המשנה במסכת קידושין (כו.) אומרת שקרקעות נקנות בשלושה קניינים – כסף, שטר וחזקה. קנין כסף נדון כבר בשבוע שעבר. כעת נדון בקנין שטר.
לשון השטר
הברייתא במסכת קידושין (שם) מסבירה, כיצד מועיל שטר קנין:
בשטר כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בהם שוה פרוטה שדי מכורה לך, שדי נתונה לך – הרי זו מכורה ונתונה!
מדברי הברייתא עולה, שלשון השטר צריכה להיות לשון הווה. בברייתא במסכת גיטין (מ:) מבואר, שגם אם השטר כתוב בלשון עבר, הוא מועיל. אולם, כאשר השטר נכתב בלשון עתיד, נחלקו רבי מאיר וחכמים:
ת"ר: האומר נתתי שדה פלונית לפלוני, נתונה לפלוני, הרי היא שלו – הרי היא שלו; אתננה לפלוני – ר"מ אומר: קנה, וחכ"א: לא קנה. אמר רבי יוחנן: וכולן בשטר.
סברתם של חכמים היא, שכאשר השטר נאמר בלשון עתיד, הוא אינו מתאר את פעולת הקנין שנעשתה, אלא מודיע על כך התחייבות לעשות קנין בעתיד, ונמצא שהשטר כשלעצמו איננו מעיד על מעשה הקנין. לשאלת תוקפה של ההתחייבות כשלעצמה נקדיש דיון נפרד בהמשך.
הצורך בעדים בקנין שטר
נקודה נוספת העולה מהברייתא במסכת קידושין היא, שהשטר יכול להיכתב ע"י המקנה בעצמו, בגוף ראשון. השטר לא חייב להיכתב ע"י עדים, בלשון עדות. זאת בניגוד ללשון הרגילה בשטרות, שהיא דברי העדים החתומים על השטר (ניתן לראות את הדבר בלשון הכתובה: 'אנן סהדי איך החתן אמר להדא בתולתא שפירתא הוי לי לאינתו…'. מקובל אמנם שהחתן חותם בסוף, אבל הכתובה איננה דברי החתן, אלא עדותם של עדי הכתובה על מה שאמר החתן).
כידוע, בקידושין וגירושין, יש צורך בעדים בשעת הקידושין והגירושין, כדי לתת תוקף למעשה. עדים אלו נקראים עדי חלות, משום שבלעדיהם, לא חלים הקידושין והגירושין. הגמרא במסכת קידושין (סה:) אומרת, שמעשה קנין של ממון איננו זקוק לעדים – 'לא איברו סהדי אלא לשקרי'. עדים בממונות הם עדי ראיה בלבד, ולא עדי חלות. אולם, כפי שנראה לקמן, קנין שטר חריג בעניין זה.
במסכת גיטין (כו: ועוד) נחלקו רבי מאיר ורבי אלעזר, אילו עדים נחוצים בגט מן התורה. לדעת רבי מאיר, העדים היוצרים את חלות הגירושין הם העדים החתומים על השטר. לעומת זאת, לדעת רבי אלעזר עדי החלות הם העדים המעידים על מסירת הגט מיד הבעל ליד האישה. לדעת רבי אלעזר, אין צורך שעדים יחתמו על הגט.
להלכה נפסק כדעת רבי אלעזר. ונחלקו הראשונים, האם הלכה כמותו רק לגבי גיטין וקידושין, או גם לגבי ממונות, דהיינו, האם שטר שלא נמסר בפני עדים נחשב שטר.
התוספות (גיטין ד. ד"ה דקיימא) טוענים שבשטרי ממונות, גם לדעת רבי אלעזר ניתן לוותר על עדי המסירה:
וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראיה, אין מועיל כלום לר' אלעזר אם ידוע שלא נתנו בפני עדים. מיהו יש לחלק, דלענין ממון דמהניא הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בעל דין, אבל בקידושין וגרושין לא מהניא הודאת בעל דין משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה אקרובים. ובגרושין אסר לה אכהן.
בעל קצות החושן (סימן מב סק"א) מבין מדברי התוספות, שהודאת בעל דין מהווה תחליף לעדי המסירה בלבד, אבל התוספות עדיין מצריכים עדי חתימה, או שהשטר יהיה כתוב בכתב ידו של המקנה בעצמו. והטעם, שהסיבה שקניין שטר מועיל היא, שהמקנה נותן ראיה על הקניין ביד הקונה על הבעלות על הקרקע. ועל כן, אם השטר עצמו אינו יכול להוות ראיה, אין כאן קניין. וכשאין חתימות של עדים או כתב ידו של המקנה בגוף השטר, הרי השטר לא מהווה שום ראיה, כי יתכן שהקונה סתם זייף אותו, וממילא, אפילו שבפועל אין ויכוח בין המקנה לקונה, סוף סוף, אין כאן מעשה קניין.