אחרי שעסקנו בפרשת וירא בתפילת שחרית שתיקן אברהם אבינו, אנו עוברים אל תפילת מנחה, שחז"ל אומרים, שיצחק הוא זה שתיקן אותה. העבד חוזר עם רבקה מחרן, והם פוגשים את יצחק. מנין הגיע יצחק? "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי. וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים"".
מה עשה יצחק כשיצא לשוח בשדה?
על דרך הפשט, הכוונה שיצא לטייל לעת ערב. כך כותב רבנו בחיי, וכעין זה בחזקוני ועוד. אבל חז"ל קושרים את השיחה הזו עם תפילה.
כדי לשלב בין הפשט לדרש, ראיתי כמה מפרשים, שחיברו את היציאה לשדה עם התפילה. ואני רוצה להציע שני כיווני מחשבה, שעשויים להאיר פנים שונות בתפילה שלנו.
הרב קוק (עין אי"ה ברכות ח"א עמ' 109) כותב, שהמילה 'שיחה' קשורה לשיחים וצמחים, ולהפרחה. ביום יום, אנו שקועים ועמלים בעולם הזה. מה שמאוורר אותנו, זה העזיבה של עולם חול, ועיסוק בעולמות עליונים. בהתחלה, חשבתי שהרב קוק מדבר על אדם שחיי היום יום מושכים אותנו למטה, והתפילה היא זמן של התאווררות של הנפש. של התנתקות מהעולם הזה. אבל זה לא ממש הגיוני. בתפילה אנחנו מאוד עסוקים בענייני העולם הזה.
אני חושב שההבנה של דברי הרב קוק שונה. אדם נמצא ביום יום. ולפעמים, התחושה היא שזה משהו שכולא אותו. הכל שגרה. מוכתב ממקורות אחרים. מה משחרר? מה נותן את האמונה ביכולת של דברים להשתנות ולהשתפר? התפילה. כשמכניסים את בורא עולם לתמונה, זה מאפשר להאמין שיתכן שיהיה אחרת. הוא רופא חולים, הוא נותן פרנסה. אולי יהיה אחרת.
לרבי נחמן יש רעיון בכיוון אחר (ליקוטי מוהר"ן בתרא יא). לדעתו, התפילה באה מתוך הטבע: "דע, כשאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפלה, ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפלתו". בתורה הזו של רבי נחמן, הטבע, ואולי היום יום, אינם האוייב של הרוחניות, אלא הם בסיס לה. אדם ניצב מול בורא עולם, ומרגיש רחוק. הוא עסוק בעניני העולם הזה, והיכולת להתעלות לעולם הרוח נראית לו בלתי אפשרית.
איך אפשר לדמיין את המפגש עם בורא עולם הרוחני, כשאני כ"כ רחוק? אבל כשרואים שבטבע יש פעילות של צמיחה, של השתנות, זה מעיד על כך שגם האדם יכול לצמוח ולהשתנות, ולהתקרב אל בורא עולם.
מצד אחד, אלו שתי נקודות מבט שונות, שמאירות חלקים שונים של תפקיד התפילה.
אבל המשותף לשניהם הוא, שבתפילה יש מרכיב רציני של האמונה בשינוי, בכך שדברים יכולים להשתפר ולהיות טובים יותר.