שאלה
יש לנו גזיבו, שזה סוג של גגון, עם רגלים ארוכות, שניתן לפתוח בשבת.
הדרך שבה הוא נפתח כוללת שני שלבים:
יש מוטות הארכה, שנחוצים כדי שהגגון יהיה בגובה שניתן לעמוד תחתיו. הם מתחברים למוטות העליונים, באמצעות פין קפיצי – יש מעין 'פין' במוט העליון, שנכנס לתוכו, וכשהוא נכנס לתוך המוט התחתון, הוא יוצא דרך חור, וזה מה שמחזיק את המוטות ביחד (בדומה למנגנון הנעילה מוט המטריה במצב סגור).
לגגון עצמו יש מנגנון פתיחה שגם הוא ננעל באמצעות פין קפיצי, כמו במוטות למטה.
אנחנו משתמשים בגגון הזה לתפילות ברחבה ליד הבית שלנו, להגנה על החזן, ובעיקר על ספר התורה. כדי לא להסתבך עם גשם, אני רוצה לפתוח את הגגון רק בשבת בבוקר לצורך הקריאה, ולקפל שוב לאחר התפילה.
האם זה מותר?
תשובה
כדי שיהיה מותר לפתוח את הגזיבו בשבת, יש לוודא שהוא פתוח ברוחב טפח מערב שבת. ואז זה מותר למרות שאת המוטות של ההגבהה יהדקו רק בשבת, וגם את המוטות שמקבעים את הפתיחה יקבעו רק בשבת.
נימוקים
א. הוספה על אוהל עראי
הלכה פסוקה היא, שמותר להוסיף על אוהל עראי. ולכן, אם גם כשהגזיבו סגור לגמרי, יש ברוחב הגג שלו רוחב טפח, היה נראה ברור שמותר לפתוח אותו בשבת.
אמנם, יש מקום להרהר בזה, כי כשהגזיבו סגור, הרגלים שלו מקופלות כ"כ צר, שבעצם אין חלל טפח מתחתיו. בגמרא (עירובין קב.) נאמר:
הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.
ופירש רש"י:
דכרי – אילים. דביממא בעו טולא – מפני השרב. ובליליא בעו אוירא – הנאת הקור, מפני הבל הקיץ, ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום, ונוטלין בלילה. אתא לקמיה דרב – מה נעביד להו בשבתא. כרוך בודיא – כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת, אל תסלקנה כולה משם, אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג, ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל. ולמחר פשטיה – דהוי תוספת ושרי.
בריטב"א (ד"ה זיל כרוך) כתב בשם התוספות, שאם המחצלת גלולה כולה, כך שיש בקוטרה טפח, אבל לא משאירים טפח חוץ למחצלת שפרוס מערב שבת, אין זה נחשב תחילת אוהל, ולא יהיה אפשר להוסיף עליו בשבת, וכן פסק בשו"ע (או"ח שטו, ב).
מסתבר, שגם בנדון הגזיבו, כיוון שהוא סגור לגמרי ואינו ראוי להשתמש תחתיו, אין זה נחשב תחילת אוהל, ופתיחת הגזיבו אינה נחשבת 'להוסיף' אלא התחלת חדשה[1].
ב. פתיחת אוהל עראי שיש לו חוט
בגמרא (שבת קלח.) נאמר:
תני רמי בר יחזקאל: טלית כפולה – לא יעשה, ואם עשה – פטור אבל אסור. היה כרוך עליה חוט או משיחה – מותר לנטותה לכתחילה.
ונחלקו הראשונים, מה היקף ההיתר. הרי"ף (נו: מדפי הרי"ף) כותב:
תאני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחלה. פירוש, כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כתלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן תחתיה בצל ואין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ולפיכך אינו אהל קבע אלא אהל עראי הוא ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ולפיכך פטור אבל אסור ואם היו עליו חוטין מאתמול ונטה אותם היום מותר.
מדברי הרי"ף עולה, שגם החוט והמשיחה אינם מספיקים, אלא כדי להתיר פתיחת טלית כפולה, שאין בה גג טפח. אבל לא כדי לנטות את הטלית יותר מטפח.
לעומת זאת, הרא"ש (סימן ב) כותב על דברי הרי"ף:
ואין דבריו נראין בזה כלל אלא מיירי שיש בגגה טפח אי נמי כגון לאחר שכלה השיפוע של הטלית יורד ממנו בשוה בלא שיפוע ברוחב טפח כדאמרינן גבי כילת חתנים. אבל נחתא מפוריא טפח אסורה. והא דאמרינן כרך עליה חוט או משיחה מותר איירי אפילו לא היתה פרוסה טפח אלא כולה כרוכה דכריכת חוט או משיכה חשיב כאלו היתה פרוסה טפח.
ולדברי הרא"ש, מותר לפתוח את הכילה גם אם היתה סגורה, ופותחים יותר מטפח.
בדעת הרמב"ם נחלקו הפוסקים. זו לשון הרמב"ם (פרק כב הלכות כט – ל):
הלכה כט: כל אהל משופע שאין בגגו טפח ולא בפחות משלשה סמוך לגגו רוחב טפח הרי זה אהל עראי והעושה אותו לכתחלה בשבת פטור.
טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיא תלויה בהן מערב שבת מותר לנטותה ומותר לפרקה וכן הפרוכת.
הלכה ל: כילת חתנים שאין בגגה טפח ואין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח, הואיל והיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפרקה והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח…
הבית יוסף (סימן שטו) מבין שהרמב"ם סובר כדעת הרי"ף, שהחוט מועיל רק כדי לפתוח פחות מרוחב טפח. וכן כתב המגן אברהם (סקי"ב). אבל הפרי מגדים (משבצות זהב אות י) ציין, שלגבי טלית כפולה, הרמב"ם לא הזכיר את התנאי שיהיה רוחב טפח, ולכן הפרי מגדים מבין, שהרמב"ם סובר כדעת הרא"ש.
הפרי מגדים מסביר גם, שיסוד המחלוקת בין הרי"ף ובין הרא"ש הוא בשאלה, מה התפקיד של החוט והמשיחה. הרא"ש מבין (כפי שהוא כותב בפירוש), שכילת חתנים היא אוהל עראי באופן מהותי, כי אין דרך לנטותה דרך קבע. והוא הדין גם לטלית הכפולה. ולכן, בסתם, אסור לפתוח אותם טפח, שהרי אסור לעשות אוהל עראי לכתחילה. וכשיש את החוט או משיחה, זה נחשב כאילו היה כבר פתוח מעט מערב שבת, וממילא הפתיחה בשבת היא כדין הוספה על אוהל עראי.
לעומת זאת, הרי"ף מבין שבסתמא, הטלית מיועדת לפתיחה קבועה. כלומר, מצד הזמן, היא אוהל קבע. ורק מחמת שאין בגגה טפח, היא נחשבת אוהל עראי. כשיש חוטים, זה מראה שהיא מיועדת לפתיחה וסגירה קבועה, כך שהיא נחשבת אוהל עראי גם מצד הזמן. אבל בכל מקרה, זה עדיין יהיה דין של פתיחת אוהל עראי לכתחילה.
להבנת דעת הרמב"ם יש חשיבות גם לדינא, שכן המחבר (שטו, י – יא) העתיק את לשון הרמב"ם. ובמשנ"ב (סקל"ז) נוקט כדעת המגן אברהם.
נמצא, שלדעת הרי"ף וההולכים בדרכו, העובדה שיש חוט או משיחה אינה יכולה להוות יסוד לראות פתיחת אוהל שפתוח מראש פחות מטפח, כהוספה על אוהל עראי.
ג. דין כסא טרסקל
גמרא במסכת עירובין (קב:):
אמר רב שישא בריה דרב אידי: סיינא שרי.
והתניא אסור?
לא קשיא, הא – דאית ביה טפח, הא – דלית ביה טפח.
אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור?
אלא לא קשיא; הא – דמיהדק, הא – דלא מיהדק.
בפירוש גמרא זו נחלקו הראשונים.
בתחילת הסוגיה, רצתה הגמרא לאסור ללכת עם כובע רחב שולים, שיש בשוליו טפח, משום שזה אוהל. לדעת רש"י, למסקנת הסוגיה נדחה טעם זה של האיסור, ובמקום זה, הגמרא אוסרת רק ללכת עם כובע שיש חשש שיעוף ברוח, ולכן כשהוא מהודק, אין חשש.
אבל התוספות (על אתר ד"ה הא דמיהדק) מביאים את שיטת ר"ח, שמיהדק, פירושו ששולי הכובע קשיחים, ולכן הם נחשבים כעין אוהל. בדרך זו הלך גם הרמב"ם (שבת כב, לא):
כובע שעושין על הראש ויש לו שפה מקפת שהיא עושה צל כמו אהל על לבושו מותר ללבשו, ואם הוציא מן הבגדים סביב לראשו או כנגד פניו כמו אהל והיה מהודק על הראש והיתה השפה שהוציאה קשה ביותר כמו גג אסור מפני שהוא עושה אהל עראי.
נמצא, שלדעת רש"י וההולכים בשיטתו, אין איסור בחבישת כובע משום אוהל, והוא חושש , ואילו לדעת התוספות והרמב"ם וסיעתם, יש בחבישת כובע משום אוהל.
ובגמרא בשבת (קלח.):
מנקיט אביי חומרי מתניתא, ותני: הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין – לא יעשה, ואם עשה – פטור אבל אסור. אהלי קבע – לא יעשה, ואם עשה – חייב חטאת. אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא – מותר לנטותן לכתחילה.
מדוע מותר לנטות את המיטה והכסא טרסקל?
רש"י פירש:
כסא טרסקל – כך שמו… ועליונו של עור, ומקפלין אותו, וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל, וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ארבע רגלים… מותר לנטותו לכתחילה, דהא עביד וקאי.
נראה מדברי רש"י, שכיוון שהכסא טרסקל עביד וקאי, אין כאן אוהל כלל. ומסתבר, שהוא הדין לדין של הכובע בגמרא בעירובין, כלומר, כיוון שהכובע או הכסא כבר קיימים, אין בנטייתם משום עשיית אוהל.
אבל לשיטת הרמב"ם שיש בחבישת כובע משום עשיית אוהל, מדוע מותר לעשות כסא טרסקל?
זו לשון הרמב"ם (שבת כב, כח):
ומותר להניח מטה וכסא וטרסקל ואף על פי שיעשה תחתיהן אהל שאין זה דרך עשיית אהל לא קבע ולא עראי.
מדברי המגיד משנה אפשר להבין, שיסוד ההיתר לדעת הרמב"ם הוא, שכסא טרסקל כלל לא נועד לשמש כאוהל. הוא אינו מיועד לשימוש תחתיו בשום צורה, אלא לישיבה על גביו, ובזה הוא שונה מהכובע, שנועד לתת צל.
בדעת התוספות, צריך לחדד את החילוק. מדברי התוספות (בסוגיא בשבת, ד"ה כסא טרסקל) מבואר, שכסא טרסקל מיועד להשתמש תחתיו, ובכל זאת, מותר להשתמש בו, למרות שהתוספות סוברים כדעת הר"ח והרמב"ם לגבי חבישת כובע. וצריך לומר, שהתוספות מחלקים בין משהו שנועד לצל, כדוגמת הכובע, שזה עיקר עניינו של אוהל, ובין משהו שנועד גם להשתמש תחתיו, אבל לא לצל, שהוא פחות נחשב כאוהל, שזה דין כסא טרסקל[2].
למעשה, חילוק זה מבואר בדברי כמה מהאחרונים. על היתר כסא טרסקל המופיע בשו"ע (סעיף ה) כתב המשנ"ב (סקכ"ז):
מותר לפתחו – ומהאי טעמא שרי להעמיד החופה ולסלקה, והוא הדין הדף שקבוע בכותל שבבית הכנסת שמניחין עליו ספרים. מיהו בדף בלאו הכי שרי דהא אין כונתו במה שפושט את הדף לשם אהל, ואם כן, אין עליו שם אהל עראי כיון שהוא בלא מחיצות.
ברור מדברי המשנ"ב שהוא מתיר גם כשכוונתו גם לשם אוהל, ולכן גם התיר להעמיד חופה ולסלקה. ואמנם, בסימן שא, המשנ"ב (ס"ק קנב) כותב שלכתחילה יש לחוש גם לדעת הרמב"ם וסיעתו וגם רש"י לגבי כובע, ולכן צריך לומר שהמשנ"ב יסכים עם החילוק שכתבנו בדעת התוספות, שיש הבדל בין משהו שמיועד לצל, ובין משהו שמיועד לשימוש תחתיו, אבל לא לצל.
ויוצא, שחופה, אף שוודאי מיועדת להשתמש תחתיה, אינה נחשבת עשויה לצל, ואינה עיקר דין אוהל.
חילוק זה נצרך גם בדברי שו"ע הרב (שטו, יג):
כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל לא אסרו לפורסו על המחיצות שמעמיד תחתיו בשבת אלא כשלא היה הגג קבוע במחיצות מבעוד יום אבל אם היה כבר קבוע בהן מבעוד יום אלא שהיו נכפלים ומונחים מותר לפושטן ולהעמידן בשבת כגון כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח ונמתח וכשמסירין אותו סוגרין אותו והעור נכפל מותר לפותחו לכתחלה בשבת אף אם יש לו מחיצות תחתיו מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון שאינו עושה כלום שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבעוד יום אלא שמותחן בשבת לישב עליהם ומטעם זה מותר להעמיד החופה ולסלקה וכן הדף הקבוע בכותל שמניחין עליו ספרים אף אם יש להן מחיצות.
הרי שהוא כותב להדיא, שההיתר של כסא טרסקל הוא משום שאינו מתכוון לעשות בו אהל, ואעפ"כ, מתיר להעמיד חופה, וחייבים לומר, שהבין שיש הבדל בין אוהל שעניינו להצל ולהגן מגשם, ובין חופה, הגם שגם היא מיועדת להשתמש תחתיה[3].
לשיטת רש"י, שאוהל שהוא עביד וקאי, ופתיחתו לא נחשבות עשיית אוהל עראי בשבת, יש לשאול, מה בין ההבדל בין כילת חתנים שאסור לפתוח יותר מטפח בשבת, ובין כסא טרסקל?
בביאור הלכה (סעיף ח ד"ה טפח) דן בפתיחת מטריה בשבת וכתב:
ואינו דומה לכסא טרסקל המבואר בסעיף ה' להיתר דהתם אינו עושה שום מעשה בשבת רק שמרחיב ופושט הקמטין שהיו בו מאתמול, מה שאין כן בזה שצריך לקשור אותו ברצועות אחר פריסתו או להעמידו ולהדקו אחר כך מתחתיו בחוט של ברזל כמנהגנו כדי שלא יתמוטט הגג ממצבו דאסור.
הבאה"ל מחלק בין כסא טרסקל, שמלבד מעשה הפתיחה, לא נחוץ שום דבר כדי להפוך אותו לפתוח, הרי המטריה דורשת גם חיבור ברצועות והידוק בחוט ברזל, ולכן המטריה היא פחות 'פתוחה' מבעוד יום.
לפי זה, גם בנדון דידן, כיוון שהגזיבו מחובר על ידי תוספת מוטות, מסתבר שיהיה אסור לפתוח אותו בשבת.
מאידך, היה מקום לתרץ גם בדרך אחרת. בחזון אי"ש (נב, סק"ד) כתב:
והנה הר"ן כתב, דמדברי הרי"ף מבואר דאם יש בגגו טפח, הוי אוהל קבע. ורוצה לומר, דאיירי בעושה להיות קבוע. אבל אם עושה לזמן מועט, ודאי אע"ג דיש בגגו טפח, הוי אוהל עראי, וכדאמר אביי, גוד ומשמרת וכילה… וכילה, היינו כקינופות ויש לה גג… ומכל מקום הוי אהל עראי
נמצא, שאם מדובר באוהל שנעשה לזמן קצר, מותר לפתוח אותה גם יותר מטפח (וכעין דברי הפרי מגדים שהזכרנו לעיל, וכפי שהחזון אי"ש כותב בעצמו)[4]. ולפי זה, גם בכסא טרסקל, היות ופותחים אותו לזמן מועט בלבד, אין בזה איסור.
ואם כן, אם יפתחו את הגזיבו לזמן קצר, כגון שפותחים רק לתפילה בלבד, יש לומר שזה מותר, אף שצריך להוסיף בו מוטות כדי להגביהו ולחזקו.
אמנם, כל זה לשיטת רש"י. אבל כאמור, לשיטת התוספות והרמב"ם שפסקו בדין של הכובע, שאסור להניח אותו על הראש למרות שעביד וקאי, שוב יהיה איסור בגזיבו, שהרי הוא עשוי לצל.
ולכן אין לפתוח את הגזיבו בשבת, אלא אם כן יהיה פתוח מעט מבעוד יום, כך שיהיה פתוח טפח[5].
ד. העמדת אוהל עראי שאינו עומד מעצמו
בקצות השולחן (קכ, אות יא) כתב שמותר להוסיף על אוהל עראי, רק אם נעשה מערב שבת. אבל אם נעשה האוהל בשבת בהיתר, כגון שעשה על ידי נכרי, או באופנים אחרים שמזכיר שם, אין היתר להוסיף עליו בשבת.
בשמירת שבת כהלכתה (כד, יג) כתב על פי זה:
מותר לפתוח בשבת גגון על עגלת ילדים, אם אמנם היה מחבור לעגלה מבעוד יום. אבל אם חיבר את הגגון אל העגלה בשבת, אפילו בדרך המותרת, כגון על ידי צירים, לא יפתחנו בו ביום.
ולכאורה יש לשאול – הלא כסא טרסקל מותר לפתוח, אף שהוא סגור מערב שבת, ואם כן, כל האוהל נעשה בשבת. ולכאורה, לדברי הקצוה"ש היה צריך לאסור[6]?
ומסתבר שצריך לומר, שהגגון אינו יכול לעמוד בלי החיבור בעגלה, ועל כן, החיבור לעגלה הוא שהופך אותו להיות אוהל. לעומת זאת, הכסא טרסקל יכול לעמוד מצד עצמו, ולכן הוא נחשב כאוהל פתוח כבר מערב שבת.
ולפי זה, כיוון שניתן לפתוח את הגזיבו גם בלי החיבור למטה, והוא יכול לעמוד יציב במקצת, אף שמגביהים אותו בשבת באמצעות המוטות, וגם מהדקים את המוטות שמקבעים את הפתיחה שלו, הוא נחשב כבנוי כבר מערב שבת, ואין לאסור מחמת החיבור למוטות.
ד. האם יש בעייה בעצם חיבור המוטות
אם היו מחברים את המוטות בהברגה, היה מקום לדבר על איסור משום שמא יתקע. אבל כיוון שחיבור המוטות נעשה בדרך של פין קפיצי וכפי שתיארנו, אין כאן אפשרות 'לתקוע' ולכן מסתבר שאין בכך איסור.
*************************
[1] ובפרט אם סוגרים את הגזיבו עד הסוף ומשאירים אותו על צידו, שוודאי קשה לדבר על כאן על אוהל כשהוא סגור, הוא בדרך כלל שוכב על צדו, ואולי אף בתוך הקופסה שלו, כך שקשה לדבר על תחילת אוהל מלפני שבת.
[2] תירוץ זה למדתי מידידי ר' נתן פרידמן הי"ו.
[3] וכן נראה גם מדברי ערוך השולחן שטו, יב.
[4] ועיין בשמירת שבת כהלכתה (כד, יד) שפסק על פי דברי החזון אי"ש:
היתה כילה או רשת קשורה לצדה האחד של המיטה מבעוד יום, ושרוכים מחוברים לכילה או לרשת שבאמצעותם מושכים אותה, מותר להאהיל בה על המיטה בשבת, גם אם לא היתה פרוסה לרוחב טפח, וגם אם באה להגן מפני זבובים וכדומה…
ויש להעיר, שצריך לומר, שהכילה עשויה להגן מפני זבובים וכדומה, ולכן נחשבת דבר שמיועד להשתמש תחתיו, אבל אינה עשויה להגן מצל, כי היא אינה אטומה, ומיועדת לשימוש בשעות הלילה, ולכן לא שייך בה האיסור הנובע מדין הכובע, וכפי שחילקנו לעיל.
[5] וכן כתב גם הרב רימון, כאן.
[6] לולי דברי השש"כ, היה אפשר לתרץ בפשטות, שדבר שעומד להיפתח ולהיסגר נחשב פתוח מערב שבת. אבל השש"כ מתייחס לגגון כמו כסא טרסקל, ובכל זאת, למד את דבריו מהקצוה"ש.