מציאות החיים בימינו מחייבת את האדם בדרך כלל לחיות במעורב – גברים ונשים. זאת בניגוד לעולם העתיק, שבטבעו היה נפרד יותר, כשנשים לא יצאו לעבודה, לא הלכו לבית הכנסת, ובאופן כללי, חלקו פחות את המרחב הציבורי.
הסוגיות הכרוכות בניהול חברה מעורבת על פי ההלכה, מעסיקות את אנשי ההלכה והתורה זמן רב.
השולחן ערוך פותח את סימן כא בחלק אבן העזר במילים: "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד". כיוצא בכך, קביעת חכמים במסכת אבות (פרק א משנה ה): "אל תרבה שיחה עם האשה". מטבע הדברים, הנחיות כאלו נוטות לשמוט את הקרקע מתחת להיתכנות של חיים בחברה מעורבת. אי אפשר לדון בסוגיות של חברה מעורבת, בלי להבחין בין קביעות הלכתיות, ובין הנחיות ושאיפות, שאינן הנחיות הלכתיות. שכן, ההנחיות ההלכתיות מחייבות כל אדם מישראל, ואין לעבור עליהן אלא לחולה, או בשעת הדחק או באמצעות כללים הלכתיים מעין אלו. לעומת זאת, הנחיות ושאיפות, מראות כיוון, אבל לא בהכרח קובעות משהו קונקרטי, ועוד נדון בכך בהמשך.
לכן, בסדרת המאמרים הבאים, אני אנסה לפרוס את היריעה מבחינה הלכתית וערכית, כפי שאני מבין את הדברים, תוך עמידה על האבחנה בין הנחיות הלכתיות מחייבות ובין הנחיות וערכים.