שאלה:

אני מעוניין להזמין קרוב משפחה לשבת. אלא שהוא אינו שומר שבת, ואומר שהוא רוצה להגיע רק לסעודת ליל שבת, ואז ליסוע חזרה לביתו. מותר לי להזמין אותו?

תשובה:

מותר להזמין את קרוב המשפחה לשבת, ואף רצוי לעשות כן, כדי לשמור על הקשר עמו, ואולי הדבר יגרום בבוא העת לשיבתו אל אבינו שבשמים.

כשמזמינים, יש להציע לו להגיע לכל השבת, ולארגן מקום לינה. ואם הוא יבחר שלא להגיע בסופו של דבר לכל השבת, אלא לעזוב באמצע, אין למחות בו, או לוותר על ההזמנה.

כמו כן, אם ח"ו האורח יעזוב בנסיעה בשבת, יש להימנע מלומר לו מילים כמו 'נסיעה טובה'.

נימוקים:

במקומות אחרים הארכנו ביסודות של עולם המושגים של 'לפני עוור' (ראו כאן, וכאן). לענייננו, נציין שיש ארבעה איסורים הקשורים לאיסור זה:

א. כאשר מדובר במצב שבו אדם לא יכול לעבור את העבירה בלי סיוע של אחר, הרי שאם השני מסייע לו הוא עובר על איסור תורה של 'לפני עוור לא תיתן מכשול'.

ב. כאשר מדובר במצב שבו אדם יכול לעבור את העבירה בלי הסיוע של האחר, כאשר השני מסייע לו, הוא עובר על איסור דרבנן, המכונה 'מסייע'.

ג. לפעמים לא מדובר בסיוע, אלא סתם באמירת מילה טובה לאדם שעובר את העבירה – מחזיק ידי עוברי עבירה. כך אומרת המשנה במסכת גיטין (סא.):

מחזיקין ידי נכרים בשביעית אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום.

רש"י:

ושואלין בשלומם – כל הימים ואף על פי שמטיל על הנכרי שם שמים שהשלום שמו של הקדוש ברוך הוא.

ובגמרא (שם סב.) מבואר, שהכוונה שאומרים להם 'בהצלחה' וכדומה. אם כן, מבואר שמותר לומר לגוי 'בהצלחה' כשהוא עובד בשביעית, אבל אסור לומר זאת לישראל, גם לא מפני דרכי שלום (שהרי ההיתר של דרכי שלום מתייחס דווקא לשאילת שלום של נכרי).

ד. כל האיסורים שהוזכרו לעיל עוסקים במצב שבו. המסייע נענה לבקשתו של עובר העבירה, או מגיב אליה. כאשר המסייע הוא זה שיוזם את העבירה, יש מקום לומר, שהאיסור חמור יותר.

נשתדל להתייחס לכל האיסורים הנ"ל.

לפני עוור ומסייע

בפשטות, כיוון שהחילוני שאותו רוצים להזמין יכול לחלל שבת בכל מקרה, וגם ליסוע למקומות אחרים, הרי שברור שאין כאן תרי עברי דנהרא, וכן כתב במנחת אשר (ב, כח).

לעניין איסור מסייע הפוסקים כותבים כמה יסודות להקל, שרבים מהם מתקיימים בנדון דידן:

הבנין ציון (סימן טו) כותב, שכאשר האדם שעובר יכול לעבור את העבירה בכל מקרה, בלי שום בעיה, אין איסור מסייע. אם כן, כיוון שהחילוני יכול לחלל שבת בכל מקרה, ובלי שום בעיה, אין תוספת וסייעתא במה שמזמינים אותו, ואין בזה משום מסייע.

עוד תירוץ שכותב הבנין ציון (שם) ופוסקים נוספים, שכאשר הסיוע אינו נעשה בשעת העבירה עצמה, אלא קודם לכן, אין בכך איסור של מסייע. וכן היא דעת הכתב סופר (יורה דעה פג) והנצי"ב (משיב דבר חלק ב, לא – לב).

עוד כתבו כמה פוסקים, שכאשר מטרת הסיוע אינה לעבור עבירות, אלא אדרבה, לשמור על הקשר עם אותו חילוני ולקרבו לתורה, אין כאן איסור דרבנן של מסייע.

ועל כולנה יש להזכיר את דברי הרמ"א (יורה דעה קנא, א) מביא את דעת המרדכי, שמותר למכור לגויים חפצי עבודה זרה, כאשר מדובר בחד עברא דנהרא, וככל הנראה הבין, שאין איסור אפילו מדרבנן כאשר מדובר בחד עברא דנהרא:

יש אומרים, הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו.

הרי שכתב שהמנהג הוא להקל. ואף שבעל נפש יכול להחמיר, אבל כשבאים לדון בסוגייה של קירוב רחוקים, למה יש להחמיר ולהימנע מקירובם. במנחת אשר (שם) השתמש בנימוק זה בתור טעם עיקרי.

עם זאת, לכתחילה אין ליצור מצב שבו אדם יאלץ לחלל שבת לאחר ההזמנה. לכן, כשמזמינים קרוב משפחה, יש להזמינו לכתחילה לכל השבת, כולל לינה.

מחזיק ידי עוברי עבירה

ברור שאיסור החזקת ידי עוברי עבירה קל מאיסור מסייע ולפני עוור, ולכן, כשם שאלו אינם אוסרים את עצם ההזמנה, בנדון דידן, כך גם ביחס לדין 'מחזיק ידי עוברי עבירה'.

אבל מצד שני, אם אכן אותו אדם נוסע חזרה לביתו בשבת, אסור לומר לו "נסיעה טובה" וכדומה, משום שהדבר הוא החזקת ידי עוברי עבירה.

איסור מסית

כך כותב האגרות משה (או"ח א, צט):

נשאלתי… אם יש איסור לפני עור להזמין אנשים שיבואו להתפלל בשבת לבית הכנסת, כשיודע שיחללו השבת בנסיעה במאשינעס.
והשבתי דלהזמין את הרחוקים באופן שאי אפשר שיבואו בלא חלול שבת ודאי אסור, והוא עוד גרוע מאיסור לפני עוור, שהרי הוא עוד באיסור מסית.

המקור של האגרות משה הוא הגמרא בסנהדרין (כט.):

אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מניין שאין טוענין למסית – מנחש הקדמוני.

וכתב האגרות משה (שם):

ואף שאיסור מסית לחיוב סקילה הוא רק מסית לעבוד עכו"ם, מ"מ לענין האיסור ועונש כלפי שמיא בכל החומר שאין טוענין למסית יש בכל האיסורים כמפורש בסנהדרין דף כ"ט שיליף ר"ש בר נחמן א"ר יונתן מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני אף שלא היה חטא ע"ז אלא האיסור אכילה מעץ הדעת. חזינן שאיסור מסית יש לכל עבירה, אך שאין עונשין בדיני אדם רק על מסית לע"ז, אבל בדיני שמים יענש, ולא ילמדו עליו סנגוריא.

האגרות משה לומד מהגמרא העוסקת בנחש הקדמוני, שלא הסית לעבודה זרה, שיש איסור מסית בכל מי שמנסה לשכנע לעבור על איסור תורה. אלא שחיוב מיתה בידי אדם יש רק במסית לעבוד עבודה זרה. אבל שם מסית יש בכל מצב.

ולכאורה, הדברים מפורשים ביד רמ"ה בסוגיה שם:

ואמרינן תו מנין שאין טוענין למסית מנחש שהסית את האשה למרוד במקום ולעבור על דבריו וחייבו הקדוש ברוך הוא על כך ואף על פי שהיה לו לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכי מפני דברי היה להן להניח דברי המקום וכיון שלא טען לעצמו לא טען לו הקדוש ברוך הוא.
ואם תשאל טעמא דלא טעין הכי, הא טעין הכי טענתיה טענתא? והרי מסית דקרא אף על גב דלא ציית ליה ניסת ולא נעבדה עבירה על פיו חייב… וכל שכן היכא דציית ליה דלא מצי טעין דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין?
שאני מסית דעבודה זרה דחמיר, ורחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו כי קאמרינן הכא במסית דעלמא דומיא דנחש דמיירינן ביה.
ושמעינן מינה דמסית דכל התורה כולה לבד מע"ג לא מיפטר אלא היכא דטעין אבל אי לא טעין לא טענינן ליה…

הרמ"ה טוען, שיש שני סוגים של מסית. מסית לעבודה זרה, נענש גם כאשר הוא יטען שהמוסת לא היה צריך לשמוע לו משום ש'דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים'. אבל מסית לשאר איסורים לא יענש כאשר יטען כן. נמצא, שלדעת הרמ"ה יש איסור מסית גם בשאר איסורים.

אמנם, הגר"י פערלא בפירושו לספר המצוות לרס"ג (מניין העונשים, כד – כה) כותב על דברי הרמ"ה:

דאינו מובן מאי ענין מסית לנחש הקדמוני, דהרי ידוע דאין תורת מסית, אלא בהסית לעבוד עבודה זרה, כדמפורש בהדיא בקרא בפרשת מסית. וכבר עמדו בזה הראשונים… וכולם תירצו, דגם הנחש הסיתם לעבודה זרה, עיין שם…

ואם כן, הלכה לה ראייתם של היד רמ"ה, ושל האגרות משה. וכן בהגהות מיימוניות (ממרים פרק ו אות ח) כתב שאין איסור מסית כשהאב אומר לבנו להיטמא למתים או לא להשיב אבידה, ומובן מדבריו, שאיסור מסית זה רק בעבודה זרה.

ואכן, הרב יעקב אריאל (באהלה של תורה ה, כב) כותב על דברי האגרות משה:

ולענ"ד יתכן לומר שגם הגר"מ פינשטיין לא התכוון לאיסור מסית כפשוטו, אלא רצה רק להדגיש את חומרת המעשה של המזמינים אנשים לביכנ"ס בשבת כשידוע לכל שהם עתידים לבוא לשם ברכב. וראה צורך להדגיש שאין בהזמנה זו שום תועלת, אלא אדרבה יש כאן גם "לפני עיוור" וגם מעין הסתה, אך הוא לא התכוון לדין הסתה ממש…
אך במקום שהתועלת מן האירוח בשבת ניכרת לעין, כגון בנד"ד, שכל כוונת המזמין היא לקרב את המוזמן ולהכניסו תחת כנפי היהדות, והדבר נעשה רק לאחר שבדק היטב ולא מצא דרך אחרת אלא להזמינו לביתו, והוא מצידו מציע לו בכנות לשבות עמו את כל השבת ורק מצד המוזמן הוא מתעקש לבוא בעיצומו של יום השבת, ודאי שאין להגדיר זאת כמי שכוונתו חלילה להסיתו ולהדיחו.

מדברי הפוסקים בזמננו

כך כותב הגרש"ז אוירבאך (התשובה מצוטטת משו"ת רבבות אפרים חלק ז סימן תב):

הנני משיב לו בזה בקיצור על השאלות שכבודו הציג בפני בקשר לניהול מנין תפילה עבור רחוקים שרוצים לקרב אותם לתורה ומצוות על ידי השתתפותם בסדרי תפילה, בהסתמך על הספר החשוב מלמד להועיל סימן כט, שהביא מהרבה גדולי עולם להקל בזה במחללי שבת שבזמננו, שהם כעין תינוקות שנשבו, ובפרט כשזה נעשה למטרה קדושה של קירוב רחוקים לתורה ויראת שמים. לכן נראה לעניות דעתי פשוט דלהלן:
מותר להזמין גם מי שגר רחוק ממקום התפילה, ולהציע לו מקום לינה קרוב למקום באופן שלא יצטרך כלל לחלל שבת, ואף אם לא יקבל את ההצעה, אין חייבים להגיד לו שימנע משום כך לבוא, וגם אין צריכים להזהיר אותו שאסור להגיע ברכב.
מגרש חניה של בית הכנסת אשר בו מקיימים את התפילה חייב להיות סגור במשך כל השבת ויום טוב…

וכך כותב הרב יעקב אריאל (שם):

בענין זה יש להבדיל בין הזמנת האורח לסעודת הלילה לבין הזמנתו לסעודת היום. אורח לליל שבת יש להזמינו מבעוד יום ולהציע לו בכנות להישאר כל השבת. אם הוא יסרב להישאר ויחליט לחזור לביתו בשבת זוהי החלטתו האישית ואין כאן משום 'לפני עיור'…
אך באשר לאורח המוזמן לבוא ביום השבת, וברור לנו שהוא יבוא ברכב ויחלל את השבת, יש בהזמנה זו משום 'לפני עיור' מן התורה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'… אך כפי שהבנתי הצורך לקרב אנשים לאווירת השבת יכול להיעשות דווקא ביום, כשהזמן ארוך יותר ואפשר לשתפם בלימוד פרקי אבות בבית הכנסת ועוד.
לכן נראה שבשעה"ד ניתן להתיר להזמין יהודים אלו לסעודת השבת… יש להזמינם לכתחילה לכל השבת ורק אם בכל זאת המוזמן מצידו יעתר להזמנה חלקית בלבד, יש להסכים לכך ולהציע לו להישאר עד סוף השבת (ויש להניח שבשבת חורפית שהיא קצרה גדל הסיכוי שהוא יקבל את ההצעה)…

וכך כותב גם הרב אשר וייס (מנחת אשר שם):

כבודו שאל, אם במסגרת עבודת הקודש של קירוב רחוקים, מותר להזמין צעירים תועים לסעודת שבת קודש על מנת להשפיע עליהם מאור קדושת השבת, כאשר יודעים אנו שיחללו את השבת כדי להגיע או כדי לנסוע בחזרה לביתם לאחר גמר הסעודה.
ונראה שהכל לפי העניין. דמחד גיסא, אסור לנו להקל ראש בקדושת השבת, ולנהוג באופן שאלו שאנו באים לקרבם לחיי תורה ולקבלת עול מלכות שמים, יראו חלילה שאנו מזלזלים בקדושת השבת, ומעלימים עין מחילולה. ומאידך גיסא, מצוי מאוד שזו האפשרות היחידה להשפיע עליהם, דהלא כל ימות השבוע טרודים הם בעבודתם ובלימודם, ורק בשבת פנויים הם להתארח…
ולענ"ד יש מקום להקל בזה כמו שיבואר לקמן. וההנהגה הראויה בזה כך היא: תחילה יש להפציר באורחים שיישארו כל השבת, ולדאוג להם למקום לינה, ולהביע בפניהם את צערנו, אם יחליטו לבוא רק לסעודות תוך חילול שבת. אך אם בכל זאת יחליטו להגיע תוך כדי חילול שבת, יש לקרבם, ולא למנוע מהם מלהשתתף בסעודות.
וכך גם כאשר לא מדובר בהזמנה אישית, אלא בהזמנה כללית לציבור רחב, יש להודיע על אפשרות לאירוח מלא בשבת, ולהעלים עין אם יבחרו לבוא תוך כדי חילול שבת ל"ע.