוש להיתר ולאיסור, ועל כן הוא אינו מוקצה כלל (שש"כ פרק כ, סעיף טו, ושם הערה לז).