שאלה
אנחנו מתארחים בחג ראשון ובשבת חול המועד אצל ההורים. מכנסי השבת שלי התלכלכו בחג הראשון, ואין לי מכנסי שבת חלופיים. אני יכול ללבוש מכנסי יום חול בשבת, אבל הם לא נראים טוב. האם מותר לי לכבס את מכנסי השבת שלי כדי שיהיו לי מכנסי שבת נורמליים לשבת חול המועד וליום טוב אחרון?
תשובה
מותר לכבס את מכנסי השבת, אם אין לך מכנסי שבת חלופיים.
נימוקים
א. איסור כיבוס בחול המועד כשאין לו אלא חלוק אחד
כידוע, איסור מלאכה בחול המועד מותר, כשמדובר במלאכת הדיוט לצורך המועד, מותר. ומסיבה זו, על פי כללי המלאכות של חול המועד, היה צריך להיות מותר לכבס בחול המועד, לצורך המועד. אלא שבמשנה במסכת מועד קטן (יג: – יד.) מבואר שאסור לכבס במהלך חול המועד, מלבד המנויים במשנה, שהיה להם אונס שמנע מהם לכבס לפני חול המועד, ולכן הותר להם לכבס במועד:
ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין. ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, הזבין והזבות והנדות והיולדות, וכל העולין מטומאה לטהרה – הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין.
ובגמרא (שם יד.) מבואר הטעם, "שלא יכנס למועד כשהוא מנוול".
בהמשך סוגיית הגמרא (שם) הגמרא דנה בדוגמא נוספת של אדם שלא היה יכול לכבס בערב המועד משום :
בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס מותר, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא לא?
אמר אביי: יאמרו: כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין?
ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל מי שאין לו אלא חלוק אחד – מותר לכבסו בחולו של מועד, התם נמי: יאמרו כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין?
הא אתמר עלה, אמר מר בר רב אשי: איזורו מוכיח עליו.
ופירש רש"י:
מי שאין לו אלא חלוק אחד – נמי לאו מוכחא מילתא לכולי עלמא. איזורו מוכיח עליו – דמי שאין לו אלא חלוק אחד פושטו ומתעטף במקטרינו וחוגרו באיזורו ועומד ומכבס החלוק ומודיע לכל שאין לו אלא חלוק אחד.
לפי שיטת רש"י כל ההיתר של כיבוס כשאין אלא רק חלוק אחד, הוא רק כשהמכבס לבוש בינתים באזורו בלבד, כך שאזורו מוכיח עליו, וכן כתב הסמ"ק (סימן קצה). ובהגהות הסמ"ק (שם אות יא) ציין, שבימינו, שאין אדם לובש אזור כשהוא מכבס, נמצא שאין היתר של "מי שאין לו אלא בגד אחד".
אמנם, ברא"ש (סימן כא) וכן ברי"ף (י: מדפי הרי"ף) וברמב"ם (הלכות יום טוב פרק ז הלכה כא) הזכירו בסתמא שמי שאין אלא בגד אחד בלבד, רשאי לכבסו במועד, ולא כתבו כלל את ההסתייגות של מר בר רב אשי, שרק בתנאי שאזורו מוכיח עליו.
הבית יוסף (סימן תקלד) מתחבט בשאלה מדוע השמיטו הפוסקים את התנאי של אזורו מוכיח עליו, וכתב באחד התירוצים, שכיוון שבסתמא מי שאין לו אלא חלוק אחד, כשהוא פושטו נמצא שהוא לבוש באזורו בלבד, הרי שחכמים התירו למי שיש לו רק חלוק אחד, וכיוון שהתירו, התירו בכל מקרה, ולא חשו למקרים, שבימיהם היו לא שכיחים, שאף שאין לו אלא חלוק אחד, לא יהיה לו אזור. והבית יוסף כותב, שגם את דברי רש"י במו"ק אפשר להבין כך.
נמצא, שלשיטת הגהות סמ"ק, התנאי ש"אזורו מוכיח עליו" הוא תנאי מעכב, ואילו לשיטת שאר הפוסקים, בכל מקרה התירו למי שאין לו אלא בגד אחד בלבד, לכבס אותו.
בשולחן ערוך (תקלד, א) סתם כדעת רוב הפוסקים, שמי שאין לו אלא חלוק אחד בלבד, מותר לו לכבס אותו במועד.
ובמשנ"ב (שם סק"ט) כתב:
אלא חלוק אחד – דחלוק אחד מתלכלך אפילו כיבסו קודם יום טוב. ויש מן הפוסקים דסבירא להו דכל זה דוקא בזמן התלמוד שהיה ניכר בעת שפשט חלוקו לכבסו שאין לו אלא חלוק אחד (שמתחלה היה חוגר איזורו על החלוק וכשפושטו חוגר חגורו על בגד העליון שלו) אבל לפי מנהג מלבושים שלנו שאין לנו חגור על חלוק שלנו אין להקל בזה.
מהמשנ"ב לא ברור שפסק להחמיר. ואדרבה, פשטות לשון השו"ע היא שסתם להקל, וכפי שכתבנו קודם. וגם במגן אברהם (סק"ג) נקט כן, וכן במאמר מרדכי (סק"ב). וכן נוקט בפשטות בילקוט יוסף (תקלד סעיף א).
ומאידך, בשמירת שבת כהלכתה (פרק סו סעיף סג) נקט לחומרא, שאפילו כשיש לו רק חלוק אחד, אסור. וכתב שם (הערה רמ) בשם הגרש"ז, שיותר טוב לקנות בגד חדש, מאשר לכבס כי איסור פרקמטיא מותר לצורך המועד, ואילו כביסה לצורך המועד, אסורה.
ב. מה נקרא "יש לו חלוק אחד בלבד"
בהגהות סמ"ק שהזכרנו לעיל כתב:
ובחלוק שלנו ליכא אזור מוכיח עלה ולכך אסור לכבס אפילו מי שאין לו אלא חלוק אחד וכל שכן מי שאין לו אלא מפה וסדין אחד דאסור לכבס דליכא הוכחה כלל.
נראה מדבריו, שהגדר של "אין לו אלא חלוק אחד בלבד" הוא לאו דווקא חלוק, אלא כל שיש לו רק בגד אחד בלבד, ולכן גם מפה אחת או סדין אחד שייכים בכלל היתר זה. אלא שכיוון שיש תנאי להיתר, שיהא אזורו מוכיח עליו, סוף סוף אין ההיתר שייך.
ואם כן, לפי שיטת הפוסקים החולקים על הגהות סמ"ק, וסוברים שאין צורך בתנאי זה, נמצא שכל שיש לאדם בגד אחד בלבד מסוג זה, יהיה בזה היתר של "חלוק אחד בלבד".
אמנם, מדברי הלבוש נראה אחרת. הלבוש יישב את קושיית הבית יוסף, מדוע הפוסקים החולקים על הגהות סמ"ק לא הצריכו את התנאי שיהא אזורו מוכיח עליו:
שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק אחד הוא ידוע ומפורסם לכל.
ויש יסוד לסברא זו, ממה שכתוב בברייתא במסכת ביצה (לב:):
תנו רבנן: שלשה חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו. ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד.
הרי שמי שאין לו אלא חלוק אחד בלבד חייו אינם חיים, ומן הסתם, הרי הוא עני מרוד. לפי סברא זו, אין להתיר למי שאין לו אלא חלוק אחד בלבד, אלא רק בכה"ג, שהוא עני מרוד, ומפורסם לכל שאין לו אלא חלוק אחד בלבד, ולא במי שיש לו בגדים, אלא שמאחד הבגדים יש לו רק אחד בלבד.
אמנם, מצאתי באור לציון (חלק ג פרק כד סעיף ג) שכתב ממש בנדון דידן, והתייחס לספק זה:
שאלה. מי שבגדי שבת שלו נתלכלכו, אולם יש לו בגדי חול נקיים, האם רשאי לכבס את בגדי השבת בחול המועד.
תשובה. אם יש לו בגד אחד בלבד מסוג זה לשבת, וכגון שיש לו חליפה אחת לשבת, והבגד התלכלך, מותר לו לכבסו, אף אם יש לו חליפות נוספות של ימות החול, אבל אם יש לו שני פרטים מאותו סוג לשבת, וכגון שיש לו שתי חליפות שבת, אף אם שתיהן נתלכלכו, אסור לו לכבסן בחול המועד.
ובהערה שם:
בשו"ע בסימן תקל"ד סעיף א' מבואר, שמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לו לכבסו במועד. ומטעם שאף אם מכבסו לפני המועד, הרי מתלכלך במועד, וכמבואר בטור שם…
ונראה שמי שיש לו כמה בגדים מסוג אחד, וכגון שיש לו כמה חליפות, אולם רק אחת מהן מיוחדת לשבת, נחשב הוא כמי שאין לו אלא בגד אחד, ומותר לו לכבסו לצורך המועד אם התלכלך. ורק אם יש לו שני בגדים מסוג זה לשבת, אסור לו לכבס אפילו אם התלכלכו שניהם…
בשו"ת חבל נחלתו (חלק יא סימן יט, ניתן לקריאה כאן) עסק גם כן בסוגיית הכביסה ביום טוב באריכות. ובאות י הביא שקלא וטריא:
הביא בבאר היטב (סי' תקלד ס"ק ג): "במצרים נוהגים היתר לכבס ע"י השפחות א"י (=גויות) כל הכלים הצריכים במועד דכיון דצריכים למועד לכולם הוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד. מהריק"ש".
הברכי יוסף (או"ח סי' תקלד אות א) העיר על כך: "ומי שאין לו אלא חלוק אחד וכו'. כתב מהריק"ש בהגהותיו דבמצרים נוהגים לכבס על ידי עכו"ם כל הכלים הצריכים במועד, דכיון דצריכים למועד לכלם הוי כמו שאין לו אלא חלוק אחד, עכ"ל. וקולא יתירא היא זו, ובכמה מקומות ובפרט בארץ הצבי פשט המנהג בהפך. וכן עיקר. ועמ"ש הרב פרישה הובא בספר אליה רבה (אות ה)". ובא"ר כתב בשם הפרישה שמה שאסור לו לעשות במועד אסור אף ע"י נכרי".
ובס' 'נהר פקוד' שעל 'ספר המפקד' השיג מהר"א בן שמעון מרבני מצרים על דברי הרב חיד"א וז"ל: "ומה קולא יתירה היא ורישא מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד ואפילו ע"י ישראל עצמו. ובתוספות במו"ק דף י"ד ע'א ד"ה 'שאין לו' מבואר שפירוש מי שאין לו אלא חלוק אחד אין הכונה שכשמכבס חלוקו הרי הוא נשאר ערום אלא רצונו לומר שיש לו שני חלוקים וכשמכבס האחד לצורך יו"ט האחרון הרי הוא לבוש חלוק אחד וטעם ההיתר כיון שאין לו להחליף חלוק נקי ליו"ט האחרון מותר לו לכבסו. וא"כ הרגילים להחליף בגדים פעמיים או שלוש בשבוע מפני החום והזיעה צריכים לכולם מקרי ודינו כמי שאין לו אלא חלוק אחד. ומהריק"ש היה במצרים כנודע אשר שם החום והזיעה גדולים מאד והוי צורך המועד ואין זו קולא יתירה ח"ו".
לא נדון בכלל מנהג מצרים, אלא רק בדבריו של מהר"א בן שמעון המובאים בסיפא של הדברים, שמבואר בו להדיא שהבין שהחלוק אינו בגד שלובשים בכל יום, אלא רק בגד שלובשים בשבת ויום טוב. ואם כן, הוא הדין ממש בנדון שאלתנו.
וכן משמעות לשונו של "חול המועד כהלכתו" (פרק ה סעיף ו):
מי שאין לו יותר מאשר בגד אחד (מכל פריט לבוש) מותר לו לכבסו בחול המועד.
וכן כתב גם בפניני הלכה (מועדים יא, יא)[1].
ג. כיבוס במכונה בימינו
בגמרא (יח.) אומר רבי יוחנן, שמותר לכבס כלי פשתן במועד. בטעם הדין נחלקו הראשונים:
רש"י (מובא בתחילת עמוד ב) כותב שהטעם הוא "דלא נפיש טירחא". לעומת זאת, הריטב"א (יח. סוף ד"ה מותר לכבסו במועד) כתב שהטעם הוא, שבגדים אלו מתלכלים במהרה, ולכן אפילו אם כיבסם לפני הרגל, יצטרך לחזור ולכבסם ברגל. וכן היא גם דעת הרמב"ם (יום טוב, פרק ז הלכה כא).
אמנם, הרא"ש (שם) כתב כותב שנהגו להחמיר בכך, וכך כתב שם השו"ע (תקלד, ב).
שני הנימוקים, של רש"י מחד, ושל הריטב"א והרמב"ם מאידך, מובאים בפוסקים (למשל, במשנ"ב תקלד סקי"ב). דברי רש"י משמשמים יסוד לסברא, שכאשר הכביסה נעשית בלא טורח רב, היא תהיה מותרת.
וכך כותב למשל הרב שלוש (חמדה גנוזה ב, נה), ועוד כמה רבנים בזמננו. גם הרב דב ליאור (דבר חברון או"ח תקמה) אומר שיש צד להתיר מכונות כביסה בחול המועד, אבל למעשה לא רצה להתיר זאת בעצמו.
למעשה, סברא זו אינה מקובלת בפוסקים, ודעת רוב ככל הפוסקים להחמיר ולאסור כיבוס במכונה בחול המועד, אלא בהיתרים המופיעים בחז"ל. ולא הבאתי אותה, אלא כסניף להקל.
****************************
[1] וכן יש להביא ראיה מדברי הרב מרדכי אליהו (כאן), שכתב בסעיף כד: " אם אין לו מה ללבוש – מותר לכבס וליבש את בגדיו בצנעה". ולכאורה, לא ברור מה המקור לדבריו. בפשטות נראה, שהוא הבין שמי שאין לו כבר מה ללבוש, הוא בגדר "אין לו אלא חלוק אחד", אף שברור שלא מדובר בעני, וגם לא מדובר במי שאזורו מוכיח עליו. אם כן, נראה שלא הבין כסברת הלבוש, שיסוד ההיתר של מי שאין לו אלא חלוק אחד, שהוא עני מפורסם.