קרבנות

התורה (ויקרא כא) אומרת, שכהן בעל מום אינו יכול להקריב קרבנות. נחלקו התנאים (תוספתא זבחים יב, יד) מה דינו אם

הקרבנות נחלקים לשני סוגים עיקריים: קדשי קדשים וקדשים קלים. חלוקה זו נובעת מכך שבחלק מן הקרבנות המובאים בעזרה נאמר בתורה

יום הכיפורים, עבורנו, הוא יום של תפילה ותחנונים בבית הכנסת. אין לנו יום בשנה שבו אנו נמצאים בבית הכנסת כ"כ

בפוסט הקודם עסקנו בשלושת סוגי הפסול העיקריים של קרבן – מחשבת שלא לשמו, מחשבת חוץ לזמנו , ומחשבת חוץ למקומו.

ספר החינוך (מצווה קמד) עוסק באיסור לפגל את הקדשים, ומגדיר את האיסור: "פיגול הוא קרבן שחשב עליו הכהן המקריב מחשבת

רבי אשתורי הפרחי (נולד בפרובנס בערך 1280 ונפטר בארץ ישראל בערך בשנת 1355)  מספר, בספרו 'כפתור ופרח' (פרק ו) על

אכילת הקרבנות היא חלק מהותי ממעשה הקרבן. כפי שאומרת הגמרא בפסחים (נט:): כְמה דכהנים לא אכלי בשר, בעלים לא מתכפרי.

כפי שכבר כתבנו, דיני קרבנות אינם מוכרים. לכן, הפוסטים הראשונים בהקשר זה נועדו לתת סקירה כללית, בלי להיכנס יותר מדי

בסוף הלכות מעילה כותב הרמב"ם כותב שהקרבנות הם מכלל ה'חוקים' – המצוות שטעמן אינו ידוע. גם בספר הכוזרי (מאמר ב