הגמרא בברכות (ח:) אומרת:

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום.

אנחנו נדון בשאלה, מה היחס בין החיוב הזה ובין קריאת התורה שממילא קוראים בבית הכנסת.

בהגהות מיימוניות (תפילה פרק יג, סוף הפרק) כתב בשם הראב"ן:

נראה לי, דביחיד הדר בכרך שאין לו עשרה לקרות בתורה איירי, דצריך לכוין השעה שהציבור קורין בבית הכנסת. ויקרא גם הוא ביחיד ב' מקרא כנגד ב' שקורים בבית הכנסת, ואחד תרגום כנגד המתרגם. דאם כמו שפירשו רבותינו דבקריאת הפרשה בבקר איירי כאשר אנו רגילים, לימא לעולם יקרא פרשה – עם הציבור למה לי? ועוד שנים מקרא ואחד תרגום למה הלא ישמע בבית הכנסת ויצא ידי חובתו.

מדברי הראב"ן נראה, שהוא הבין ששנים מקרא ואחד תרגום הוא פשוט דרך להשלים את קריאת התורה, עבור מי שאינו נמצא בבית הכנסת, ולא ישמע את קריאת התורה.

אבל הרמב"ם (שם הלכה כה) כותב בפירוש לא כך:

אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום, ופסוק שאין בו תרגום קוראהו שלש פעמים עד שישלים פרשיותיו עם הצבור.

ממש ברור שהרמב"ם מתווכח עם עמדה כמו זו של הראב"ן, וסובר ששנים מקרא ואחד תרגום הוא חובה נוספת על חובת הקריאה בתורה.

בתרומת הדשן (סימן כג) דן בשאלה אם צריך לומר שנים מקרא ואחד תרגום גם על קריאות שאינן חלק מרצף הקריאה הרגיל, כמו הקריאות בחגים או בארבע פרשיות, והוא כותב שזה תלוי בטעם החובה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום.

נתחיל מטעמו השני, שהוא כותב בשם רבנו חננאל:

לפי פירוש רבינו חננאל דפליג על רבינו שמחה… אפשר כדי שיהא רגיל במה שהצבור קורין. ואם כן, היה צריך להשלים פרשיות של יום טוב ומוספין לפי טעם זה.

כלומר, רבנו חננאל אומר, שבעקרון חובת שנים מקרא ואחד תרגום היא הכנה לקריאת התורה בשבת. "שיהא רגיל במה שהציבור קורין". ועל כן, המוקד הוא הקריאה בשבת הקרובה, ואם בשבת הקרובה קוראים בענייני חגים או בארבע פרשיות, הרי שצריך לעבור על קריאות אלו שנים מקרא ואחד תרגום.

הטעם הראשון שמזכיר תרומת הדשן הוא:

משמע דעיקר חיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הצבור היינו כדי שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה כמו שעושין הצבור.

כלומר, קריאת שנים מקרא ואחד תרגום הוא פשוט דרך נוספת ללמוד את כל התורה. כל אדם נדרש לקרוא את התורה שלוש פעמים בכל שנה. פעם בבית הכנסת, ועוד פעמים בביתו. וממילא, אין צורך מיוחד בחזרה על פרשיות שקוראים ביום טוב, כיוון שלמד אותן בזמן שקרא את אותה פרשיה במקומה.

כך נראה גם מדברי ספר החינוך (בהקדמתו, הערת המחבר):

…כי בלימוד ידע האדם המצוות ויקיים אותן. ועל כן קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בית הכנסת, לעורר לב האדם על דברי התורה והמצוות, בכל שבוע ושבוע … ועוד חייבונו חכמינו זכרונם לברכה לקרותו כל אחד ואחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ, וזהו אמרם זכרונם לברכה "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור", כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו.

בין טעמו של רבנו חנננאל לטעם השני שמזכיר תרומת הדשן יש כמה נפקא מינות.

כמובן, מה שציינו, שלדעת רבנו חננאל נראה שצריך לחזור על הקריאות המיוחדות.

שנית, נראה שלפי טעמו של רבנו חננאל, יש יותר טעם להקפיד לקרוא בטעמים, כדי להיות מוכנים יותר לקריאה בתורה. עם זאת, גם לטעם השני, כתבו הפוסקים שראוי לקרוא בטעמים, כיוון שסוף סוף, גם הם חלק מהבנת התורה.

ושלישית, לטעם הקושר את שנים מקרא ואחד תרגום ללימוד התורה, ברור שעיקר התרגום צריך להיות הבנה של הפסוקים. לפי זה, אם יש לאדם אפשרות לבחור בין תרגום אונקלוס, כשהוא אינו מבין ארמית היטב, לבין תרגום אחר, מובן יותר עבורו, יש להעדיף את התרגום האחר.

 

מדברי ראב"ן שהזכרנו לעיל עולה טעם נוסף. כאמור, הראב"ן אומר, שבעצם אין חובה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, אלא אם כן אינו נמצא בבית הכנסת בזמן הקריאה. אלא שהוא מוסיף:

ואף על פי כן מנהגנו מנהג גמור ויפה דדילמא לא יכוין דעתו בבית הכנסת לכל הפרשה ויצא בקריאתו שקרא כבר.

כלומר, שנים מקרא ואחד תרגום נועדו עבור מי שלא יקשיב טוב מספיק בזמן הקריאה בבית הכנסת.

על פי דברי הראב"ן, אפשר אולי להבין מחלוקת ראשונים נוספת. הגמרא בברכות (ח.) מספרת על רב ששת, שהיה מחזיר פניו ולומד, בזמן קריאת התורה. ונחלקו הראשונים, האם ללמוד מכאן היתר ללמוד תורה בזמן הקריאה בבית הכנסת.

לחלק מהראשונים, אסור ללמוד תורה סתם כך, אבל מותר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בזמן הקריאה. כך פוסק השולחן ערוך (רפה, ה). אמנם, ראשונים אחרים כותבים שאין ללמוד שום דבר בזמן הקריאה בתורה, והשולחן ערוך עצמו (קמו, ב) כותב שראוי להחמיר ולנהוג כמותם.

מסתבר, שאם שנים מקרא ואחד תרגום הוא עניין נפרד לחלוטין מקריאת התורה, צודקים הראשונים שאומרים שאין ללמוד שום סוג של לימוד תורה בזמן הקריאה, ובכלל זה, שנים מקרא ואחד תרגום.

אבל לפי מה שכותב הראב"ן, ששנים מקרא ואחד תרגום נועדו עבור מי שאינו מקשיב טוב מספיק, אפשר להבין שמי שרוצה לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום במקום קריאת התורה, רשאי לעשות כן.

ריכוז הלכות שנים מקרא ואחד תרגום, כאן.