שאלה:

האם ניתן להשתמש בסבכה הזו כסכך? הסבכה הזו תחובר עם אזיקונים, ולא באמצעות מסמרים או משהו כזה.

תשובה:

מתוך הנחה שההצללה של הסבכה הזו היא יותר מאשר 50%, כך שצילתה מרובה מחמתה, ניתן להשתמש בסבכה כזו לסכך. עם זאת, היא פחות מהודרת מסככים אחרים.

נימוקים:

קבלת טומאה

לכאורה, יש מקום לחשוש שמא הסבכה הזו נחשבת דבר המקבל טומאה. הרשב"א בתשובה (המיוחסות לרמב"ן סימן רטו) מסתפק בדינו של סולם, האם הוא כשר לשמש כסכך. שכן, בצדדים של הסולם, המחזיקים את השלבים, ישנם נקבים המיועדים עבור השלבים של הסולם, והרשב"א מסתפק, אם זה נחשב כבית קיבול, ההופך את הסולם למקבל טומאה.

דברי הרשב"א הובאו בשולחן ערוך בהלכות סוכה (סימן תרכט סעיף ז). בסבכה המתוארת, ישנה מסגרת חיצונית, שהנסרים הפנימיים נכנסים בתוכה. אם כן, גם היא לכאורה בית קיבול, ויש מקום להסתפק אם היא מקבלת טומאה, ופסולה לסכך בשל כך.

אמנם, למעשה אין כאן מקום לחשש. נאמר בתוספתא (כלים, בבא מציעא פרק י הלכה ו): "

הכוסיות שבבמה הרי אלו טהורין שלא נעשו אלא לשמש עם הקרקע". הרי שגם כאשר מדובר בדבר שיש לו בית קיבול, אם הוא נעשה בכוונה כחלק מדבר המחובר לקרקע או משמש עם הקרקע, כמו הסבכה שלנו, שמיועדת רק לקירוי ומחיצות, הוא אינו מקבל טומאה.

גזירת תקרה

הדיון העיקרי והמשמעותי הוא סוגיית גזירת תקרה.

במשנה במסכת סוכה (יד.) נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה מה הדין במי שסיכך בנסרים רחבים. להלכה פסק השולחן ערוך (שם סעיף יח), שאין לסכך בנסרים רחבים ארבעה טפחים, משום שזה דומה לתקרה. מדובר בפסול מדרבנן.

בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן ריג) נכתב:

שאלת סכך סוכה העשוי מנסרים שאין ברחבן אלא טפח. והם נסרים תקועים במסמרות של ברזל והם משולבין כשליבת הסולם ואין בפתח השליבה שלושה טפחים. ובחג מכסין אותן בהדס ובערבה. אם פוסלין את הסכך מחמת המסמרות?
לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו וצוה להסיר המסמרות מן הסכך. הודיענו טעמו. אי משום שמקבלין טומאה ואי משום כך מאי שנא משפודין של ברזל? שאם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה.
תשובה אותו חכם אסר לא מאותו טעם שאמרת אסר. שאותן המסמרות אין פוסלין את הסכך המרובה מהן. ואולי אסר מפני מה שאסר אחד מרבותי ז"ל. דכיון שהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב ארבעה ויש בו משום גזרת תקרה ויש שנחלקו עליו. ואתה הנח להן כיון שנהגו שאף על פי שאינן נביאים בני נביאים הם.

הרשב"א מדבר על מקרה דומה מאוד לנדון שאלתנו. השואל היה מסכך במין סבכה, שיש בה רווחים של יותר מטפח. וגדול אחד רצה לפסול את הסבכה הזו לסכך. לא משום שהמסמרים שחיברו אותה מקבלים טומאה, אלא משום שע"י המסמרים הסבכה נחשבת לנסר אחד שהוא רחב ארבעה טפחים, וממילא פסולה משום גזירת תקרה.

האם למסקנה הרשב"א מאמץ את עמדת הגדול ההוא? בוודאי שהוא לא קבע מסמרות לאסור. שהרי לשונו "ואתה הנח להן, כיוון שנהגו…".

עם זאת, מדברי המגן אברהם (תרכו סק"ו) נראה שהוא הבין שמסקנת הרשב"א לאסור, וכך נראה גם מדברי החיי אדם (כלל קמו סעיף לא):

אותן שעושין סריגות מעצים דקים ומחוברים יחד והן רחב ד', יש להסתפק, דאפשר דדינן כנסר שיש בו רוחב ד' טפחים דפסול. ואף על פי שנותן עליו סכך כשר, אפשר שיש לאסור. מכל מקום אין למחות בהנוהגין היתר, כיון שנותן עליו סכך כשר, לא שייך גזרת תקרה (תרכ"ו מ"א סק"ו).

לשונו של החיי אדם "אין למחות ביד הנוהגים להיתר" מצביעה בבירור על כך שהוא סבר שמעיקר הדין יש להחמיר.

לעומת זאת, באבני נזר (אורח חיים תעג) נקט להקל:

בדבר הסכך שנהגו לעשות טבלאות טבלאות מרובעות ארכן ורחבן כאמה וכאמתים ובאמצען כולו חלל ורק הסובב הוא עץ כעובי אצבע ויותר מעט. והחלל מכוסה בקנים. היינו שיש חריץ בהסובב בצד הפונה להחלל ומניחים קנים שקצותיהם נסמכים על החריץ שבסובב. ויש שמדבקים הקנים בדבק בתוך החריץ שבהסובב. ובכולם שפת גובה החריץ לעומת עובי הקנים ויותר מעט.
…ה) אך אם נדבקים הקנים בהסובב ונעשין גוף אחד. דזה יש לדמות לתשובת הרשב"א סימן רי"ג בסוכה העשוי' מנסרים שאין ברחבם ארבעה רק שקבועים במסמרות אף שהפסק ביניהם. חכם אחד פסל משום שמחוברים במסמרות חשובים כגוף אחד. וכל שכן בזה שאין חלל ביניהם.
אך הרשב"א לא החליט לאיסור. ואמר שאם נהגו היתר יחזיקו במנהגם.
וגם בנידון דידן אף שאין חלל נראה. מכל מקום הרי הגשמים יורדים בין הקנים. ובאמת בגמרא לא מצינו רק בנסרים שהנסרים בעצמם מגינים היטב מגשמים. והנסר בעצמו יש בו שיעור הרי הוא דומה לבית. אף שבין נסרים יורדים גשמים מכל מקום תחת הנסר אין גשמים יורדין ודומה לתקרה. אבל זה אף שהטבלא גוף אחד. הלא הטבלא אין מגין מגשמים אפילו תחתיו. שגשמים יורדים בין הקנים ואין דומה בעצמותה לתקרה. והרי מחצלאות ארוגים גם כן הוא גוף אחד. אך משום שגשמים יורדים בתוך המחצלת. והכי נמי דכוותיה. ואין לחלק בין נסרים לשאר דברים. דכל פסול נסרים משום שיעור רחבם.

ראשית, האבני נזר כותב, כפי שציינתי גם אני קודם לכן, שהרשב"א לא החליט לאסור. ושנית, הוא מציין שהסברא אינה כדברי הדעה המחמירה ברשב"א. הרעיון מאחורי גזירת תקרה הוא שמי שיושב מתחת לנסרים מרגיש תחת תקרה. למשל, הגשם אינו נכנס שם. אבל בסבכה שבה עוסק הרשב"א הגשם נכנס כל הזמן, ואם כן, אין סיבה לחשוב על הסבכה הזו כעל תקרה.

למעשה, כמה אחרונים בני זמננו מצטטים את תשובת הרשב"א כמקור להחמיר (ראה בפסקי תשובות תרכט אות ו).

עם זאת, בנדון דידן ישנו שיקול נוסף להקל. בהגהות חכמת שלמה לשו"ע (תרכט סעיף ו) דן בשימוש במחצלאות לסכך, סביב תשובת הרשב"א:

הנה ראיתי בספר ישועות יעקב [ס"ק ג] שמפקפק אם לסכך בזמן הזה במחצלת הזאת שעושין כן בספיטין בזמנינו, והוי הדרך לעשות מהם תקרה וכו'. והנראה לי הוא כי לא שייך גזירת תקרה רק אם מקרין בזה לבד, אבל בספיטין הרי עיקר הקירוי בקרשים, רק על הקרשים מדבקין הקנים, ואם כן אין עיקר הקירוי בקנים. גם גוף הקנים אין באים רק שיחזיקו את הסיד שלא יפול, והוי עיקר הקירוי בסיד ולא בקנים, לכך אין בזה שום חשש ופקפוק והוא מותרין מן הדין, וזה ברור לפענ"ד ופשוט:

החכמת שלמה כותב, שכאשר משתמשים בחומרים שאין רגילים לסכך בהם, לא שייכת גזירת תקרה. אז אולי בנסרים שעליהם דיבר הרשב"א היו משתמשים גם לתקרות, אבל ברור  שבנסרים שמהם מורכבת הסבכה בנדון שאלתנו, אין משתמשים לקירוי. הם דקים מדי וצרים מדי.

על כן, גם מצד זה, נראה שאפילו לשיטת הרשב"א, בסבכה שלנו, לא תהיה גזירת תקרה.