זכירת מעשה עמלק
שלוש מצוות נצטווינו ביחס שבינינו ובין עמלק. ראשית, אנו מצווים לאבד את כל זכר עמלק. שנית, אנו מצווים שלא לשכוח
שלוש מצוות נצטווינו ביחס שבינינו ובין עמלק. ראשית, אנו מצווים לאבד את כל זכר עמלק. שנית, אנו מצווים שלא לשכוח
בסוף הלכות מעילה כותב הרמב"ם כותב שהקרבנות הם מכלל ה'חוקים' – המצוות שטעמן אינו ידוע. גם בספר הכוזרי (מאמר ב
הרמב"ם (ספר המצוות מצוות עשה כ) כתב שהמקור למצוות בנין בית המקדש הוא הפסוק האמור בתחילת פרשת תרומה "ועשו לי
טעמה של מצוות ציצית מבואר בכתובים: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי
מה טעמו של איסור רבית? לכאורה, איסור זה אינו מובן. הלא מדובר בעיסקה שנעשית בהסכמה בין שני הצדדים. מדוע, אם
הגמרא במסכת בבא בתרא (י.) דנה בשאלת תכליתה של הצדקה: וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם א-היכם
הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לה) מונה את כלאים וערלה במסגרת המצוות שקשורות להרחקה מעבודה זרה. בהמשך (שם לז) מסביר הרמב"ם
הפוסט הנוכחי ידון בתרומות ומעשרות. לכאורה, המשותף בין תרומה למעשרות רב על השונה. בשני המקרים, מדובר במתנות שאדם נותן מהשדה
התורה (ויקרא יט, יט) אומרת: "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא
בפוסט הקודם הצגנו את שיטתו של הרמב"ם ביחס לאיסורי הכישוף השונים. הרמב"ם סבור שכל סוגי הכישוף הם דברים שאינם פועלים באמת,